יומנים > יומן - מלא 27/07/1937

{P001} {0138-62} פריס, 27.7.37 הבוקר נפגשתי עם צוקרמן. דבריו אישרו לי הרושם שהיה לי מתגובת יהודי פולין: הרגשת רווחה, התעלות והתחלא דגאולה. אולי עוד יש למנוע תרועת נצחון. מפני שהתרועה תזיק - ומפני שהנצחון עוד לפעינו. אל יתהלל החיגר כמפתח.-- סריס, 27.7.37 י"ט אב תרצ"ז עמוס - לא טוב עשית -שבמשך כל הזמן לא כתבת לי אף פעם. העובדה שאני לא כתבתי אינה מספיקה. אני כתבתי הביתה והדברים יכלו להגיע אליך. ולי היו קצת יותר טרדות מאשר לך. ואל תעשה זאת להבא. אמנם מאמא ידעתי כל הזמן מה אתך, אבל אני רוצה לדעת לא רק אם אתה בריא ולומד ועובד - לי חשוב מאוד לדעת גם מה אתה חושב ואיך אתה מתייחס לשאלות הגדולות העומדות עכשיו על הפרק. ואני אנסה הפעם הוצת - אם לא יטרידו אותי בסרם אסיים דברי - לתת לך סקירה ממצה על מצב הענינים. יצאתי אתמול מלונדון - לאחר סיום פרשה חשובה. פרשת הועדה המלכותית והתגובה הראשונה של העם האנגלי להצעות הועדה. ואנו עומדים עכשיו לפני התגובה של העם היהודי - תגובת הקונגרס. מחר בבוקר אני אצא עם אמא לצוריך (גאולה הולכת מחר לאנטוורפן לאולימפיאדה של הפועלים, ותבוא לצוריך ביום פתיחת הקונגרס) ושעה זו של ימי-בינים מתאימה לסקירה של העבר ולדיון על העתיד. למען הסביר לך כהוגן את המצב שאנו עומדים לפניו וכן גם למען נמק את עמדתי ודעתי בשאלות הגדולות והאחראיות העומדות לפנינו - עלי לתת לך סקירה קצרה מהשתלשלות הדברים שהביאה לידי הצעת החלוקה והקמת מדינה עברית. א. טיב המאורעות בשנת 1936. המהומות שפרצו בארץ באפריל 1936 דומות בכמה פנים למהומות שקדמו לה בשנת 1920, 1921, 1929, 1933. אולם בהיקפן, בתקפן ובהשפעתם הפוליטית הן שונות בתכלית. {0138-63} הפעם היה ברור שהעמדנו: בפני מרד ערבי גם נגד אנגליה וגם נגד "הבית הלאומי". אמנם, אילו היתה בארץ ממשלה הוגנת, תקיפה ונאמנה לא היה הטבח ביפו נהפך להתקוממ כללית. מפופקפקני אם הערבים ומנהיגיהם פיללו בעצמם שיש בכוחם לסדר שביתה של ששה חדשים ולעמוד בתוקף כזה נגד כוחות המשטרה והצבא. בהתפשטות "המרד" ובהמשכתו יש לפקידות וקודם כל לנציב חלק רב. אולם עובדה היא עובדה - ויהיו גורמיה מה שהם במשך חצי שנה היתה הארץ פרועה, משק הערבים מושבת, בטחון החיים והרכוש הרוס, כוח הממשלה משותקים - ולארק הארץ הקטנה שלנו, אלא העולם כולו היה מזועזע מ"המאורעות לא רק ערבי א"י - אלא ערבי הארצות השכנות (ושוב ע"י הרשלנות הפלילית וגם לא מעט ע"י התמיכה הגלויה והנסתרת של ממשלת א"י לקחו חלק פעיל במהומות - אם על ידי התערבות צבאית (כנופיות מזוינות מסוריה ועירק) ואם ע"י התערבות דיפלומטית (פני מלכי ערב ומיניסטרים של עירק). שאלת א"י , שנפתרה כאילו ע"י הצהרת בלפור והמנ הבריטי - נפתחה מחדש . מיום כיבוש הארץ ע"י הצלת האנגלי נעשתה האימפריה הבריטית הגורם המכריע בגורלה של הארץ. רק אנגלים מועטים התענינו תמיד בא"י וידעו את הצהרת בלפור והמנדט. האימפריה הבריטית היא כל כך גדולה ורחבה, שאלותיה כה מסובכות