יומנים > יומן - מלא 28/07/1937

1
מתוך
מקומות:
אנגליה
אנטוורפן
לונדון
פריז
בית שאן
חיפה
ים המלח
כינרת (מושבה)
נין
עכו
צפת
תל אביב–יפו
טירת צבי
חבר
ג'נבה
גבולות
מיטב
דנה
השימוש בתצלום בכפוף לחוק זכויות יוצרים, תשס"ח-2007
28.07.1937
223618
{P001} {0138-72} פריס, 28.7.37 לא הספקתי לסיים מכתבי אתמול. היה בדעתי לנסוע הבוקר לצוריך, אבל שניתי תכניתי. דוב בא הנה אתמול מלונדון במכונית של ויצמן, והחלטתי ללכת אתו אה"צ לצוריך במכונית (עם אמא). גאולה נסעה הבוקר לאנטוורפן לאולימפיאדה של הפועלים, ותבוא {0138-73} משם עם חברי הפועל לצוריך. ואשתמש בזמן שנשאר לרשותי לסיים את מכתבי. עוד טרם נתפרסם הדו"ח של הועדה ידענו בערך את תכנו, והחלנו בפעולה פוליטית למען תקן אותו. באנו בדברים את הממשלה (מיניסטר המושבות ומיניסטרים אחרים) את ידידינו בפרלמנט ובעתונות האנגלית הגדולה. התיקונים שדרשנו היו אלה: א) לכלול ירושלם החדשה (מחוץ לחומה ) בתוך המדינה היהודית דרך המסדרון הבריטי. ב) להאריך את המסדרון עד ים המלח על מנת שמפעל האשלג ישתייך למדינה היהודית ויהיה לו מוצא דרך המסדרון לשטח היהודי. ג) כלילת עבר הירדן, שבין הירמוק והירדן וים כנרת במדינה היהודית. ד) להרחיב את עמק החוף עד הרי יהודה ושומרון. ה) להעמיד את הנגב תחת מנדט בריטי על מנת שהיהודים יוכלו להתישב בו. ו) לבטל את המנדטים "הזמניים" על חיפה, עכו, טבריא, וצפת, או לקבוע למפרע שהמנדטים האלה יסתיימו במשך שנים אחדות, לכל היותר במשך שלוש שנים. ז) לבטל את הגזרה על בנין נמל מיוחד בתל-אביב, ובכלל לבטל כל הגבלה בסמכות הסוברנית (הרבונית) של המדינה העברית. ח) להכניס את כל מחוז בית שאן במדינתנו על מנת שנקבל את הישוב החדש בטירת צבי. ט) לבטל את הגזרה על תשלום מס שנתי למדינה הערבית. מתוך הסכם הדדי אנו מוכנים לשלם למדינה הערבית - תמורת פיצויים מתאימים, אבל לא בתורת גזרה. ה. הוויכוח בפרלמנט האנגלי. וודאי קראת בעתונים תמצית הוויכוח שנתקיים לפני שבעה ימים בשני הבתים של הפרלמנ האנגלי. הנואמים החשובים ביותר תמכו ברוב דרישותינו, עלה בידינו להשפיע על הארצ'יבישוף מקנטרבורי (מעין כוהן גדול של אנגליה) שידרוש מסירת ירושלם החדשה. ליהודים. הנואמים מהלייבור פרטי תמכו בשאר הדרישות שלנו. {0138-74} אולם בוויכוח זה נתגלתה התנגדות חריפה לעצם רעיון החלוקה. התנגדות זו באה דווק מתוך ידידינו. תומכי הערבים דווקא הסכימו לחלוקה. אבל ידידינו בקרב כל המפלגות היו סבורים שהיהודים באמת מתנגדים לחלוקה (כי זו היתה עמדתנו הרשמית והפומבית כל הזמן) - והם חשבו שהם עוזרים לנו בהתנגדות זו... ובאופן כזה הביאו שנים מהידידים הגדולים שלנו, לויד ג'ורג' ווינסטון צורציל, לדחית הצעתה של הממשלה (אישור הפרלמנט לתכנית החלוקה) ובמקומה נתקבלה החלטה המיפה את כוחה של הממשלה לפנות לחבר-הלאומים בהצעת החלוקה, אולם כל השאלה צריכה לבוא מחדש לפני הפרלמנט, אם חבר הלאומים לא יתנגד לעיקרון החלוקה, והממשלה והפרלמנט יכלים לשנות את כל התכנית, ואולי גם לבטל אותה. וויכוח זה שהיה ברובו לטובתנו (היתה לי הרגשה כשישבתי בבית הלורדים ולמחרת ב"הוז אוף קומונס" - .