יומנים > יומן - מלא 25/10/1948

 25.10.48, יום ב' שמיני עצרת.

בתשע וחצי בבוקר בא אצלי מורגנטוי ושהה עד שלוש אה"צ. הוא רצה לדעת "אידיאולוגי שלנו ומה אני רואה יהיה לאחר השלום. הסברתי לו תחילה המצב בחזית המלחמה - המשמע של המערכה בדרום, המתיחות בצפון, כנוס שליטי ערב בעמון, אפשרות התלקחות הקרבות אם בצפון ואם בארץ כולה, ואם כי יש יסוד להניח שננצח - אין בטחון שיהיה שלום. יתכן שמדינות ערב יחליטו על לא מלחמה ולא שלום. ואשר לעתיד - הסברתי לו הקשיים שהיו לנו בעבר, פנימיים וחיצוניים, וכיצד התגברנו עליהם. הסברתי מהות החלוציות ששימשה מנוף מרכזי בפעולתנו ובמלחמתנו, על מה סמכתי בשנים האחרונות, כשנתברר לי שנעמוד בפני התנגשות דמים על העולם הערבי, ומה הם היתרונות המוסריים והאינטלקטואליים שיש לנו - כיצד השתמשנו וכיצד נשתמש בהם להבא. הסברתי שיש לנו שתי מטרות: ראשונית וראשונה - הצלת עצמנו מכליון פיסי, מהשפלה, מהתנוונות מוסרי מעבדות פנימית - מה הם קיבוצי הגליות שנציל השורה הראשונה - מזרח אירופה, עדות המזרח, במה נמשוך כוחות מעולים מאמריקא ומאנגליה, מה עלינו לעשות לארץ - בנגב, בצפון, בכפר, בים בעיר ובאוויר, מה עשינו ובמה - ומה נעשה. מדוע חשובים מספרים ומהות איכותית. ומה ניצור - חברה לדוגמא מדוע, כיצד, מדוע אנו לא מאמינים בהטפה ובהסברה, ובמה נפרדת ציונותנו מהציונות שהוא מכיר באמריקא, ההבדל בין ציונות פילנטרופית - וחלוצית, ומה כוחה של דוגמת ההגשמה ואיך נהיה אולי למורי- דרך לעולם, כיצד ובמה נוכיח שאפשר לחיות על יסוד עזרה הדדית ולא תחרות, אחוה ולא שנאה, עצמאות ולא תלות - וכל זה לכולם. הוא שאל על הבדלי מפלגות: הסברתי לו עד כמה מאוחדים בעיקר, וכמה קטן ההפרש - אם כי רבים עליו הרבה, יותר מדי, כי את העיקר מקבלים כדבר מובן מאליו, ולא כדבר משתף. הוא רצה לדעת ההבדל בין מפא"י ומפ"מ - והסברתי לו האוריינטציה הבינלאומית שלנו, במידה שאינה אוריינטציה על עצמנו - מדוע על או"מ, על שלום, על אחדות המין האנושי, ומדוע לא הצטרפות עם גוש או הזדהות. (דברים אלה שמע בפה פעור) - הבאתי לו הנימוק המוסרי, הנימוק של פיזורי ישראל - במזרח ובמערב; הנימוק של מעמדה של הארץ על פרשת דרכים עולמית, ומדוע המפמ חושב אחרת אם כי בשום אופן לא יקבלו פקודה ממוסקבה נגד האינטרס היהודי, ומדוע אין הקומוניסטים רואים אותם 