וקשות, דאגות העם האנגלי כה מרובות וא"י כה קטנה - ורק יחידי סגולה בקרב האנגלים עקבו בימים כתיק את הנעשה בארץ. לרוב היו אלה פקידים, פקידי משרד המושבות שתפקידם הרשמי הוא להתענין בשאלות א"י. היו גם מדינאים וסופרים מועטים שידעו פחות או יותר מה נעשה בארץ. אולם המאורעות הכריחו כל אנגלי לחשוב מחדש על שאלת א"י. יום יום היה כל אנגלי קורא בעתונו על פצצות, יריות, התנפלויות ורציחות - ואי-אפשר היה שלא תתעורר אצל שאלה: מה פשר הדבר? על מה המלחמה הזאת? ואת מי הצדק? והאנגלים היו נבוכים. מצד אחד ידעו שאנגליה התחייבה כלפי העם היהודי להקל על הקמת ביתו הלאומי בא"י, אבל מה זה "בית לאומי"? מושג זה נתחדש לאחר המלחמה, ואיש לא ידע היטב מה פירושו ומה כוונתו. האם זוהי מדינה עברית? אם כן - מדוע {0138-64} אמרו "בית לאומי" - ולא אמרו מדינה עברית? האנגלי ידע שמצב היהודים בגרמניה, בפולין ובשאר ארצות אירופה המזרחית הוא איום. והאנגלי יותר מבן עם אחר יש לו סימפטיה לסבל עם אחר, ופחות מכל עם אחר הוא נגוע ברגש אנטישמי. האנגלי ידע גם פחות או יותר (ואני חושש שהרבה פחות מאשר יותר) שמפעל היהודים בארץ לא הרע לערבים אלא להיפך. אבל מצד שני - האנגלי ראה שהערבים היושבים בארץ לא מתמול שלשום, אלא מאלף שנה, זמן יותר ארוך מקיום המדינה האנגלית עצמה, מתקוממים פעם ושתים נגד "הבית הלאומי ונגד המנדט הבריטי, והם דורשים שלטון עצמי וממשלה לאומית. האנגלי יש לו סימפטי [לדרישות אלה כי האנגלי נתחנך על דמוקרטיה ] . ושלטון עצמי. ותביעת הערבים נראתה לו הגיונית וצודקת. זוהי ארצם, הם יושבים ב כבר מאות שנים, ואינם רוצים שזרים יתישבו בה וישתלטו עליה. והאנגלים היו נבוכים, מבולבלים, מבלי דעת בלבם את מי הצדק, כי נראה היה להם ששנ הצדדים צודקים, גם היהודים וגם הערבים. האנגלים לא התענינו אך ורק בצדק שבדבר. הם יודעים שיש להם אימפריה המתפשטת בכל חמשת חלקי תבל, ואימפריה זו יש לה שונאים רבים, מקנאים ומתחרים, ואנגליה מעונינת להרבות לעצמה אוהבים וידידים. משום כך נתנו במלחמה את הצהרת בלפור - למען רכוש אח האהדה והידידות של העם היהודי המפוזר בכל העולם. אך באותו הזמן גם נתנו הבטחות לערבים כי רצו גם בעזרת העם הערבי במלחמה הקשה נגד גרמניה ותרכיה בעלת-בריתה. וגם לאחר המלחמה היתה אנגליה מעונינת בידידות של העם היהוד וגם בידידות של העם הערבי. והנה כאן, בא"י, עמדו בפני סכסוך קשה בין היהודים והערבים. אם יעזרו ליהודים - יקוממו נגד עצמם את העולם הערבי. אם יעזרו לערבים יקוממו נגדם את העולם היהודי וגם מבחינת הצדק והיסמפטיה המוסרית וגם מבחינת התועלת והאינטרס האימפריאלי, היו האנגלים נבוכים וכאילו חלוקים בתוך עצמם. רק מעטים היו בהחלט או בעיקר על צד אחד - היהודים או הערבים. אולם הרוב הגדול של העם, אם כי נטה לצד היהודים - לא היה שלם לגמרי בלבו ופסח על שני הסעיפים. ומשום כך באה הצעת הועדה המלכותית. {0138-65} ב. תפקידה של הועדה המלכותית. ועדה זו נתמנתה ע"י הממשלה האנגלית. תפקידה היה לחקור את עילת המאורעות לבדוק טענות היהודים והערבים ולבחון אם המנדט נתגשם כהלכה או לא. אולם באמת היה לועדה תפקיד יותר גדול. זו לא היתה רק ועדה של הממשלה - אלא ועדה של העם האנגלי, של דעת הקהל האנגלית. לא כל אנגלי מסוגל ומוכן להתעמק בשאלה לקרוא את כל התעודות והדיונים - וחשבונות, או לבקר בארץ ולחקור במקום את מצב הענינים.