יומנים > יומן - מלא 14/11/1939

{P001} {0166-39} לונדון, 14.11.39 הבוקר נתקבלו ידיעות מהארץ: המפקד החליט לקצץ העונש: בשביל טאר. לעשר שנים, לכל האחרים לחמש שנים. יעשו חיפושים מבלי להפריע להחלטה של הקבינט - מחלקת הקרקעות החליטה לדרוש בכל העברת קרקע חתימת הקונה שהוא יודע על הודעת הממשלה בדבר תוקף החוק לכשיצא על העבר. ההנהלה החליטה ברוב שקה"ק תקנת ותחתום. שמורק ופישמן התנגדו. על הודעת ריטשי שבגליל - רבה התכונה היהודית לרכישת קרקעות העיר מקפורסן(?) שאין לחשוש, כי בקרוב יופיע החוק. {0166-40} שואלים דעתנו על אחת מארבע התגובות המוצעות - נגד פסק הדין : א) הפסקת עבודה לשעה, כסמל. ב) שביתה והפגנה. ג) כרוזי מחאה. ד) הודעה מצד המוסדות לסתור טענת אי-נאמנות. באחת עשרה נתאספה "המחלקה המדינית" בחדרו של חיים: חיים, בפי, לואיס, בריד, ארטור, משה, בקשטנסקי ואני. מסרתי על הידיעות שנתקבלו הבוקר וביקשתי חוות דעת המסובים על התגובה המוצעת. חיים לא היה מוכן לדון על כך. הוא שקל במשך הלילה את השאלה ובא לידי שעלי לראות את מ.מ. יהודי מוכרח להיפגש אפילו עם השד. הרב בק מברלין הולך כמעט יום יום לגסטפו. אי-ראית מ.מ. (ואין הוא מקווה הרבה מפגישה אתו) עלולה להפריע לנו בקשרינו עם שאר חברי הקבינט. נמיר, ברוד, ומשה תמכו בדעה זו. הודעתי שאיני מסכים אבל אני מקבל עלי הדין. חיים הודיע שהוא מפליג בהחלט לאמריקא ב3-'לדצמבר. יטוס מליסבון ויעזוב את לונדון בסוף נובמבר. יתכן שיהיה צורך שקפלן יבוא, אבל הוא יראה במקום ויודיע. בוליט, ציר אמריקא בפריס, ביקש ממנו שלא יוציא מפיו את המלה התגייסות. לפי חוקי אמריקא אין נתין אמריקאי רשאי להשתתף במלחמה. כמובן צעירים אחדים יכלים ללכת לקנדה ולהתנדב אבל תנועה גדולה של התנדבות לא תתכן בלי תעמולה - ותעמולה כזו מצד ההיהודים - אם תיעשה - תעורר תגובה אנטישמית. האיזוליישיניסטים יגידו שהיהודים סוחבים אמריקא למלחמה. הוא סבור שיתכן שמצב הרוח באמריקא ישתנה, אבל במצב הקיים ההתנדבות אינה אפשרית. הוא יצטרך להתיעץ עם רוזוולט מה לעשות. {0166-41} הצעת בריגדה אר"ית לחזית המערב ברגע זה היא אולי לא בעתה. אבל בשיחה עם איירונסייד אולי יזכור הצעה זו. חיים שפך מרי לבו על מתנגדי צרופם של לוקר ונמיר להנהלה. על משה להשאר בלונדון ולוריא ילווה אותו לאמריקא. התיעצנו על תוכן שיחתו היום עם איירונסייד. נקבעה פגישה בשבילי עם מ.מ. למחר בשעה 4 אה"צ. אה"צ נתקיימה ישיבת "ההנהלה": ברוד, פרלצווייג, בקשטנסקי, בפי, לינטון, לוריא ואנכי. דנו כרגיל על ענינים משרדיים שאינם ענין כלל לישיבות ההנהלה. ברוד ומשה העמידו על הפרק בירור "מסרות המלחמה" שלנו. מונח זה היה במקצת תמוה בעיני. משה וברוד. הסבירו שכל העולם" דן עכשיו על הצורה שהעולם ילבש לאחר המלחמה, הסדורים החדשים שייעשו לפתור השאלות העומדות על הפרק, עעיננו נשמט מדיון כללי זה, ועלי להבהיר מהי מטרתנו או שאיפתנו אנו. ברוד. הוסיף "עלינו לתאר ציור כללי מקיף של פתרון שאלת העם היהודי, ולא רק ביחס לא"י." שאלתי אם הם מתכוונים לדרכי הסברה הפוליטית שלנו בימי המלחמה ולמה משתמשים במושג "מטרות מלחמה" שלנו, לאחר שאין אנו צד לוחם, אפילו לא בציחיה, אין אנו אפילו - במידה שזה נוגע לא"י - אובייקט של מלחמה, בכל אופן לא עכשיו. ואין א"י מופיעה כלל בריב שבין אנגליה וגרמניה. הם עמדו בכל תוקף שאין הנידון רק פרופוגנדה פוליטית, אלא הגדרת מטרותינו ומדיניותנו. ושניהם לקחו על עצמם לנסח ראשי פרקים. ברוד. מסר בסוף על שיחתו עם ז'בו. הציע לו שני מקומות בהנהלה - על יסוד הסכמת לוקר להצעה כזו - אם ישובו להסת' הציונית, ז'בו אמר שאין השאלה על ההנהל אלא על הכיוון. עם האנשים החותרים לקראת מדינה בחלק מן הארץ הוא לא ישתתף. {0166-42} אולם שאל אם ויצמן יהיה מוכן לעבוד אתו. קשה היה להציל מפי ברור. אם יש בדעתו של ז'בו לדון על חזרה או לא. - חזרתי מהמשרד למלוני בשבע, והייתי צריך לעבור את הכברה הקטנה שבין המשרד ובין תחנת ה"בס"ים ברחוב אוכספורד - וראיתי (יותר נכון - לא ראיתי) מה זאת חשכת-אפלה לא רחוב, לא מדרכה, לא בית ולא אוטו. ואילולא ההלכים הצמודים כל אחד בפנס חשמל ושביבי האיר הנזרקים עדיין מהאאבטומובילים מסופקני אם הייתי מוצא את דרכי. ממש חושך. פריס לעומת לונדון היא באמת עיר נגוהות ואורה.