יומנים > יומן - מלא 21/01/1948

ת"א, 21.1.48, יום ד', א' שבט תשח.

חזרתי הבוקר לת"א בשיירת-משא, שנמשכה פחות משיירת הנוסעים לירושלם. נסענו דרך חולדה-עקרון, בלי שום הרפתקאות בדרך. החיילים לא חיפשו - רק שאלו לנשק. - משה מבריק: U.J.A. )1 מתכנן להטיס 29 מנהיגי המגבית לארץ מ7- עד 17 פברוארי. )2 this welcomed by S.D. 2) לפי ידיעות ושינגטון שינו הבריטים תכניותיהם intend stay )1 . (מברק זה הוא מאתמול). - אח"צ שיחה ארוכה עם שקולניק. הסברתי לו מחשבותי על ארגון משרד הבטחון: אגף משקי (לציוד, רכישת תעשיה, וכספים) אגף צבאי - לגיוס, תכנון, בקורת הפעולות הצבאיות, ועל הנהלת "המלחמה" - התישבות מלחמתית (בנגב וגם בשאר השטחים כשהכפרים ילחמו בנו). לפי שעה אני מציע אותו, אולי סעדיה שושני או אחד מהצבור הבעלביתי נאמן לההגנה, ופריץ ויצחק ש. לאגף הצבאי. שאלתיו על מועמד לאלוף הנגב, הוא מבכר את אליהו כהן על מ. דיין, עלה על לבי שאול לתפקיד זה - ומשה דיין ונחום שריג כעוזריו. - בשש שיחה עם חי. אחרי גמר תכנית ה-UJA הורע המצב בקבוצת אנשינו בנ.י., גם בקרב בני הארץ וגם בקרב האמריקנים (אנשי המגבית ו"הידידים") מונובורן והרולד ג'פר התנגדו להפסקת המגבית שלנו. ראיה לדבריהם: בחודש דיצמבר אספו מיליון דולר במזומן להגנה. (קפלן אמר לי בערך שלוש מאות אלף - חי יצא ב15- ליאנואר מנ.י.) רות ברמן, אלס שולמן טוענות שלא נותנים מנוחה ודורשים גיוס כסף להגנה. כמה אנשים מסרבים לתת למגבית, ורק להגנה. באופן מלאכותי בולמים התנגדות זו.

לפני נסיעת חי היתה ישיבה משותפת של שני המשרדים (המגבית שלנו והידידים) לשם מיזוגם. המנהל של "הידידים" - הוא דייו ווהל, הנשיא אב. פינברג. מנהל המגבי הוא הרולד ג'פר. נתגלו קשיים בשלוב ובקביעת המנהל החדש. - בררתי עם גולדה מה יש לעשות באמריקא ומסרתי על ידה הוראות לאלון: 1) לרכוש ג'יפים, 2) קלעים מודרכים, 3) סירות מוטור מהירות, 4) קורווטים, 5) להודיע בכל שבוע טלגרפית מה רכש ומה תכניותיו. 6) לברר אפשריות אנית נושאת אווירונים, היא טסה מחר בבוקר. - בערב בא אצלי הקונסול ההונגרי והביא לי מכתב ברכה מהמשלה ההונגרית ותביעות ביחס לחוזה המסחרי שבינה ובין הסוכנות. - בררתי עם שאול תכניות ההתישבות המלחמתית בנגב ושאלתיו אם יקח על עצמו תפקיד זה בעזרת מ.ד. הבטיח תשובה לאחר שבת. - בתשע בערב בא אצלי נובו. חזר היום בטיסה מסדום. טס 45 רגעים עם ח"א. ברר הצעתי. לא יהיה קושי בהעברת אנשים לדרום. סירתו תוכל לקחת בבת אחת חמשים איש, ואם יהיה צורך אפילו מאה. גם מעביר מכוניות. דרושים לו מיד 100-50 איש מאומנים, כי אנשי הקבוץ עוזבים. יש לו נשק, דרושים אנשים. פועליו החברונים (כ40- איש) עזבו. שמע אמנם שיפנו את הנגב. "הנקטה" בעין חוסב טרם פונתה, אולם השוטרים האנגלים עזבו הערבים התחלפו והתרבו. במקום 10 באו 25. הוא חושש שאם אנו לא נתפו מהר המקום - יתפסוהו אנשי עבדאלה. הוא שמע שעבדאלה רוצה בתיקון הגבולות: בנגב ובצפון. שטחים אלה צריכים להנתן לו בשנוי זה יסכים למדינה יהודית. נובו. מודאג ממצב הבטחון בסדום. אין מפקד במקום, אין די אנשים מאומנים. לכל 30 איש שנשלח לנגב ידרשו שתי מכוניות: אחת לאנשים, אחת לאספקה. הוא מציע שנשתמש באניה מחיפה לשם אספקה באילת (האניה תעבור את סואץ) וגם באווירונים שיזרקו אספקה מהאוויר.

