יומנים > יומן - מלא 19/01/1948

19.1.48, ח' שבט תש"ח, יום ב'. ירושלם.

בבוקר עליתי לירושלם. הנסיעה נמשכה כארבע שעות. נסענו הפעם דרך נען-גזר, כי אומרים שיש כנופיות בדרך לטרון-מסמיה. - מצאתי כאן הזמנה מאת פרופ. שובה וביקרתי אותו. דואגים לגורל המוזיאון, שנמצא בתוך מחלקת העתיקות, ונתמכת מקרן רוקפלר בעשרת אלפים לא"י. רוצים שהמוזיאון, שלמעשה הוא עכשיו מוסד יהודי, כי רוב עובדיו הם יהודים, אם כי הוא נמצא בסביבה ערבית, יהיה משותף לירושלם ולמדינה היהודית. הבטחתי לעיין בתזכיר שהגיש לי - ההחלטה למדינה כשתיווסד, דעתי - עלינו לרכז כל מוסדות המדע והרוח בירושלם. - הזמנתי את נובומייסקי בשאלת הנגב. סיפרתי לו שבקרוב כנראה יפנו הבריטים את דרום הארץ ואנו עומדים לשלוח כוחות רבים לבסיסים הקיימים על מנת שידרימו לעת מצוא ראשונה, ויגיעו משני קצוות לאילת: מדרום ים המלח ומנקודות צנור המים. לשם כך ניצור אחד הבסיסים בסדום - בשביל 3-500 איש. נובומייסקי מוכן לעזור. בזמן האחרון עמד בקשר עם הממשלה הנציב וגרני - בדבר בטחון מפעלו. יש אצלו בית-משטרה וחנו בו 3 שוטרים בריטים ושבעה ערבים. הם פינו בזמן האחרון את המקום והבחורים שלנו תפסו הבנין. יש לו 70 רובים ממשלתיים ומאה מושבעים. מוסיפים לו עכשיו 2 לאוים, ויהיו 250 מושבעים. מחליפים הרובים הישנים בחדשים. הוא מיעץ לשלוח אנשינו מצפון ים המלח בסירות - עשרה עשרה מבלי לעודד שימת לב יתרה. הוא מוכן להחזיק אצלו מאה איש, וכשאלה יזוזו דרומה - יקבל מאה אחרים. אפשר יהיה להעביר בסירות גם כלי רכב כבדים ושאר הדברים. הוא עומד לטוס מחר מקלנדיה לדרום, ויתיעץ במקום עם אנשיו. הוא מוכן לעזור גם בתעש, יתכן שחלק מהייצור יעבור לירושלם.

- הרב פישמן מתאונן שאין שמירה בשכונתו, למרות הבטחות ישראל. יורים אל ביתו. הפורשים הציעו לו הגנה, אבל לע"ע דחה. - מה שידרש לכל איש בנגב: ציוד אישי (נעלים, גרבים, חליםה, שק חפצים, חגור, כובע פלדה ועוד) 12,3 לא"י. ציוד שכון (שמיכות, מיטה, מזרן, אהל, מנורת נפט ועוד) 5 לא"י, החזקה 17 לא"י (כלכלה 320 מא"י לאיש, דלק מים, חשמל, סיגריות, בלאי, ביטוח, עתונים וכו'). ציוד לגדוד (חד פעמי, בלי חימוש, תחבורה, אחות ועוד 1250 לא"י (בערך 2 לא"י לאיש) - באופן זה ציוד חד-פעמי 12,3 + 15 + 2 = 30 לא"י בערך, כל אלף 30,000 לא"י מלבד החזקה. - ב4- ישיבת הנהלה. הצגתי ענין הנגב: דרשתי העלאת 5000 איש לנגב בזמן הקרוב כדי שנוכל להכנס לאילת עם הפינוי ולהתחיל במשלוח תגבורת עד 3000 מינימום. אחרי וויכוח יגע הוחלט הדבר. - בערב שיחה עם ששון. לפי כל המקורות יש כנראה שנוי בתפיסה הערבים. אמיל וחסן אבו סעוד חזרו לפני ימים אחדים ממצרים לאחר התיעצות של 15 יום. השנוי הוא להשקיט הערים, ולהעביר השרפה לכפר ולדרכים. ולאלץ יהודים לפנות כמה נקודות, בתחילה כפר עציון. זה בא מהאזנה, ממקורות משטרה ומהיתום שחזר מהמלך. לפני 4 ימים התקיימה פגישה בשכם: עבד אל קדיר אל חוסייני ("אבו מוסה") ומנהלי הכנופיות המטרה - לשגר כנופיות לוחמות בכפרים. דרך המלחמה יהיה "פגע וברח", כי לא רוצים לאבד אנשים. השנוי בא מתוך לחץ חזק של תושבי הערים , שברחו, על מדינות ערב. נפלו בחודש הרבה בני משפחות מיוחסות - ואלה קובעים המדיניות. גם הסוחרים לחצו בסרבם לתת כסף מתוך טענה שהם הרוסים, והמופתי לא מקבל כסף מהמדינות. גם מפחדים להביא אנשי הכנופיות לעיר - שיציקו לבני העיר. ולכן מפזרים אותם בכל פינות הארץ. צריך איפוא, לדעת ששון להמשיך בערים. אבל יש לו שיקולים: אם נשקיט הערים - נסייע למופתי, אבל לא נצטרך לרתק הרבה כוחות בערים. אם נכה ערבים עירוניים - לא יביא המופתי הכנופיות לערים, אלא יסתפק בכוחות הערבים