בימים כתיקונם אין האנגלי הפשוט מתענין כלל בא"י - ואינו יודע אפילו שארץ זו מתנהלת ע"י מנדט בריטי. אבל המהומות הכריחו כל קורא עתון אנגלי לההענין בנעשה בארץ וגם הטילו עליו חובה להכריע בשאלה. אבל הוא הרגיש שאין בכוחו ובידיעתו להכריע - ושמח למינוי ועדה של מומחים אשר יבקרו בארץ, ישמעו כל הצדדים, יבחנו כל הטענות, ועל יסוד נסיונם הממלכתי והמדעי יציעו פתרון לשאלה הקשה. אמנם כשנתמנתה הועדה הוגבל וצומצם תפקידה: בפרוש הוכרז בפרלמנט האנגלי ע"י מיניסטר המושבות שאין הועדה מוסמכת לשנות את המנדט או לצאת מגדרו. אבל מהרגע הראשון היה ברור לי - כמו שהיה מוכרח להיות ברור לכל בר-דעת פוליטי - שההגבלה הפורמלית הזאת אין לה לה כל ערך. שאלת א"י בכל היקפה נפתחה מחדש- והועדה עלולה להציע הצעות מרחיקות לכת. אי אפשר כמובן היה לדעת מראש מה תהיינה הצעות הועדה. חברי הועדה אינם אבטומטים הפועלים לפי חקים מכניים, אלא אנשים חיים, עם נטיות וסגולות אינדיווידואליות (אישיות עם סימפטיות ואנטיפטיות פוליטיות. אולם דבר אחד - היה ברור לי כל הזמן. ועדה זו לא תסתפק בהצעות עראיות, חולפות, מטליאות אלא תנסה למצוא פתרון סופי, מכריע לשאלה. כי בעצם הציגו המאורעות שאלה זו: א"י התיהפך למדינה יהודית או תשאר ארץ ערבית. המחלוקת בינינו ובין הערבים הפעם לא היתה, כבשנת 1929, על כותל מערבי. השאלה המרכזית היתה שאלת-העליה, או יותר נכון שאלת היקף העליה... לפני המאורעות הגיעה העליה היהודית לששים ושנים אלף לשנה. אם עליה כזו תמשך - תעשה הארץ בעוד מספר שנים לארץ יהודית, כי היהודים יהיו אז רוב בארץ. בשנת 1929 בפני ועדת שו, טענו הערבים טענת נישול: היהודים מנשלים את הפלחים מעל האדמה. {0138-66} הטענה הפעם של הערבים היתה אף היא טענת נישול, אבל טענת נישול אחרת - לא נישול מהקרקע (טענה זו נתבדתה ) אלא נישול מהמולדת. למי תהיה מולדת זו - לעם היהודי או לעם הערבי? ואם כי בהוראות שניתנו לועדה לא הוצגה שאלה זו כלל וכלל - אבל ההיסטוריה הציגה אך ורק שאלה זו בפני הועדה, כי שאלה זו הוצגה בפני העם האנגלי ובפני הממשלה האנגלית. המשך העליה היהודית בהיקפו הישן מוכרח במשך שנים לא רבות להפוך את א"י לארץ יהודית, למדינה יהודית. כל החלטה והצעה שמניחה עליה כזו פירושה למסור א"י כולה ליהודים. לפני 1933, כשהעליה היתה קטנה - לא היה קשר ישר, בולט בין היקף העליה ובין הקמת מדינה יהודית. לאחר 1933, כשהעליה עלתה עד 30,000, 40,000 62,000 לשנה - הובלט לכל העולם שהעליה היהודית עלולה להפוך א"י למדינה יהודית. התתן אנגליה דבר זה - או תצמצם באופן מלאכותי את העליה היהודית לשם מניעת רוב יהודי בארץ. כלומר אשר תדון את