יומנים > יומן - מלא 19/04/1931

{P001} {0085-13} ב' אייר תרצ"א 19 אפריל 1931 יום א' [ נתונים מספריים, ראה מקור מודפס ] פתח-תקוה לפי מפקד מ.פ.פ-ת. ביום 13.4.31 - עבדו באותו יום ב20- אזורים הכוללים 307 פרדסים ושטח של 13.949 דונם, מהם 7.570 נושאי פרי, 6.073 צעירים, 306 שקדים - 1.130 פועלים. 507 יהודים (פועלים 469, פועלות 38), ערבים 623. שכר עבודה 200 מא"י (ב15- מקרים 175 מא"י) ליהודי, 120-80 מא"י לערבי. במפקד לא נכלל כפר-גנים ועין-גנים. איזור השחר, שעבדו בו 162 פועל כלול. לפי המחלקה הסטטיסטית היו ביום 1.1.31 בפ"ת. חברי הסתדרות - 815 פועלים, 215 פועלות. 420 נשי עובדים - ס"ה 1.450. במשך שנת 1930 סודרו בפ"ת 314 עולים. בבחירות לועידה החקלאית (ח' ניסן תרצ"א) הצביעו בפ"ת 1.089, בעלי זכות בחירה היו 1.340. א' קבלה - 908, ב - 78, ג - 87. למ.פ.פ-ת. הצביעו 1.047. א - 17-858, ב - 2-81, ג - 1-71, נוער עברי (בכ"א אדר תרפ"ט הצביעו 874: א"ה - 9-384, הפה"צ 362 - 9, פוע"צ - 2-80, ב"מ 1-23, גוש שמאלי - 7). מהדו"ח של מ.פ.פ-ת - לאחר המאורעות ועד תודש מרס 1930 נכנסו למושבה כ600- פועלים חדשים, ביניהם 160 עולים חדשים (קבוצי הנוער העברי, השה"צ, הקבוץ המאוחד). כ500- נשתקעו מאלה במושבה. בימים ההם היתהרוב העבודה כידי הלשכה. נוצרו ועדי פועלים במקומות עבודה (חברה לפידיס, ווייס, מינקס, בראז, פיקא. יעקבסון). בראשית אפריל היו בחירות למועצת המושבה. {0085-14} צנז של 2 לא"י מס מינימלי וישיבת שנתיים הפריעו בעד כניסת פועלים למועצה מקודם. לפי החוקה החדשה העמד המינימום של מס על 500 מא"י, וישיבה שנה במושבה. מהפועלים נבחרו 2 למועצה של 15 (מלבד עוד אחד ע"י רשימת מתנחלי הביצה) האכרים בחרו 6. במאי-אוגוסט 1930 הורע מצב ההסתדרות. בכל יום נרשמו 300 מח"ע. העבודה הערבית גברה. באוגוסט הוטב מצב העבודה. הוקמה אז אגודת פועלי הבנין במספר 120 חבר. אורגנו סקציות טיחים, מרצפים, צבעים, אינסטלטורים ונגרים. אורגנו העובדות בבתי-אוכל פרטיים במספר 18. אחרי מלחמה כבשו חוזה הקובע 8 שעות עבודה (במקום 9) יום חופש, 3 לא"י לחודש מינימום, מס מקביל, פיצויים וקבלה ע"י הלשכה. ע"פ דרישת ב"כ הפועלים צוותה מועצת המושבה לסגור בתי המסחר ב8- בערב. הפקידים (100) לא הצליחו אז לארגן. מאוקטובר 1930 - עד מרס 1931 הורע שוב המצב: נתרבו מח"ע - כמאה בחודש אוקטובר, 400 בדיצמבר. החלה מלחמה. הועמדו משמרות (פוע"צ לקבוץ "הסולל" של השה"צ לא לקחו חלק במשמרות). כתוצאה מהמלחמה סודרו 100 פועלים. נעשתה פעולה ארגונית. כ1.100- משלמים מסים, כ1.500- חברי ההסתדרות, מהם 400 נשי עובדים. יש עוד כ100- בהפה"מ, 50 ב"ברית". הקבוצים מונים - המאוחד 176 (מהם 72 חברה) הסולל 32, הבונה 24, הנוער העברי 32, משק הפועלות 17, חבורת הפועלות 16. אגודת הבנין 140, אופים 14. במשך שנת 1930 נכנסו ממסים 362 לא"י מאחוזי הלשכה 50,7, ממס תרבות 27,3, שונות 36,7, בס"ה 497.443 לא"י. {0085-15} הוצאות במשך 1930: משכרות 206 לא"י, חברות 16,5. נסיעות 9,5, מכשירי כתיבה ודואר 8.4 מאור ונקיון 21, בדק הבית 5, מודעות 6, חגיגות ופגישות 5, ביטוח בהסנה 3,4, למרכז חקלאי 3, לשכת עבודה 120, בס"ה 420.224, תשלום חובות 61,907 - ס"ה .482,127 מהפרדסים שפקדה מ.