- ב21- לח"ז לפנות ערב מדבר סעוד סאקא אל חג' (המופתי?) בקהירו: " חקרתי בכל הענינים שדיברנו בהיותי ממצרים ומצאתי הרבה ליקויים וסכסוכים בין האנשים התופסי עמדות חשובות ביפו, בזמן הקשר הספקתי לתקן קצת הענינים. לפי דעתי ולטובת הכלל י צורך להרחיק את רפיק תמימי מיפו. הוא וכמה מאנשי הועדה הלאומית שאינם פעילים בזבזו הרבה כסף ולחינם - בדרך קו זה אנו בטוחים ואין מי שיאזין לנו. סידרתי דבר מה עם הדואר"... האיש מקהירו משיב: "מצוין. אם יש לך דרך כזו ואתה בטוח שלא מאזינים תשוחח אתנו לעתים קרובות". ב19- לח"ז בשש לפנות ערב מדבר חאלדי עם המופתי. ח. אומר: חיפה ויפו מבקשות כסף והן לוחצות כל הזמן". המופתי: " דבר עם דר טנוס (מנהל בית האוצר)" - בתור בית: אין כסף". ח: אני יודע שאין כסף, אבל המצב רע מאוד. אם לא תשלחו כסף מיד המצב יורע. יש לעשות הכל כדי לספק הסכום מיד - אם הענין הזה לא יסודר הענין אבוד". המופתי עונה: אדבר עם דר טנוס ותסדר את הענין אתו". ח.: אבקשך לסדר הענין, אחרת אנו אבודים". בהמשך השיחה ח. מתאונן: "יש ענין עם אבו מוסה (עבד אל קאדר אל-חוסייני). איננו מקיימים כל קשר אתו. הוא כל הזמן מסתובב וגורם הוצאות וטרדות גדולות לועדות הלאומיות במקומותיהן. ולנו אין כל ידיעה על תכניותיו או פעולותיו. פנה לוועדה הלאומית ברמאלה, שכם וגנין ואמר להם שהוועדות הקיימות הן ציוויליות וכוחן אינה יפה לגבי ענינים צבאיים. כל המחוזות מתאוננים עליו, ואנו איננו יודעים מה לעשות". המופתי שואל: האם הודיע לכם משהו מפעולותיו? ח: "לא, לגמרי. מאז בואו בכלל לא פנה אלינו ועושה כל העולה על רוחו. לא התקשר אתנו כלל, והוועדות לוחצות עלינו ושואלות אם לשמוע לו או לא. המצב הוא ביש בצורתו הנוכחית. - נדמה לי שאנחנו עוברים אחד על סמכיותיו של השני, ובצורה זו נוצרת אנדרלמוסיה שקשה להשתלט עליה". המופתי: אולי תנסה לנסוע למצרים קודם? ח.: אי אפשר שאלת המצרכים חמורה מאוד וההפקר השתלט על כל השוק. החלוקה אינה בסדר, יש המוני רעבים".