יומנים > יומן - מלא 20/06/1939

{P001} {0167-80} 20. 6. 39 ר. רבינוביץ מפקפק אם החלטת המועצה התכוונה לאיזו תכנית מסוימת. בכל אופן אין איש יודע איך נעשו הדברים. בציבור אין סמפטיה למעשיהרביזיוניסטים, אבל העובדה שהם פועלים עשתה רושם. הוא מסופק אם אפשר להלהיב את יהודי ירושלים למלחמה לראש עיריה יהודי. הוא סייר בארץ והתמלא הערצה לאפאראט של ההסתדרות, אולם החולשה היא בהנהלה לקויה. נמירובסקי סבור, שמלבד סעיפי העליה וההתישבות כל שאר שרוי במחלוקת בציבור. לדעתו, לא יחוסל הספרהלבן אם לא נציק גם לערבים וגם לאנגלים, וגם ליהודים שישלימו עם הספר הלבן. הכרחי גם טירור רוחני וגם פיסי, אחרת לא נבצע את מדיניותנו. המצב מחייב לא הרחבת המוסדות אלא צימצומם. שקולניק קבל שלאחר רחובות לא תוקן המצב במפלגה. הכרחי גוף מצומצם של חמשה, שיברר את הדברים ויתן פקודות. לאחר המועצה צפה הציבור למעשה, המעשה לא בא, אולי לא יכלו לבוא. קשה לציבור לעבור לפסים טל אי פעולה. אין לו תשובה כששואלים אותו מה עושים. דובדבני קבל במועצה את דברי ב.ג. ויבניאלי וחיכה לפקודות. עברו שבועיים ולא באו פקודות. לציבור נודע שיש וויכוח על הקו, אפילו האכרים דברו אתו על הקו של ב.ג. השאלות הפנימיות לא הוסיפו לנו כבוד. הרכב מזכירות הועד הפועל היה מעשה שפיכות דמים. הוא מסכים לועדה של חמישה, אבל אינו בטוח אם הם פועלים יחד או אפילו דנים יחד. לעצמו יש לו אמונה מיסטית. הוא מאמין שמלחמתנו תגמר בהקמת מדינה יהודית, אם כי הוא אינו יודע היטב מה הדרך אשר תביא לכך. המסובים צריכים לדעתו להיות אורדן להצלת המפלגה. עליהם להיות אורדן מגשימים לפי הכרעת ההנהגה. כוחנו רב, עוד לא הפסדנו את כל האשראי שלנו. עלינו להשתחרר מכל האמביציות. עלינו להיות מאכסימליסטים. כאשר שאלו אותו האכרים מה יהיה על העולים, ענה: אולי עוד נגיע לכלכלה משותפת של כל היהודים בארץ-ישראל. האכרים ששמעו תשובה זו לא נרתעו ממנה. לא כל האכרים הם נגדנו. יש סקטורים שלמים של אכרים שהם לגמרי אתנו: הגליל, השרון, האכרים הגרמנים. אם יש דבר המעורר דאגה, הרי זה שבמשך השבועות האחרונים לא היתה כל עליה חדשה. אמרתי לחברים, שהאיניציאטור למסיבה זו היה זיומה, אבל כוונתי במסיבה היא לאו דווקא זו של זיומה. באים אלי במשך הרבה שנים בטענות,