פ.פ-ת. ביום 14.4.31 היו - 60 פרדסים בעבודה עברית טהורה, 108 פרדסים בעבודה ערבית טהורה, 139 בעבודה מעורבת; ס"ה פקדו 307 פרדסים. שטח העבודה העברית הוא 3.202 דונם, ופועליו 254, שטח העבודה הערבית 4.898 דונם ופועליו 396, שטה העבודה המעורבת 5.520 עליו עובדים ערבים - 230. יהודים - 253. (שטח העבודה העברית:נושא פרי1014 ,צעיר 2.188 פועלים - 254 הערבית: " " 3285 " 1.613 " - 396 מעורבת: " " 3251 " 2.269 " - 483 1.133 6.070 7.550 בערב - באחור של שעה וחצי - ישיבה עם מז כירות מ.פ.פ-ת. לבחינת מצב הארגון, העבודה והתרבות בקרב פועלי פ"ת. מספר הפועלים בערך 2.000, בחורף האחרון נכנסו לפ"ת פועלים ממושבות אחרות. יציאה כמעט לא היתה, מהם נמצאים בהסת' כ1.570- (עם נשי החברים), כ400- מחוץ להסתדרות, מהם כ120- בהפ"מ, כ50-60- בברית, כ30- נהגים מחוץ לכל ארגון, כ80- או {0085-16} 100 תימנים בהתאחדות התימנים, מספר בודדים מהעדות המזרחיות. יש גם מספר פועלים שהיו בהסתדרות ויצאו: משגיחים, מתקשרים עם בני-בנימין, עם קבלנים, בעלי קרקעות ומגרשים. חוסר-אונה של ההסתדרות להמציא להם עבודה גורם חשוב בהתרחקותם מההסתדרות ובאי-משיכת הבלתי מאורגנים. מאידך גיסא יש פרוצס של פרולטריזציה ביחוד של בנות תושבים, מהן חלק נכנס להסתדרות בני מתישבי עין-גנים, שהם לרוב בעלי-מקצוע ומומחים הם חברים "בברית" "צופים כלליים", מכבי, ורק מעטים - כ10- - בנוער העובד ובצופים עובדים. כשהמועצה ניסתה לארגנם באגודה מקצועית - הציגו תנאי שלא ישתייכו להסתדרות ושלא יכניסו אנשים חדשים למקצוע. המורים שחינכו נערים אלה הם במקצועות בעלי פרדסים, אף אחר מהם אינו בהסתדרות, אם כי בבחירות למועצת המושבה אחדים מחם הצביעו בעד ההסתדרות. מבני האכרים יש רק אחד בהסתדרות. הנסיונות לארגן ועדי פועלים הצליחו רק בזמן הקטיף, כשרבו הפועלים במקום אחד, כשנגמר הקטיף נתפוררו ועדי הפועלים. אגודת הבנין נתקיימה. היה קושי בקביעת חברות האגודה, מחוץ למקצועות הדורשים התמחות. רבים הפועלים הקופצים על האגודה, כי עבדו פעם בבנין. קושי שני ישנו באגודה - ביחס לפועלים הפשוטים ובעלי מקצוע מדרגה ב' וג' מצד בעלי המקצוע. הללו מנצלים את הראשונים. בעבודות הקבלניות לא שומרים על שעות עבודה ועובדים 10-9 שעות ביום. הקבלנים הפרטיים התארגנו לאגודה "מקצועית". מספר משלמי מס כ1.050- (המס הוא 65 מא"י). {0085-17} בקפ"ח - 950. ביולי 1930 היו 600 משלמי מס. תשלום המס הורד הודות: 1) להתקשרות עם קפ"ח. דבר זה לא הצליח, כי קפ"ח לא גבתה יותר מ6- - 7 לא"י לחודש; 2) לניכוי המס ע"י הלשכה, בשעה שהלשכה חלקה עבודה; 3) להקפת פועלים קבועים; 4) לרבוי תברי הקבוצים; 5) לבחירות לועידה ולמועצה. הגורמים החיוביים לתשלום המס באחוז גבוה זהו קבוצים, ארגוני התישבות, פעולה ארגונית של המועצה (בין עובדות בתי-אוכל ובנין), המצאת עבודה ע"י הלשכה, אולם יש כ500- חברים המשלמים מס מחוץ לגורמים אלה. זיקת נשי החברים להסתדרות רופפת. חלק מהן עובד בשעת הקטיף. משתתפות