היהודים להשאר מיעוט תמידי ונצחי בארץ? זו היתה למעשה השאלה שהוצגה בפני הועדה. לא באופן פורמלי, אלא באופן מעשי, עובדתי. בהופעתנו לפני הועדה לא דרשנו הקמת מדינה יהודית - אבל נלחמנו על היקף עליה ("עליה לפי יכולת הקליטה הכלכלית של הארץ") אשר מאליו יביא אתו התהוות מדינה עברית, באשר היקף לא מוגבל ומצומצם באופן מלאכותי מוכרח להביא לידי רוב יהודי. ג. המוצא האפשרי. ברוב חדשי המאורעות ישבתי בלונדון ועקבתי אחרי נטית דעת הקהל האנגלי, באותם הימים היתה לפני בעיקר מטרה אחת: למנוע הפסקת העליה. כידוע לך זו היתה הדרישה העיקרית של הערבים. כל מלכי ערב תמכו בתוקף רב בדרישה זו. הפקידות בארץ אף היא ' חפצה בהפסקת העליה - כי ראתה בהפסקה זו האמצעי היחיד להפסקת המהומות בלי שפך- דם רב. גם דעת הקהל באנגליה נטתה להפסקת העליה. כשפרצו המהומות בשנת 1921 הפסיק הנציב העליון היהודי (סמואל) את העליה. לאחר מהומות 1929 הפסיקה הממשלה בלונדון את העליה. וגם הפעם רצתה הממשלה להפסיק - באופן זמני - את העליה. {0138-67} אבל הפעם היה ברור שהשאלה אינה הפסקה זמנית אלא גורל העליה כולה נתון בכף המאזנים. היו גם יהודים רבים שחשבו שיש להפסיק העליה באופן זמני "למען השלום" - אבל לי היה ברור שהפעם יש בהפסקה של העליה, אפילו הפסקה זמנית, גזר דין של מות. כי המלחמה הפעם היתה נגד זכותנו לעליה, נגד עליתנו בזכות ולא בחסד, וכל הפסקה של העליה מערערת את זכותנו זו ואולי הורסת אותה. לא אעמוד כאן על הפרשה הזאת של מלחמתנו נגד הפסקת העליה. כידוע לך - הצלחנו במלחמה זו - העליה לא נפסקה, אבל המלחמה נגדה לא נפסקה, אף היא, והוערה היתה צריכה להיות השופט העליון. אי אפשר היה לי לדעת מה תחליט הועדה אולם הסתכלותי בהלך-הרוח של אנגליה בימי המאורעות נתנה לי המפתח להבנת הלך-רוחה של הועדה. רוב הצבור באנגליה, גם בעתונות וגם בפרלמנט נטה אהדה ליהודים ולציונות. אבל אהדה זו היה לה גבול מסוי כל עור נמשכו המהומות עמדה לנו האהדה האנגלית למנוע הפסקת העליה. כל הזמן התרינו בממשלה לבל תכנע לאלמות הערבית - ועם כל חולשתה של הממשלה היא לא נכנעה אולם דעת הקהל באנגליה לא תמכה בנו כשדרשנו הגדלת העליה כפתרון הנאמן והמעשי ביותר נגד התחדשות מהומות. אנו טענו. תרחיבו העליה היהודית, תיצרו בזמן קצר ישוב יהודי גדול, וע"י כך תטלו מהערבים את "החשק" להתנפל עלינו. כשהערבים יראו שהממשלה גמרה אומר להגשים בלי כל היסוסים את מדיניות הבית הלאומי, כשהערבי יעמדו בפני ישוב יהודי גדול, תקיף ומתרחב במהירות - לא יעיזו יותר להתנגד בכוח ובארץ ישתרר שקט. לדרישה זו - הצודקת וההגיונית - לא מצאנו באנגליה אוזן קשבת. כנראה שהאנגלים לא רצו יותר מדי להתגרות בערבים בארץ ולעורר שנאת הערבים והמושלימים שמחוץ לא" . וכל ידידינו למחצה ולשליש שבקרב האנגלים טענו: לאחר השקטת המהומות מן ההכרח יהיה לעשות הנחות לערבים. כמובן לא הנחות מרחיקות לכת, לא קבלת דרישות הערבים להפסיק לגמרי את העליה או להקים בארץ ממשלה ערבית - אבל הנחות חלקיות על חשבון