יומנים > יומן - מלא 20/01/1948

 20.1.48 שטרויבום: האיש "הבריתי" כתה לחברו בירושלם (ידידו של שטרויבום) למחרת החלטת או"מ, שעוד לפני שנים אחדות שמע ממנו שם) פנה לעם היהודי תציל אותו. הוא מניח שבארצו רוצים לעזור, אבל יודעים שעזרה והתערבות גלויה עלולה להזיק. - הפריזאי הזמין הירושלמי לבריסל לשמוע מפיו במה אפשר לעזור למדינה. הוא סבור שנחוצה הסברה בארצו על המפעל האר"י (כיצד?) - ע"י סרט טוב מותאם לתפקיד. 

- יש להשיג משם אולי עזרה חמרית חשובה - בתנאי שלא יוודע שזה לא בא מתוך הארץ גופה... - הודיע לי קפלן שקה"ק כבר טלגרפה לאמריקא ששלושת המיליונים משנת 1947 אינם לא של קהר"ס ולא של קה"ק אלא של בטחון. אמרתי לו שיעמיד חצי מיליון לאהוד. על השאר עוד נחליט. - מתשע עד אחת ישיבת ההנהלה. התחייבתי על 3500 לבורות, 4000 למיכלי נפט. - משלחת מגוש עציון: דורשים ביצורים (יש בכל נקודה גדר פשוטה) דרושים 30 טון תיל, ביצורים, תגבורת באנשים (מה מספר המתישבים? 300. מהחוץ יש 120 (מהם 15 פלמח). דרושים עוד לפחות 200 איש. הבטחת התחבורה והאספקה. בחברון יש צבא, אחד מ ידיד, מסר להם שעומדים לעזוב בעוד 2-3 ימים. אמרתי שמחר נברר זאת בת"א. לפי דבריהם לא אספו יותר מששה רובים, כי הבידווים לקחו את הפצועים וההרוגים על נשקם - בשתים שיחה עם ישראל על המצב בירושלם. לא מחזיקים במרכז המסחרי. בכוון ההוא היהודים מגיעים עד אחרי רכס. הגישה למרכז מופרעת מרחוב ממילא וסנט-לואיס. בממיל יש משמר ערבי. לא נותנים משמר יהודי מזוין ברחוב נסיכה מרי. היו יהודים בשכונות ערביות (אבו טור, בקעה, קטמון, רוממה) ההגנה תחמה תחומים - היכן אסור לעזוב, להיכן שמירת התושבים עליהם. היו מקרים שבשכונות ערביות שגרו בהן יהודים - עזבו הערבים (רוממה). מקודם עמדו יהודים לברוח - אבל ההגנה לא נתנה. הערבים עזבו אפילו כרם-אל-סילה ושיך בדר, דרומית וכביש ירושלם - ת"א. נשארו בליפתא עליונה. בתחילה עזבו, אפילו חלק בליפתא עזבו, אולם חזרו לליפתא התחתונה והעליונה על מנת לפעול שלשום ירו במכוניות שלנו - אתמול פוצץ בית בן 3 קומות בליפתא עליונה. גם טלביה הולכת ומתיהדת, אם כי נשארו ערבים בודדים. בחורינו הקימו מחסום במזרח, אבל הצבא והמשטרה מסירים אותו. בדרך לאוניוורסיטה יש שיך גראה, שכונת נששיבי ובתי המופתי ואנטוניוס. היריות הערביות מגיעות לרחוב שמואל הנביא ול"בית ישראל". התושבים הערבים עזבו שיך ג'רא 

אולם הכנופיות נכנסו לבתים העזובים. היו קשיים בתחבורה הפנימית, סילוק רוממה הערבית הקל. שני דרכים עדיין בסכנה - לאוניוורסיטה והדסה, ולתלפיות, רמת-רחל ומקור חיים. היו צריכים לשנות הדרך לתלפיות, לא בדרך חברון אלא מזרחה, בדרך לנציב. ההתקפות עוד באו מעל יד תחנת הרכבת, מאבו טור. שמירת דפוס הממשלה והתחנה היה בידי נוטרים ערבים; עכשיו הצבא שומר על המחסום, הדרך בטוחה קצת, אבל נוסעים רק במשורינים. שכונה שסבלה הרבה - היא מקור חיים (יש שם סנטוריה לחולי שחפת). בדרומה - הכפר בית צפפה. בתי הכפר, גובלים עם בתי היהודים. מצפון למקור חיים יש אל-בקעה, שכונה ערבית. ממערב - קטמון. נשארו במקור חיים רק שש משפחות. החולים הוצאו מבית ההבראה. הבחורים שלנו נכנסו לבתים. גם תלפיות עזבו רבים לרגל קשיי התחבורה, ובחורינו נמצאים שם ובחוות הלימוד. עומדים לגדר מקור חיים ותלפיות - ויתכן שהתושבים ישובו אז, אם יהיו די אבטובוסים משורינים. ערבי לא חדר לשכונות שלנו. גם ימין משה היא חזית - קשה לערבים. היא מסכנת דרך חברון ושער יפו. היו כמה התקפות על ימין משה - אבל לא עזבו. הבתים עתיקים ונוחים להגנה. אולם המקום טעון ביצור (לא ביצרו עדיין שכונותינו בירושלם) רוצים למתוח גדר תיל מקצה רחוב עזה דרך נוה שאנן לשכונת הפועלים בבית הכרם, לאורך של 2-3 קילומטר תיל (כ12- טונות תיל). הלגיון הערבי עוד נמצא ע"י שער ציון. בעיר העתיקה נמצאים 200-170 לוחמים שלנו. מדי פעם בפעם מחפשים ולוקחים מהם נשק, בכלל מגויסים עכשיו בירושלם 800 איש, מלבד חיל משמר, בערך אלף איש. -בהרטוב מחזיקים 50 איש על נשקם (מעמסה), אבל דרושים 100 איש עם נשק. קשה מצבו של נוה יעקב ועטרות. דרוש משוריין לכל נקודה, ביצורים אנשים ונשק. 

