יומנים > יומן - מלא 30/12/1957

{P001} {0160-121} 30.12.57, יוס ב' ז' טבת תשי"ח ביום 19.12.57 אמר לי איסר כי מסתמן מפנה בחלק מהערבים לגבי התארגנותם. הדבר החל במקי. הקומוניסטים הערבים רוצים בארגון אידידנטיסטי. מקי היהודי מתנגד. יש עכשיו נטיה אצל הקומוניסטים הערבים לצאת מהמפלגה ולהתארגן כארגון לאומני ערבי בקשר עם הלאומנים מעבר לגבול. דבר זה נעשה בתיאום עם המדיניות הסובייטית. ידגלו בהגדרה עצמית של הערבים בישראל {0160-122} - בבוקר התכנסה הממשלה. הודעתיכי לכל המאוחר מחר אגיש התפטרותי לממשלה - אם לא יובטחו בישיבה זו התנאים המבטיחים אחריותמשותפת וסודיות ועזבתי את הישיבה. החברים המשיכו להתיעץ. הציעו כי שלוש סיעות דרושות למען הביא לידי התפטרות שר אם מצאו שפגע בסודיות או באחריות המשותפת. שני פלגי מפ"מ הציע כ"פשרה" ארבע סיעות, כלומר הבטיחו לעצמם כי אה"ע תוכל לחפות על מפ"מ, ומפ"מ על אה"ע. ישבו גם אה"צ - ולא העלו כלום. - אני ישבתי לערוך המכתב לנשיא שאגיש לו מחר בבוקר, כי החברים ביקשו שלפני התפטרותי יתקיים מרכז המפלגה. - ב12- באו אצלי י.מ. לוין וזלמן בן-יעקב. הודיעו כי החליטו להקריב "קרבן" ולהמנע מהצבעה נגד הממשלה. מדוע קרבן? כי חבריהם טוענים: אנו בקואליציה או באופוזיציה. ואעפ"כ החליטו להימנע, על מנת שזה לא ישמש תקדים. אלא כיוצא מן הכלל. אבל בל יקופחו בהיותם בחוץ. מה הם הקיפוחים? חינוך עצמאי. טענתי: הלא הסכמתי לפני המשבר לקיים דרישתם ל75%-! טענו שעכשיו מבקשים לא 75% אלא 85%. שאר הקיפוחים לא יפרט עכשיו. מבקש ממני לדבר עם ארן על חינוך (מפקח) עם נמיר על שיכון, עם אשכול על 85%. היתה להם הבטחה לקבל חבריהם לקפ"ח - יש להם 25.000 חברים. לבון כבר הסכים לכך. אחר כך התחרט. בן-יעקב הוסיף: גם מקודם נמנענו מבלי שהתעקשנו. אבל היינו חפשים ולא נגררנו. אבל . . .. . . אמרתי להם שאיני עונה תשובה שלילית, אבל אני מיעץ להם כידיד שאל יבקשו עכשיו 85%, זה יתפרש שקונים אותם ב10%-. זה לא טוב בשבילם ולא בשבילנו. י.מ. לוין ענה שבתנאי זה הוא מחויב שוב להתיעץ עם חבריו; {0160-12} שאלתיו: כלום החליטו חבריו שההימנעות מותנית בתוספת של 10%? אמר לא, אבל החברים החליטו על שני הדברים וכשדבר אחד מתבטל - עליו להתיעץ שוב. - אה"צ ישיבת המרכז במעון המפלגה ברחוב יפו - אולם ארוך כמסדרון. פתחתי: הבטחון עומד במרכז מדיניות חוץ, אם כי יש במד"ח יותר מבטחון. בטחון אינו רק צה"ל. עליה, התישבות, תעשיה, ספנות, חינוך, מדע, מיזוג גלויות - כל אלה מתנים הבטחון. אבל איןבטחון בלי צה"ל. צה"ל הוא קודם כל כושר האדם ורוחו - אימון