היקף העליה. {0138-68} עקבתי גם כל הזמן את הלך-רוח הועדה המלכותית. וגם בועדה מצאתי אותו הדבר. הועדה אומנם נזהרה מהביע דעה - אולם משאלותיה וחקירותיה לא קשה היה לעמוד על נטיתה והלך-רוחה. גם בפני הועדה דרשנו המרצת הטמפו של העליה, החשת בנין הארץ, האצת גידולו של הב הלאומי. דרישה זו לא נתקבלה על דעת הועדה. והטעם כנראה היה זה: הרחבת העליה בתו יסוד למדיניות האנגלית הארץ פירושה: הקמת מדינה יהודית במספר שנים קטן - הפיכת א"י כולה לארץ יהודית - אנגליה לא היתה מוכנה לכך. רוב כזה עם הערבים, עם כל הע הערבי, לא היה לפי רוחה של אנגליה. ולאחר שהועדה עזבה את הארץ סיכמתי לעצמי את הסיכויים הצפויים לנו ממסקנות הועדה ובאתי לידי מסקנה שאנו עומדים בפני סכנה איומה של קיצוץ העליה. ושאלתי אז עצמי: האין מוצא אחר? האם הכרחי ורצוי שאנגליה תכריע עכשיו הכרעה גמורה למי תהיה הא ליהודים או לערבים? אם תעמוד לפני הכרעה כזו - לא תכריע לטובתנו. האין מוצא אח ובתחילת פברוארי הזמנתי את מרכז המפלגה. הרציתי על החששות הקשים יש לי לגבי מס הועדה: שהם יציעו קיצוץ העליה (אם לא גיבוש הבית הלאומי), איסור קניות קרקע באזורים מסוימים, הקמת סוכנות ערבית בהשתתפות באי-כוח המלכים הערבים וכדומה. אמרתי שגם אפילו אם יניחו את"הסטסוס קוו" (המצב כמו שהוא עכשיו)- תקטן העליה מאליה כמו שראינו בחדשים שלאחר המהומות. ועלינו למצוא פתרון רדיקאלי (יסודי) חיובי - ופתרון זה יכל להיות בכיוון של "חלוקת הארץ לשני חלקים, על מנת שבחלק אחד תוקם מדינה יהודית, וזו תעשה חוזה עם אנגליה כדוגמת עיראק, מצרים וסוריה", השני - תוקם מדינה ערבית. עבדתי גם תכנית של חלוקה, שעל פיה יהיו במדינה היהודית כשלוש מאות אלף ערבים, עם רוב יהודי. לפי הצעתי היו צריכים להכניס למדינה היהודית את מחוזות צפת, נצרת טבריא, חיפה, בית שאן, טול כרם (עד ההרים), יפו, רמלה - וחצי הנגב. הצעתי שיפו, לוד ורמלה ישארו במדינה הערבית ויחוברו לחלק הערבי ע"י פרוזדור. ירושלם, בית לח ונצרת ימסרו לאנגליה, ומחוזות עכו ועזה: המיושבים כמעט אך ורק ע"י ערבים, יהיו אבטונומיים כדוגמת מחוז אלכסנדריטה בסוריה. {0138-69} אמרתי אז: "התכנית הזאת יכלה להראות ברגע הראשון כתכנית פנטססית. ואמנם היא הית אולי פנטסטית לפני שנה, ויכולה להיות פנטסטית בעוד שנה, אבל כרגע לא, משום שיש גורמים המסייעים לכך. - שאלת א"י הוצגה מחדש בהיקפה המלא. - היו מאורעות בארצות השכנות, ושאלת סוריה נפתרה אף היא בדרך זו הוקמה ממלכה עצמאית בסוריה. ממלכה עצמאית שניה בלבנון, ומחוז אלכסנדריטה נקבע כסנג'ז אבטונו אבל הוספתי אז: "אם תכנית זו תופיע כהצעה יהודית - היא אבודה. צריך לעשות אותה לתכנית אנגלית - אם נוכל למצוא אנשים בכל המפלגות האנגליות - צורציל, צ'מברלין, לויד ג'ורג', גרינווד, אטלי - שיעשו את התכנית הזאת לפרוגרמה שלהם היא עלולה להתקבל. ואם חבר-הלאומים ידע שהיהודים מקבלים התכנית - לא יפריע בעדה. לדעתי יש שנסים פוליטיים שהתכנית תתקבל". מדוע עמדתי על כך שהצעה זו לא