- בארבע שיחה עם שומכר, דרש מבריגדיר רייס זכות קדימה בכל מחנות השטח היהודי. י חייט ביטל, מרפנד ועקיר. גרני התנגד לזכות קדימה, כי פירוש הדבר ביצוע החלוקה. בבסיס הקורדני ובחייט ביטל יש בתי מלאכה לתיקון נשק (תותחים, טנקים, וכלי רכב) יש מחסנים בטל ליטווינסקי וסרפנד. יש מחסני תחמושת בראש העין. יש שני בתי חולים בבאר יעקב וכפר בילו, ובתוך תל ליטווינסקי. ב"ת של חיל התעופה. יש שדה תעופה ברמת דוד, על קרקע קה"ק. הכבר רכשנו משהו? בן עמי רכש 6 מחנות בנתניה, שילם 18 אלף, ואנחנו רוכשים ממנו. זאב שרף רוצה להעביר שמה הממשלה היהודית. בנגב לא היו מחנות, מלבד בעסלוג וזה מכרו, לערבים. המחנות הקרובים לנגב הם בקסטינה ובגדרה ובבשיט. באזור כרכור, פרדס חנה יש ששה מחנות על אדמה יהודית. יפנו מדרום לצפון, סרפנד - יפנו אולי בעוד חדשיים. יש בסרפנד 3200 דונם, קנו זאת ב25- לא"י הדונם. שומכר מעריך סרפנד במיליון לא"י. רייזר - רק בשש מאות אלף. שומכר חושש שידרשו יותר ממיליון. הבריגדיר יש לו אישור מלונדון למכור לנו ב"חוזה פרטי". קבעתי אתו פגישה שניה בת"א. - בן יעקב מהנדס וידידו של שטרובוים, 13 שנה בארץ, יליד שזלץ, חניך רוסיה. אביו עוד עכשיו במוסקבה. יש לו בן דוד (גדול ממנו ב8- שנים) קומוניסט וותיק. ב1940- עבר בן דודו בירושלם והשאיר לו קשר. ב1943- פנה אליו שטרוביס שיעשה תעמולה במכתביו לבנדודו, עשה זאת, בסוף 44 קיבל ממנו מכתב מענין: הזמנה לבוא לרוסיה ולברר מספר נקודות, בשביל גוי שלו הראה המכתבים שקיבל מירושלם. סיפר זאת למשה משה טיפל בהשגת ויזה, אך משום מה לא יצא כלום. באבגוסט 46 בא האיש עוד פעם הנה, ביקש להתקשר עם מישהו, על פי עצת משה התקשר עם סנה. מ.ס. דרש שכל שיחותיו ישארו בסוד, בנדודו הוסיף לטפל בשאלת א"י, ואחרי החלטת האו"מ שלח לו מכתב (שטרוביס קר לי אותו הבוקר) וביקש להפגש אתי בבלגיה. בן יעקב יוצא בעוד יומים לבלגיה. הוא סבור שיש ברצון ידידו לקבל ממנו אינפורמציה. בדעתו של ב.י. לשוב הנה בעוד 3 שבו

- הצעת גרינבום שנתקבלה היום בקולות הכלליים והמזרחי: "אם נציג צד ב' ייענו תשובות חיוביות על דרישותנו בישיבה האחרונה, תמנה המפקדה את נציגיה שיפגשו עם נציגי צד ב', כדי לסדר הפרטים הטכניים של ההסדר, אם תהיה התשובה שלילית ודרישות אחרות או תוצענה הצעות חדשות - יובא הענין לישיבת ההנהלה".