בית התחתון) - שאני יושב בקונגרס ציוני...) והיה חדור הוקרה לעם היהודי, לציונות ולמפעל היהודי בארץ - הביא אתו גם ברכה וגם סכנה. הוויכוח חיזק את עמדתנו הפוליטית והמוסרית. הוא אפשר שנויים לטובה בתכנית החלוק הוא כמעט הכריע לטובתנו בשאלת ירושלם. אולם מאידך גיסא - הוא העמיד בספק את כל תכנית החלוקה ואפשר גם לשנויים לרעתנו. ביחוד אני דואג לגורל הגליל העליון. בין המתנגדים העיקריים לתכנית החלוקה נמצא ווינסטון צורצ'יל, מהמפלגה השמרנית, אחד מבעלי ההשפעה הכי גדולים באנגליה (אבל איש שנוא לממשלה). התנגדות של צ'ורצ לחלוקה נובעת לא רק מידידות לציונים - אלא מטעם אחר לגמרי, מטעם אימפריאליסטי. הוא סבור (ובצדק;) שהמדינה היהודית תקים צבא חזק, מזוין במיטב הנשק, והערבים לא יוכלו לעמוד נגדו. והיהודים לאחר שיהיו חזקים לא יסתפקו בגבולות הצרים שיש ל ויתפרצו לתוך השטחים הבלתי מפותחים - ולאנגליה יהיו צרות חדשות... עוד קול אחד נשמע בוויכוח נגד החלוקה - וזה היה "קול יעקב" - אבל יעקב פחדן, בו ועבד. זה היה קולו של סמואל. ודאי קראת את נאומו בעתונים. {0138-75} לפני צאתי מלונדון שלחתי חוזר לכל ההסתדריות והמפלגות חציוניות בעולם למחוא בתוקף נגד הבגידה של סמואל המציע ליהודים להשאר מיעוט בארץ,ורוצה להפוך את א"י כולה למדינה ערבית. הבוקר קראתי כבר בטיימס את המחאה הראשונה נגד סמואל מטעם הועד הלאומי ליהודי א"י. עכשיו עובר הענין לועדת המנדטים בגנף. ו. הפרשה הקרובה. חברי ועדת המנדטים, עד כמה שאנו יודעים, מחזיקים אף הם בדעה שהמשכת המנדט והגשמתו כפי שאנו רוצים - כמעם אינה באה בחשבון. הדרך השניה - עליה מקוצצת, דנה את היהודים להשאר מיעוט, וזה מתנגד לצדק ולהבטחות שנתנו לעם היהודי, ולכן המוצא הרצוי - היא החלוקה. כמה מחברי הועדה תומכים בדרישותנו על התיקונים הדרושים בהצעת הועדה (כגון ירושלם, הרחבת הגבולין, נגב ועוד). ועכטיו על הקונגרס לקבוע עמדתו. עמדת הקונגרס תלויה בעיקר בעמדת מפלגתנו. כנראה שלנו יהיו 45% (בערך) מכל צירי הקונגרס. מה שאני רוצה מקונגרס זה: א) מחאה חריפה נגד עמדת סמואל. ב) דחיה נמצרת של כל הצעות הועדה ע"ד קיצוצים בעליה, ברכישת קרקע ועוד. ג) סתירת ההנחה המרכזית של הועדה שאין המנדט ניתן להגשמה. לא הקשיים הטבועים בעצם המנדט - אלא הפרעות הפקידות הן הן שהביאו לידי כשלון מדיניות המנדט. ד) בנוגע לחלוקה - אין הקונגרס צריך עדיין להגיד לא "לא" ולא "כן". אלא הוא צריך למלא את ידי ההנהלה החדשה לבוא בדברים עם הממשלה על תיקונים להצעות הועדה. ואם ההנהלה תקבל מהממשלה הצעה מתקבלת על הדעת - יקרא מושב שני של הקונגרס (אני משער באמצע החורף הבא) לדון ולהחליט. {0138-76} אה"צ אצא בממונית מפריס: ומחר אגיע לצוריך. מיד יתחילו התיעציות של מפלגתנו ושיחות עם מפלגות אחרות. אני עיף ויגע מהמחיחוח האיומה של שני החדשים האחרונים, וכמעט שאיני מסוגל לשום עבודה,וביחוד קשה עלי דיון וויכוח. אולם - הקונגרס עומד על הסף, ואין להמלט מהמאמץ החדש. מצוריך אוסיף לכתוב לך על השתלשלות הדברים. המען שלי בצוריך: [ כתובת בכתב יד ] שלחתי לך במעטה מיוחדת שתי רשימות: אחת עברית - על הרפורט של הועדה, ואחת אנגלית - ניתוח תכנית החלוקה של הועדה. אם תבוא לתל-אביב תקח אתך מכתב זה ותראה אותו לאבא ולאברהם, אבל אל תראה אותו לשום איש אחר. כתוב - למד ועבוד. נשיקות מאמא וממני. אבא.