בבחירות. ארגון נשי חברים אין. ב"נוער העובד" יש 45, עובדים בחקלאות ומלאכה, בני התושבים, זהו חלק קטן של הנוער העובד במושבה אשר רובו אינו בהסתדרות. המועצה כמעט אינה מטפלת בסניף הנוער העובד במובן המקצועי והארגוני. בחינוך הנוער העובד מטפלים חברים אחדים. אגודות מקצועיות: בנין - 150, אופים 14, פקידים (עובדים בבתי-מסחר) - 18, אגודה אחרונה מתחילה רק להתארגן. {0085-18} מלבד המועצה והלשכה קיימים פה: קפ"ח, קפת מלוה (400 חבר), מטבח קואופרטיבי (8 חברים, תנובה; אולם קריאה, סניף הפועל. התקציב החדשי של המועצה 48 לא"י: משכורת 25 (עובדים 3 אנשים), השאר הוצאות שונות. ההכנסה 50 לא"י. המועצה בריוח. מיולי 1930 ועד עכשיו נכנסו מחדש 130 חברים להסתדרות מפועלים שהיו מקודם במושבה. מצב העבודה: 300 מח"ע רשומים בלשכה, 50 מח"ע רשומים בלשכת הפה"מ, יש עוד מה"ע לא רשומים. ח"ע יגדל בחדשים הקרובים (עד סוף יולי). מספרם יגיע עד 500. מתגברת העבודה הערבית, מצמצמים את העבודה, אין נטיעה חדשה. במסחר יש שיתוק. מרבים לקנות דוקא בת"א. פשיטת הרגל של הלואה וחסכון הגדילה המצוקה. אכרים פשטו רגל. הם נטעו למעלה מכוחותיהם ונסתבכו. רבים לא משלמים מסים למועצת המושבה. הפקי דים כבר לא קבלו שכר זה שלושה חדשים. תנועת הבנין קטנה. מצב בעלי מלאכה קשה. תושבים רבים מתוך קושי המצב אופים בעצמם, ומצב האופים קשה. הטבת מצב העבודה אפשרית או בדכוי עבודה עברית או בהגשמת עבודות צבוריות: כביש קלקיליה, השקאה (צנורות מיזור לעין גנים), תעול בביצה. במקצוע הבנין שכר העבודה 25 לפועל פשוט, פועל מקצועי - יותר. לרוב עובדים בקבלנות. בחקלאות יש 263 פועליםיהודים קבועים, לאו דוקא חדשיים. {0085-19} האורזים - לרוב לא חברי ההסתדרות - לא נותנים לאיש חדש להכנס. לעטיפה ולבירור נכנסו פועלים חדשים. ווייט הציע בחורף למרכז החקלאי (נטע) להתקשר עם ההסתדרות בענין הקטיף - אך הדבר משום מה הוזנח ע"י ההסתדרות. בכל חריפותה עומדת שאלת מניעת התרחבות העבודה הערבית במושבה. המצב התרבותי. כ80%- מהצבור מוצאם חלוצי. קושי החיים, במצב בציוניות מטשטשים את האופי החלוצי של הצבור. פועלי פ"ת הם בארץ משמונה עד עשר שנים. עשרות אחדות הם פה שהם בארץ למעלה מעשר שנים. הרוב הם לא יותר מחמש שנים. הזיקה לחקלאות מתנדפת גם בחלק החלוצי . עובדים ונשארים במושבה מתוך הכרת. רוצים להשתקע ולהתבסס במושבה. אם ימצא מקום עבודה יותר טוב - ינהרו אליו. הציונות לא נתרופפה בלבבות, אם כי ההתלהבות הציונית פחתה. אמנם יש גם באורים שנתיאשו מהציונות. אילו היה מקום הגירה - היו יוצאים. אולם הרוב רוצה להשאר בארץ, משום כך נכנסים לארגונים להתישבות. אם ההתישבות לא תצא לפועל - יהיה משבר נפשי חמור. ינסו אז להתאבד בדרך בני- בנימין, חלק יתיאש לגמרי - - בשיחת החולין יש הרבה ציניות, אך אין היא סימן של קלקול פנימי. שני הדברים המענינים את הפועל: ציונות - וסידורו הפרטי, אולם ראית עצמו כגורם ציוני - נחלשה. נתרופפה הכרת התישבות של חלוציות עצמית בציונות. נחלשו גם הרצון והיכולת לכך. הפועל שמח על כבוש ציוני, {0085-20} מצטער על כשלון - אך אינו מוצא אח עצמו כגורם בכשלון