שישנם, כאשר עשה עד עכשיו. אם העיר תשקוט - תופיע החוצה כל ההתמרמרות הערבית. ג לא נרגיש השלטון. אולם מאידך גיסה סבור ששון שאם נמשיך הפעולה בעיר - יקוצר משך המהומות, כי המשפחות המיוחסות יתמרמרו וידרשו הפסקה. מות פלחים לא יעשה רושם - מות מיוחסים יהווה לחץ נגד מהומות. אין לששון איפוא מסקנה ברורה - אלא שיקולים בעד ונגד. - היתום ביקר את המלך. הוא מתפלא למה אין אנו מבינים אותו ומאשימים כאילו הוא תומך בליגה. עמדתו נשארה: 1) לא יתן ללגיון להתקיף יהודים. 2) כל זמן שהבריטים בארץ - לא יוכל להתערב. 3) עד עכשיו האנגלים לא דיברו אתו, אבל ב24- לחודש אנשי (וידידינו) נוסעים ללונדון לנהל מו"מ על תיקון החוזה ויעוררו שאלת עתיד א"י ותפ עבה"י בארץ. וידע דברים ברורים. 4) שליחיו בלונדון ינקטו עמדה שהוא מסכים לחלוק אבל לחלוקה שלא תבייש אותו. 5) הוא אומר לנו שנצטרך ל"תקן" הגבולות. המלך רוצה בחזירת היתום לארה"ב וישיג לו תמיכת אמריקא, היתום יגיד להם בשמו שמסכים לחלוקה ומוכן לעזור בהשקטת הארץ, אבל שלא יהיה תלוי רק באנגלים. הוא רוצ להשיג מלווה בין לאומי למיליציה בחלק שלו בארץ, ונאמר לו שאנו נתמוך בזה. נאמר לו גם שנעזור למלווה לפיתוח כל המדינה שלו. ונעזור לו בעצמנו בכספי המדינה היהו במקום התמיכה שצריכים לתת למדינה הערבית במקרה של חלוקה. המלך אמר ליתום שרוצה בדבר זה ושאנו נעזור ליתום להשיג מטרות אלו. ששון סבור שזוהי דעתו האמיתית של המלך. גמאל עמד לבוא לעמן. המלך הציג שני תנאים לבואו: 1) שלא יציע לו הקמת שלטון בהשתתפות המופתי, 2) שלא ידבר אתו על עזרה לשפיכות דמים בארץ. - הוויכוח בהנהלה על הנגב לא עזר אולי הרבה לבירור הבעיה, אבל חשף אפיים של המתווכחים.

ברנשטיין תהה: היש ביכלתנו האנושית והכספית לשלוח תגבורת זו? מדוע לא מסייעים להקמת עיר בנגב? שפירא סבור שאי אפשר אפילו לדון על השאלה - באשר אין "תכנית כללית" לבטחון הישו מתי נתפוס שטחים ומתי ניסוג? הנגב הוא אולי מלכודת לנשלחים. כניסה לאילת זוהי התגרות בא.ס. לא יתכן בטחון בלי מומחים. קפלן שואל מי אחראי ל35-? יש רינון בישוב. פה דורשים תגבורת כוח - ומשה דורש הקמת 9 נקודות. סילוור תומך בשפירא: דרושים מומחים - ואין להחליט בחפזון. ב. יוסף שואל (בצדק) מדוע יהיו רק 20.000 מגויסים? מדוע לא שלשים או ארבעים אלף? גרינבום הפעם גילה הבנה לא מעטה: דרוש קבינט מלחמה של חמשה, ולא איש אחד שעלול להתעיף. דרושה עזרה מהגולה, חושש שמשלוח 5000 לנגב יחלישו עמדתנו בשאר חלקי האר גולדה העיר בפשטות: כלום יחליטו "מומחים" אם יש להגין על הנגב או לא. תבעה פעול חינוכית בישוב להגביר המורל. רמז רואה התגבורת כהכרחית. כוחנו באין ברירה. חולק על ההנחה שיש רפיון בישוב.