מקצועי, טכני, צבאי, סדר, משמעת, מסירות לעם ולמדינה - אבל כושר צה"ל תלוי בציודו. ציוד מתיישן, ויש לחדשו מזמן לזמן. שכנינו מקבלים ציוד בגלוי גם ממערב וגם ממזרח. ובכמות לא נוכל להשתוות; יש הכרח שבאיכות הציוד לא נפגר הרבה. היינו רוצים בשלום, ובידידות גם עם רוסיה. אבל הצד השני מסרב. רק תמימים תולים אפשרות השלום במעמד המיעוטים בישראל. אין סיכוי בקרוב לשלום או להשל מת שליטי ערב עם קיומנו. רוסיה לא אוהבת ולא שונאת - אבל בשאיפתה לשלטון עולמי היא מנסה לפרד המערב, לבודד כל אומה בסיסמא של נייטרליות וחודרת לכל ארץ לאו דווקא בכוח כיבוש. אם יש ברצון רוסיה לתקוף ולהרוס אותנו איני רואה כל אמצעי נגד זה. אבל נגד הערבים נוכל לעמוד אם נהיה מצוידים. אמריקה והגוש הסובייטי לא יתנו לנו ציוד. יש אפשרות להשיג ציוד רק בארצות מערב אירופה - ותנאי לכך לא רק תשלומין - אלא אהדה ואימון, כי יתנו לנו נשק רק בתנאי מחתרת. לא הציגו לנו כל תנאים פוליטיים, ואין שאלה של בריתות, אבל מתן ציוד תלוי ביחס ובאימון. מערב אירופה מתאחדת. צרפת נמצאת בשני מעגלים - נאטו (כלומר תלות בארה"ב) ואיחוד אירופאי, יחסי גרמניה וצרפת מתהדקים, ורק שוטה או {0160-124} דימגוג יוכל לדרוש ברית עם צרפת וחרם על גרמניה. בממשלה הוסכם פה אחד לשליחות לגרמניה בענין נשק. לפי קוי יסוד סעיף 36 אין שום מדינה פסולה בעינינו ויש להדק קשרים עם מדינות המסייעות לבטחון ישראל. לפי סעיף 22 של הסכם קואליציוני מתחייבות כל הסיעות לשמור על סודיות מוחלטת בכל עניני בטחון ומדיניות חוץ הנדונים בממשלה, וכמו כן בשאר הדברים שיוחלט על סודיותם בישיבות הממשלה. בישיבת הנהלתהקואליציה ביום 24.1.56 החלט פה אחד: אין חברי הקואליציה נמנעים מהצבעה בכל שלוש הקריאות של חוקים שהובאו לכנסת על ידי הממשלה. גם קוי היסוד מחייבים (סעיף 1) אחריות משותפת החלה על תכנית פעולה מוסכמת מראש ועל החלטות הממשלה". בעית השליח לגרמניה התעוררה בישיבת הממשלה ביום 15.12.57. שלוש המפלגות נתכנסו ביום 17.12.57 ובאותו יום נודע על החבלה של אה"ע בסיוע בדר (הצעה לסדר יום בכנסת, שהוסרה לאחר שהודעתי באותו יום בועדת חו"ב כי"הרמטכל לא יסע לגרמניה). בישיבת חברינו ביום 18.12.57 הודעתי כי לאחר החבלה במעמדנו הבינלאומי הפוגע ביכולת השגת ציוד צבאי - לא אוכל להמשיך בממשלה זו. באותו יום הופיע ב"למרחב" מאמר שטנה "השליחות שבוטלה". ביום ה' 19.12.57 הסברתי לעורכים מה הם תנאי קבלת ציוד. ביום 21.12.57 בא אצלי גלילי (שבת) (לפי יזמתי). הסברתי לו מדוע יש הכרח ששני חבריו יתפטרו מהממשלה. וכשיובטחו עניני הסודיות והאחריות