וכבוש. בקבוצים יש 350 חבר, בארגונים כ150-, השאר היו רוצים להתארגן אילו היה להם סיכוי ועזר להתישבות, כי כמעט כולם היו רוצים להתישב. היחס להסתדרות: בשעת התקפה על ההסתדרות מבחוץ יתלכדו הפועלים סביבה; מבפנים - הוא מעריך את ההסתדרות על- פי התועלת. בענין הנוגע לפרט לאיוותר להסתדרות. בין חוגים שונים יש ניגודים. בין חדש וישן, בין בעל-מקצוע ופועל פשוט, בין בודד וקבוץ. למועצה המקומית יש בשנה האחרונה יחס מכובד וטוב. יש אמון מוסרי באנשי המועצה. העולה בבואו הנה נבוך. יחס הפועל הישן מתמיה ומצער אותו. אינו מוצא כאןחלוציות. הוא רואה שבורחים מקושי, מאי-נוחות, מכיבוש. הוא רואה עצמו מוזנח. הוא מיואש מחוסר בית שאפשר להכנס בו ולשוחח. מצטער על הפועלים שמוציאים הרבה כסף על בגדים יפים. בהמצא עולה זמן מה - שנה שנתיים בארץ - הוא מתגבר על מבוכתו. אולם אז מתעוררים אצלו ספקות בדבר האידיאל העיקרי - אפשרות ההתישבות. המציאות הפתח-תקותית משפ יעה לרעה על הפועל. יודית שלטת כאן ברחוב (לא כל החברים הסכימו לקביעה זו) אין כאן מסבות תרבותיות. יש משחקים בקלפים. בנשף "הפועל" סידרו רקודי "פוקסטרוט". מעטים קוראים ספר רציני. במושבה אין ספריה. ספרית ספיר סגורה כבר שנים אחדות. יש רק חנות מוריה המשאילה ספרים. הפועל הקבוע מסתגל לבעליו ומתקרב לטפוס של משגיח (אחדים חושבים זאת לקטרוג מופרז). ההשפעה הבעל-ביתית {0085-21} גוברת על הפועל. אולם תחת האפר המרובה שמורה הגחלת. בשעת בחירות לאסה"נ ולועידה היא מתגלה. לא נגררים אחרי הרויזיוני- סטים ופוע"צ שמאל. רצו לגלות אקטיביות בשעת הבחירות. נתעוררה מתוך הדחיפה הפנימית. דבר איגרת מקדונלד נודע כהרף עין בכל מקומות העבודה - ודנו עליו בשעת המנוחה. בתשלום המס מתגלה היחס החיובי להסתדרות. מוציאים גם הרבה כסף על ספרים: דביר מדע, "חברה", היסטוריה של וולס. משפט ההסתדרות מפחיד את החבר - אינו רוצה להיות מוצא. (בילנסקי - הצבור ציוני, נאמן להסתדרות ולמפלגה - אבל בלי פתוס ואמונה גדולה. החלוץ לא מצא בהסתדרות את הסביבה החברתית שחלם עליה, אינו מוצא דאגה מצד ההסתדרות להתישבות). מהרשק - אותי חינכו בתו"ל לראות את ערך הפועל לא בבחירות ובתשלום מס - אלא בהגשמה עצמית. בארץ למדו אותי החיים אחרת. הפועל בארץ יורד למדרגת הפועל בחו"ל. הסתדרותנו צריכה להיות לא רק מעמדית, אלא חלוצית מעמדית. במובן זה אנו יורדים, לפועל אין זיקה חלוצית להסתדרות. החלוץ הבא לארץ מתיאש בדבר היסודי - שעניניו הפרטיים שלובים בעניני הכלל. הפועל מסדר את עניניו לא מתוך התחשבות את הכלל. יש תנאים אובייקטיביים - המצב בשוק העבודה, עבודה ערבית - המרחיקים את הפועל מהכלל. אין נכונות לחלוציות יום-יומית. פועלים רבים לא נענו ללכת למשמרות. הפועל רואה רק עצמו. חברים של הנוער העברי נפלו לתוך זרועות פוע"צ שמאל - כי התחנכו לראות עצמם כחלק של הכלל. ופה לא מצאו זאת בקרב הצבור. בקלוסובה האמנו שיש צבור פועלים מלוכד, בארץ הפליא אותנו יחס {0085-22} הזלזול למפעל הקבוץ. מצאנו שלועגים כאן למסירות להסתדרות. אילו היו פה הפועליםמסורים להסתדרות - היתה הלשכה שלטת בשוק העבודה למרות הכל. (המשך נדחה למחר)