קומוניסטים למרות רצונם להיראות כקומוניסטים. שאל על היחסים בציוניות העולמית - והסברתי לו המצב בארצות שונות, ענין ZOA, הסכנה שבפילוג ציוני ובפילוג יהודי אמריקא. שאל אם לאחר הבחירות לא תהיה הממשלה יותר חזקה ומה יהיה הקפה והרכבה. אמרתי שאין ללמוד מהבחירות לקונגרס ולאסה"נ על הבחירות הבאות, כי אלה יהיו יחיד במינן, אולם אני משער שמפא"י תקבל בערך 40% - אם כי אין זה לגמרי מן הנמנע שתקב רוב, - ושבכל מקרה תעשה קואליציה עם הציונים הפרוגרסיבים (הסברתי הרכבה של מפלג זו), עם מפ"מ ועם הפועל המזרחי ויתכן עם המזרחי כולו, ואם יהיה גוש דתי - עם כל הגוש. שההבדל היסודי יהיה - ממשלה נבחרה ומיוסדת על אחריות קולקטיבית, שאינה למעשה קיימת עכשיו. מ. אומר לי ששיחה זו היתה נקודת-הגובה שך בקורו בארץ, ובשבילה בלבד היה כדאי לו לבוא. ואמר זאת כנראה בכנות גמורה. בנקודה אחת לא הסכים אתי - שיהודי הגולה אינ חפשים וחוששים למה יאמרו הגויים. הודה שפרסקואר ועוד הם כאלה - אבל הוא לא. הוא שלם עם אמריקניות שלו והוא יהודי, ואין קרע בתוכו - דיבר במרירות על ניומן- סילוור, על הנזק הפוליטי של סילוור בשנים האחרונות, על סכנתו למגבית, התורמים רוצים שכספם ילך לארץ ולמדינה - ולא ל-ZOA ולא לשמש מנוף בשביל סילוור ואנשיו. הביא לי מברק משולמן על ועידה מוקדמת של סיעת פינברג, שקדמה לועידת 27 הערים התורמות. "כשמונים איש מ27- ערים נתכנסו בפיטסבורג ביום ו' לדון על UPA. פה אחד החליטו: 1) להקים ועד של תורמים ועסקנים ב-UJA אשר יארגנו תומכיהם בכל ארצות הברית, 2) למנות פקידים לעשות עבודת הוועד, 3) לבוא בדברים עם כל עדה וקהלה ולרכוש תמיכתם. 4) לתת פרסום לפעולתם, 5) לגייס לחץ על UPA וגופים אחרים לשנות המבנה של UPA ולתת נציגות של 50% ב-UPA לקהלות ולהפוך UPA למוסד בלתי תלוי שיחליט על כל ההוצאות באמריקא. ולסמוך אך ורק על הנהלת הסוכנות בארץ, בהוצ בארץ וכן גם לתת אישור להוצאות באמריקא. 

נגד ארבעה מתנגדים החלט גם שרק במקרה של כשלון בשנוי המבנה של UJA יבחנו אפשרות של הקמת פונד ישראלי חדש, והפעולה תוחלט רק לאחר התיעצות עם כל הנוגעים בדבר לרבות ישראל, ואחרי כנוס של ועידת כל הקהילות באמריקא למען תת סמכות לפעול זו. נעם שהנוכחים הם תורמים ומתרימים של 50 מיליון דולר ל-UJA בשנת 1948. בין אלה יו"ר המגבית של 1948 בניו-יורק, פילדלפיה, בוסטון, ושינגטון, סינסינטי, סירקוס, בופלו, דנבור, דיטרויט, בלטימור ועוד כמה ערים. אברהם פיינברג נבחר כראש הוועד. יוסף שולמן מזכיר. למחרת נתקיימה בפיטסבורג הועידה המלאה של 27 הערים. כשמורגנטוי היה אצלי עוד לא ידע תוצאות, בארבע התקשר טליפונית עם המזכירה שלו, הנרייטה קלוץ, זו מסרה לו שהיתה בעצמה בפיטסבורג, פיינברג דיבר על המצב, החלט להחזיר לע"ע השאלה לוועד של UPA, וכשתתקבל תשובת UPA - יכנסו שוב את הועידה של 27 הערים. מורגנטוי רוצה שהנהלה והממשלה ינקטו עמדה. הסברתי לו הקשיים של הממשלה - והבעתי לו דעתי האישית: הציוניות נשענה על יהדות אירופה. זו נשמדה. עתיד העם היהודי תלוי עכשיו בשני קבוצים - בארץ ובאמריקא. עד כמה שאני מכיר יהדות אמריקא - זה שלשים שנה - יש פרוצס של מיזוג וביטול חילוקי הדעות - בין ציונים ולא ציונים, בין מצדדי מדינה ומתנגדיה. הקמת המדינה וגבורת הצבא הישראלי איחד היהדות האמריקנית - ויהיה נזק רב - אם דווקא עכשיו יתפלגו. נזק פנימי וחיצוני. אמנם אין לתת לקבוצה קטנה להשתלט על כספי אמריקא המיועדים לארץ, וע"י כך לנסות להשתל על הארץ - אך אפשר למנוע זאת בלי קרע ומלחמה - הרי זה עדיף. אם יתברר שאין דרך אחרת - נעשה המלחמה, אבל עדין לא ברור שיש הכרח בכך. יש הדסה ופוע"צ שאולי יוכלו למנוע מה שבעלי אמביציה אחדים עושים. לאחר החלטת פיטסבורג - כלומר דחית הענין לשבועות אחדים - אין הוא רואה דחיפות בקביעת עמדת הממשלה. 

