יומנים > יומן - מלא 26/07/1937

{P001} {0138-60} פריס, 26.7.37. הגעתי הנה הערב בתשע - פעם לא באווירון. לפני צאתו מלונדון עוד הספקתי להפגש עם גדוד ששב מבריסל מסר לי תמצית השיחה של אורטס (אורטס היה המדבר כל הזמן, וברוד. רק הספיק לענות או להעיר בתוך דבורו). לדעת א. אין אפשרות להמשיך במנדט. (לא ברור אם מפני הקשיים "הטבועים" או מפני שהפקידות אינה עלולה להשתנות. הצהרת בלפור לא היתה ברורה, כי המושג בית לאומי הוא חדש - וסתום. אולם אין ספק שהכוונה היתה לסייע לפתרון שאלת העם היהודי בהקמת הבית הלאומי. הצעת הועדת כמו שהיא פירושה כמעט גיבוש". דבר זה בלי ספק מתנגד להבטחה ולהתחייבות של אנגליה. התכנית טעונה תיקונים. יש ללתת ליהודים ירושלם - והעיקר הנגב. המדינה היהודית לא תמלא תפקידה עם לא יהיה מקום להתרחבות ולקליטה. הכרחי גם גבול שיש להגן עליו - ז"א גבול בהרים. יש גם להשאיר מפעל החשמל במדינת היהודים - עמדה נבונה ורצויה. אורטס מתנגד בתוקף לעמת סמואל - כי בשום אופן אין להניח שהיהודי ישארו מיעוט במדינה ערבית. - םשרף שמעתי רשמים ממועצת המפלגה. בכלל הוא מאשר את דברי זיאמה (במכתבו אל לאחר המועצה). בכל זאת לא היה ברור לי מדבריו מדוע יצחק מתנגד. עדיין אצל כמה מחברינו סברה עדיפה מעובדה. ומכיון שהסברה לפני ארבעה חדשים אמרה שהתכנית. מדינ יהודית בימינו אלה היא פנטסטית - מופרכת כל עובדה הבאה לסתור סברה זו. במשך שלשים השנה האחרונות יצאה תנועתנו מחיתולי הקלייזל הגיטואי שהתרגלו בעולם הפסוקים הנוסחות והדוגמות - כי עולם אחר לא היה לו אז. אפשריות היצירה בארץ, נסיונות חיינו, המציאות החדשה. והכרחי מאמצים במלחמת קיום וכיבוש - שינו באופן יסודי אה המנטליות של אנשינו ושחררו אותם מכבלי המלים, הפסוקים והדוגמות. לאט לאט למדו לחשוב בטרמינים של אנשי מציאות ומעשה ומפלסי נתיבות חדשות. אך בעמדם לפני פרובלימות חדשות, לפני הויות חדשות ומצבים היסטוריים חדשים שנסיוננו טרם פתר והעריך בדרכו המיוחדת - יש שקמים בתוכם לתחיה הרגלי-המחשבה הישנים ושוב הם נתפסים לשעבודי-מלים ופסוקים, והם מדברים בסגנון הלקייזל התיאורטי והבטלני {0138-61} שלפני 30 שנה. דבר כזה קרה את לוקר, דבר כזה קרה את יצחק. תפקיד לא קטן ממלאה כאן הזרות לעולם האנגלי והמושג הכוזב והמוטעה שהפקידות בארץ יוצרת על אנגליה. ל אנגליה המהוללת עם כל גדלותה, גאוניותה ולקויה האמתיים - אלא אבסטרקציה נבובה ש "אימפריאליזם" אנגלי המלא תככים תרמית ובגידה עומד לפני עיניהם. והדו"ח של הועד המלכותית, שלא מעטים בתוכו (בחלק ב') סימני הרשע והרמיה של הפקידות בארץ ובמשרד המושבות, אבל בכללו אומר כבוד ויקר לאומה העברית, לקשרה עם הארץ, לחזון גאולתה ולמפעלה היוצר והתרבותי בארץ - אף דו"ח יהפך בדמיונם לכתב-פלסתר ושטנה. גם בקרב המחייבים יש מבוכה לא קטנה. עדיין לא קראתי אח דברי יזרעאלי, אך מהתשובות אני רואה שהוא נתפס לגישה דפטיסטית. לא מחוסר-אונים עלינו לקבל תכנית "החלוקה" - אלא בהרגשת כוחנו. אין אנו נופלים בכוחנו מהערבים. מבחינת הפוטנציה ההיסטורית אנו עולים עליהם פי כמה, וכמה. וכמה אנגלים - גם בקרב ידידינו וגם בקרב שונאינו - יודעים זאת. יש הבדל אחת מהותי בין כוחנו אנו ובין כוח הערבים. כוחם מגובש, נתון להמדד ולהשקל כמעט בדיוק מטמטי. הם קבועים בארצותיהם, מספרם נתון, כוחם ויכלתם מסוימים. כוחנו אנו הוא כוח היולי, לא נתון לבדיקה כמותית מסוימת. ומשום כך נקל גם להפריז בכוחנו וגם להמעיט בקיומנו. לא רק כוחנו אנו, "האנו" שהוא לעצמו, הוא בל מסוים; לא כל היהודים הם יהודים. לא כולם אזורי הרצון והמאוויים הפועמים בתוכנו הציונים המועטים, אבל המתנגדים והאדישים והמסופקים - עלולים להשתנות. אפשריות גדלות בארץ, ביצור מפעלנו - כל אלה יהפכו לבבות ויקרבו לבבות. כרגע המונים המונ עומדים עדיין "מחוץ למחנה", ההון היהודי והמדע היהודי כמעט עוינים לנו - או אדישים. כל אלה עלולים להתגייס לטובת המפעל עם שנוי התנאים והאפשריות. בלי ראיה דינמית אין עתידנו נתפס באורו הנכון. מצבנו היום בעולם היהודי והכללי - אינו מצ מלפני שש שנים, ובעוד שש שנים יהיה שוב אחר. כשם שגיבוש הבית הלאומי במצבו עכשי מסוכן - כך מסוכן גיבוש ראיתנו ואופקנו בתפיסתנו ההיטסוריה. לא דק כנון הארץ דורש מאתנו גדולה - גם כנון מחשבתנו הממלכתית דורש מאמצים, והללו אולי קשים מאח אבל היתכן הדבר שיבצרו מתנועתנו?