המשותפת יוכלו לחזור. באותו ערב נתקיימה ישיבת המזכירות והסיעה בת"א שבה הסברתי מהו שורש המשבר והמסקנות שלי - וניתן לי חופש פעולה . ביום ב' 24.12.57 נתקיים הוויכוח בכנסת ע"י לנדוי ומנה. באותו יום (אה"צ) נתקיימה ישיבת הממשלה והודעתי שאתפטר, אבל הסכמתי לחכות עד ישיבה שניה של הממשלה. באותו יום פרסם למרחב מאמר ראשי "אוריינטציה על גרמניה". {0160-125} ביום 25.12.57 ניסחתי הצעותי לסילוק המשבר ונפגשתי עם הפה"מ ועם אה"ע. למחרת 26.12.57, הופיעה ב"למרחב" שטנת "הדובר" בשם "סודות בטחון לשימוש מפלגתי". ביום ו' 27.12.57 נפגשתי עם אנשי מפ"מ, ביום א' 29.12.57 עם הפרוגרסיבים, אה"ע ומפ"מ, והבוקר, 30.12.57, הודעתי בישיבת הממשלה כי אגיש לנשיא התפטרותי לא יאוחר מיום מחר. אין כנות בדברי פלגי מפ"ם על שותפות פועלית - כי לא היתה שותפות אמתית, אלא השמצה הדדית. מלכתחילה הודעתי שאנו מקיימים לא ממשלת פועלים, אלא ממשלת חלוצית התאכזבתי. באה"ע ובמפ"מ יש חלוצים בביתם, המפלגות אינן חלוציות, ובהופעותיהן החיצוניות הן אנטי חלוציות. ולכן לא נשאר אלא להתפטר. הרצפלד דיבר בהתרגשות נגד ביטול השותפות. אליעזר שושני טען כי יפגע ברוח הצבא ע"י בטול השותפות, וההשמצה ההדדית תועיל רק לתירות. אורי ברנר אמנם אמר לי כי אנשי אה"ע אשמים, אבל לא חיבלו. עובדיה טען: או איחוד הפועלים או חבלה הוא אבדן דרך, ואין להביא לידי משבר. כמה חברים חלקו על המפייסים. בתשובתי ציינתי שאין וויכוח אם מוטב לקיים קואליציה של חמש המפלגות עד יולי 1959 - או להטיל עכשיו המדינה למערבולת של בחירות. כמו כן אין וויכוח אם רצוי לשתף אה"ע ומפ"מ בממשלה או לא. גם אין וויכוח אם 3 סיעות עדיפות על 5 סיעות. השאלה היא: אם מותר להשמיץ חברים כשיושבים אתם בממשלה או לא. אם מותר להצביע נגד החלטות הממשלה או להימנע - כשיושבים בקואליציה או לא? אם מותר לגלות סודות הממשלה ולהכשיל החלטות הממשלה כשיושבים בתוכה? אם יתכן גם לשבת בקואליציה וגם לפעול כאופוזיציה? אין שחר לדברים על ממשלת פועלים - {0160-126} כי כל השנים היה בממשלה רוב פועלים, רוב של מפלגתנו. ואין אנו זקוקים לערבות פועלית של שני פלגי מפ"ם. זוהי טפשות לטעון כי הודות לפלגי מפ"ם עלו השנה 70.000 עולים. כשהם היו באופוזיציה העלינו 700.000 עולים, בנינו 400 ישובים חקלאיים וארגנו צבא למופת. ועם אליעזר שושני היה לי וויכוח בימי מלחמת הקוממיות, כשהוא יחד עם אנשי מפ"מ הגין על קיום נפרד של צבא פלמחי, ואילו לא הבטחתי אז צבא אחיד איני יודע אם היינו מגיעים עד הלום. לאחר תשובתי נתקבלה הצעתנו - הוצעה ע"י גיורא, פה אחד.