בצהרים סעדו אתנו גם רוזנבליט, ברנשטיין, מקדונלד ובתו ונוכס. - בערב חזרתי למשרד שאול מסר על תנועת האניות: 1) באיטליה - מטעינים 500 טון ט.נ.ט. ופצצות אוויר. 2) יצאה אניה עם מטען של 300 טון לחיל אוויר, בה גם 6 סירות לחיל הים. 3) ב23- לח"ז החלה העמסה של 12 תותחים ימיים עם פגוזים. 4) יצאה כבר אניה עם 300 טון ט.נ.ט. 5) החלה העמסה של 18 שרמנים (מתוך 30 שקנינו) בלי ציוד. 6) יצאה אניה עם 32 תותחים (ראה עמוד 106). 7) יצאה אניה עם דלק. - כניסתנו לבית גוברין היא כנראה אפוקריפטית. יגאל לא יכל להשיג אישור לסיפור המעשה כאילו התושבים הזמינו שלשום את צבאנו. בגליל לפי שעה שקט. - קרה אסון באחת מבתי החרושת של סלווין: קצר גרם להתפוצצות בבי"ח לפגוזי מרגמות "3. נפצעו פצעים קלים 13 איש. קרה אסון גם לחיל אויר - דקוטה נשרפה על ששת אנשיה. - משאול נודע לי שמשה כבר פה. טלפנתי לו. הנצחון בדרום עשה לדבריו רושם כביר בפריס. הבריטים שמחים בגלוי. מקניל הביע זאת בפירוש. אומרים שבווין רוצה להפגש אתנו. הרוסים מתפעלים מכוחנו ושואלים מתי נלך לאילת? רק אנשי מחלקת המדינה טוענים - לדעת משה זוהי העמדת פנים - שקלקלנו לעצמנו: נימוקינו על הנגב כבשו לבבות אולם מעשינו בנגב ירחיקו לבבות... יבושם להם! מחר כנראה תדון מועצת הבטחון על טענות המצרים שאנו מפירים ההפוגה... - לא חסר היום גם "מאורע" מבדח: כששוחחתי עם מורגנטוי בבוקר שמעתי קול רינה וזמרה מתקרב לבית - חשבתי שמתפללים עוברים ברחוב, אולם הקול נדבק בבית ולא זז, והבינותי שבאו לביתי. ירדנו שנינו. המתפללים - זקן וטף, גברים ונשים עם שני ספרי תורה הריעו ושרו. עטפתי כיפה מאחד הילדים וגם נתתי למורגנטוי. 

נתנו לי ספר תורה ושני למורגנטוי, ואחד המתפללים נאם. בתוך התלהבותנו עלו שמות התואר: התחיל בהוד מעלתו ראש הממשלה, המשיך בהוד רוממותו ולבסוף הגיע להוד מלכותו... הענין נגמר בשירת התקווה, ומורגנטוי ניהנה מהמחזה.