תופיע בתור הצעה יהודית? תכנית חלוקה מחייבת ביטו המנדט. אם אנחנו נציע חלוקה - יתכן שאנגליה תקבל את החלק הראשון - ביטול המנדט, אבל אין ערובה שהיא תקבל החלק השני - יסוד מדינה יהודית. ולפי שעה כל משעננו הפ הוא המנדט, ואין אנו רשאים להסתלק מהמנדט - כל זמן שלא קיבלנו תמורתו דבר מה טו ממנו. מדינה יהודית בחלק של הארץ - בשטח מתאים וגבולין הוגנים - נראה לי לדבר מ טוב ממנדט, אבל אנו יכלים רק לתת הסכמתנו לביטול המנדט, אין בכוחנו להכריע אנגל להקים מדינה יהודית ולתת למדינה זו את הגבולים הדרושים לה. ומשום כך עלינו לפי שעה לעמוד על דרישתנו שהמנדט צריך להתקיים באמונה, והצעת החלוקה צריכה לבוא מצד האנגלים, ואם נראה שההצעה היא טובה - נקבל אותה ונוותר על המנדט. הישיבה שבה הצעתי תכנית זו נתקיימה בביתנו, בחדרי, ביום 4 לפברוארי. בוויכוח אמרו חברים אחדים שתכנית זו היא פנטסטית. הוויכוח נמשך עד שנסעתי מהארץ. גם ברל לוקר, וגם יצחק טבנקין טענו בכל תוקף שאין כל שנס שהצעה כזו תובא מצד אנגלי או שאנגליה תסכים, ומכיוון שכל הדבר אינו אלא דמיון בלתי אפשרי יש בו נזק רב, כ בינתיים נחליף את המנדט. {0138-70} אני עניתי לחברים אלה: איני יכל להגיד שהתכנית מוכרחה להתקבל באנגליה, אין לי שום וודאות בדבר, אולם ברור לי שיש אפשרות ריאלית (ממשית) שתכנית כזו תתקבל - ועלינו לעשות הכל למען שהאנגלים (לא היהודים) יבואו בהצעה כזו. כי זהו המוצא הי שיקדם את ענינינו בארץ - אחרת נעמוד בפני עליה מקוצצת, בפני משבר כלכלי בארץ, בפני הרעת מצב היהודים בגולה, בפני דלדול התנועה הציונית - כי בלי עליה גדולה לא תתכן תנועה ציונית גדולה. הנוער היהודי וההמון היהודי לא יוכל עכשיו, במצוקה האיומה בגולה, להסתפק בפרוגרמה ציונית שאין אתה אפשריות גדולות של עליה. ד. מסקנות הועדה המלכותית. אני מניח שקראת את הסיכום של מסקנות הועדה. לצערי הרב - נתאמתו כל חששותי. בחלק השני של הדו"ח של הועדה מוצעים כל מיני הגבלות וגזירות על העליה, ההתישבות (מכסימום פוליטי של 12.000 לשנה במשך חמש השנים הקרובות, אסור רכישת קרקע באזור מסוימים, והכבדות קשות של קנית קרקע בכלל, הקמת סוכנות ערבית בהשתתפות נציגי המלכים הערבים ועוד). אני שולח לך בזאת גם רשימה קצרה שכתבתי מיד לאחר שקראתי הראשונה את הדו"ח המלא של הועדה. אני מצרף גם (באנגלית) ניתוח קצר אבל מפורט מהצעות הועדה על דבר החלוקה. תכנית החלוקה של הועדה שונה מהתכנית שאני הצעתי למרכז. השנויים הם גם לטובה. אעמוד כאן על השנויים העיקריים. 1) השנויים לרעה: א) לפי תכניתי נכלל כל עמק החוף מגבול דרומי של מחוז עכו ועד גבול צפוני של מח עזה במדינה היהודית. הועדה אינה נותנת לנו כל העמק, אלא חלקו. לפי הצעתי היה הגבול המזרחי שלנו צריך להיות קרוב לגבעות יהודה ושומרון. לפי הצעת הועדה - הגב הוא בעמק עצמו. ב) לפי הצעתי היינו צריכים לקבל חצי הנגב מדרומה של באר שבע עד גבול מצרים ומפר אילת (עקבה). הועדה מוסרת שטח זה (מלבד פנה מזרחית צפונית של מפרץ אילת) למדינה הערבית. {0138-71} ג) לפי הצעתי היו ערים טבריא, צפת וחיפה צריכות להיות יהודיות הועדה מציעה להק מנדט זמני על ערים אלה. ד) לפי הצעתי נמסר ליהודים שלטון מלא על כל המדינה היהודית, מלבד הזכיות שיהיו לאנגליה בחיפה, על פי חוזה שיכרת בין המדינה היהודית ובין אנגליה - לפי הצעת הועדה מוגבלת הסמכות של המדינה היהודית בנמלים ועל חוף ים כנרת. 2) השנויים לטובה. א) לפי הצעתי הוצא מחוז עכו מתוך המדינה היהודית. הועדה מוסרת כל המחוז לנו, היא רק מציעה מנדט זמני על העיר עכו. ב) לפי הצעתי הוצא כל מחוז עזה מהמדינה שלנו. הוערה מוסרת לנו חלק (אמנם החלק הקטן) של מחוז זה עד קרוב לבאר-טוביא. ג) אני הצעתי קורידור (מסדרון) ערבי מיפו לוד ורמלה למדינה הערבית. הועדה מציעה מסדרון אנגלי מיפו ועד ירושלם, הכולל שטח גדול מעבר לרכבת ולכביש ומוציא את לוד ורמלה מהמדינה הערבית. החשיבות של הצעה זו של הועדה היא כפולה: א) בפרוזדור מותר ליהודים להתישב, כי אין הפרוזדור שטח ערבי, אלא אנגלי. ב) המסדרון מאפשר מסירת ירושלם החדשה למדינ היהודית. ד) הועדה מציעה להוציא את כל הערבים היושבים בעמק החוף, בעמק יזדעאל, בעמק הירד (מעכבה) מהשטח היהודי ולהושיבם בעבר הירדן או במקום אחר בשטח הערבי - וע"י כך יקבלו היהודים את העמקים האלה כשהם פנויים לגמרי מישוב ערבי - ובאופן כזה תגדל פי כמה אפשרות ההתישבות היהודית. הצעה יש לה יתרון עצום, והיא שקולה בעיני כנגד הנגב (כמובן, אם תוצא לפועל). אבל שכחתי עוד שני חסרונות עיקריים של הצעת הועדה: {0138-72} ה) הועדה מוציאה את דגניה ובנותיה ותחתנת הכוח של רוטנברג בנהריים מהמדינה היהודית. ו) הועדה מוציאה מהמדינה היהודית את מפעל ים המלח, שיש לו ערך עצום כשהוא לעצמו וערך נוסף לגבי פיתוח התעשיה החימית בארץ. כשאני שוקל את היתרונות והחסרונות של תכנית הועדה לעומת תכניתי אני מוצא אותה בכללה יותר טובה. בשני דברים גדולים, שאין לשער ערכם, מצטיינת הצעת הועדה: א) מסירת כל הגליל ליהודים, והעמדת הגבול שלנו בצפון על גבול הלבנון; שכנות זו יש לה ערך פוליטי כביר כי הלבנון והיהודים מעונינים שניהם בשכנות זו. הנוצרים בלבנון כמעט לא יוכלו התקיים בלי מדינה יהודית על ידם, וגם אנו מעונינים בברית עם הלבנון הנוצרי. ב) הצעת הטרנספר(העברה) של הערבים מתוך העמקים שלנו. אנו לא היינו יכולים ורשאי להביע דבר כזה, כי אף פעם לא רצינו לנשל את הערבים. אבל מכיוון שאנגליה מוסרת חלק של הארץ אשר הובטחה לנו - למדינה ערבית אין זה אלא יושר שהערבים במדינתנו יועברו לחלק הערבי. יתרון נוסף להצעת הועדה, שהיא מוסרת שלושת רבעי החוף הארצישראלי. למען שנוכל להביא לא"י הרבה יהודים עלינו לאחוז בשלשה ענפי-משק: חקלאות, תעשיה, ים. כל השטח שבנויה עליה התעשיה בארץ נמסר לנו (מלבד ים המלח). אם העמקים יפונו מהערבים - תפתח לפנינו אפשרות שלא שערנו בשביל התישבות חקלאית. כי העמקים נותנים להשקאה. ונוכל להושיב משפחה על 50-20 דונם. הים שנמסר כמעט כולו לנו פותח לפנינו אופקים רחבים בשביל ספנות ושיט ודיג.