יומנים > יומן - מלא 15/11/1939

{P001} {0166-42} לונדון, 15.11.39 ( יום ד') בישיבת המחלקה הבוקר מסר חיים על שיחתו אתמול עם .C.J.G.S נוכח גם שלישו col. Macleod חיים היה מרוצה מאוד מהפגישה, מהלבביות ומהשיחה. איירונסייד אמר שקרא את כל התעודות - הפסק הוא טפשי ופראי ( savage). הוא טלגרף לקצץ הענש ולעשות רוויזיה בעוד ששה חדשים. בתוך דבריו אמר א.: Fancy, they have condemned one of Wingates: lads to life imprisonment, he ought to have been given the D.S.0. חיים העיר על החשש של פירוק ההגנה כפי שיש לדון מהשיחה שבין ב.ג. ובין ברקר. ליהודים, כידוע בלי ספק לראשי המטה יש נשק משלהם, אחרת היו נשמדים. אולם מלבר רווז. אחדים לא היה ניצול לרע בנשק זה. בפגישה האחרונה הביע א. דעתו שגיוס היהודים יבוא, אולם מ.מ. כנראה מתכונן להקדים מכה לרפואה - א. ענה: אני רואה, ואעפ"כ הצבא היהודי יקום, מלבד זאת, אם בעקבות המלחמה יקום עולם אחר מעולה - היהודים צריכים לקבל את א"י. חיים העיר: אני יכל לתת לך מחר בריגדה. אם אודיע זאת בפומבי - היוכל מ.מ. לסרב ? who was ) My little man ( - א. הזכיר את מיניסטר המלחמה u rather in a quandaryפני שהוא יהודי אין הוא רוצה {0166-43} לעזור. על מ.מ. אמר: הצרה היא שלמשרד המושבות אין עכשיו מה לעשות. ביחס למצבה הכללי אמר א. שלדעתו לא יעבור החורף בלי התקפת הנאצים על הולנד ובלגיה. יש להניח שבתחילה יצליחו, אבל זו תהיה הצלחה זמנית. אם המלחמה תתרחב - הרי תוכרח לדעתו במזרח הקרוב (התיכוני). קול. מקלאוד ליווה את ו. וחיים סידר שיפגשו לארוחת צהרים ביום ה'. - אכלתי צהרים עם בפי. היא רצתה לקבל ממני כמה ידיעות על תולדות הישוב וראשית הציונות (היא כותבת קונטרס על מקורות הצהרת בלפור) ואני רציתי לשמוע מפיה על הסיכויים המדיניים בלונדון. אמרתי לה שרציתי לברר אם יש לנו לסמוך רק על כוחנו בארץ - אוא יש גם תקווה לשנוי פוליטי בלונדון? ואם יש - על מה היא מבוססת ? כיצד יבטלו התחייבות שנתנו למדינות ערב - אם גם אניח שישנו דעתם? בפי סבורה שיש תקווה. יש אנשים בממשלה שהם מתקרבים אלינו, ביחוד אנשי משרד החוץ סגן משרד הדומיניונים דיוק אוף דיוונשייר, הוא ידידנו. אמר לחיים שהוא מוכן להתפטר בגלל הסה"ל. עכשיו יש צורציל, יש איירונסייד. נסיעת חיים לזמן רב מדאיגה כי כל ההשראה הציונית יוצאת כאן ממנו. היא רואה הקשי בהתחייביות, אולם בספר הלב יש פתח פתוח. מלקולם כבר דיבר על פדרציה. - אולם יש צורך שבלונדון יהיה אר"י. ענין ג'וזף מדאיג. אחד משנינו - משה או אני - צריך להמצא תמיד בלונדון. אמרתי אני רואה גם אפשרות של דוב הוז. - בארבע נפגשתי עם מ.מ. במשרד המושבות. הרגשתי טעם של בליעת צפרדע. מ.מ. פגש או בבת-צחוק ובשאלות אישיות... נוכח בחדר גם דוני. נזכרתי משום מה בבקורי הראשון ב גדול זה, כשבאתי לראות את פספילד באחד מירחי הקיץ, לפני פרסום הספר הלבן ההוא. לאחר השיחה האישית שאל מ.מ. על המצב בארץ, על יבול ההדר וקשיי הטרנספורט וכו' לבסוף עברתי לענין. {0166-44} אמרתי לו שלא באתי אליו לטעון למ"ג הנאסרים. בימינו אלה עושים ליהודים דברים גרועים ממאסר לכמה שנים בלא יסוד. כוונתי בביקור זה הוא לספר לו דבר מה הכרוך במקרה מ"ג. בנובמבר 1 ראיתי את המפקד הראשי, פניתי אליו מפני שקראתי את הדיון במשפט מ"ג' הללו נאשמו בנשיאת נשק בניגוד לחוק. - מה שהוא עובדה - ובכוונה לתקוף הערבים. האשמה שניה זו היא כבדה. לפי האשמה ראשונה יכלו לקבל שבועות או חדשים אחדים. אולם העובדה שנידונו לעשר שנים מוכיחה שבית הדין קיבל גם הטענה השניה. אני מכיר אישית אחדים מהנידונים ואני מכיר היטב הטפוס שאליו שייכים כל הנאשמים. אין הם אנשים המוכנים לתקוף ערבים, והיות שהמפקד הוא למעשה בית דין סופי לערעור היה נדמה לי שעלי להגיד לו מי הם האנשים האלה. המפקד אדיב - אבל גלוי-לב. כפי שהבינותי לא קיבל המפקד את טענת הקטגור שמ"ג התכוונו לתקוף ערבים (מ.מ. האם אמר שאין הוא מקבל טענה זו? אני: לא בפירוש, אך מתוכן דבריו היה ברור כך) אולם הוא השמיע קטגור יותר חמור. לפי דעתו צעירים אלה שייכים להסתדרות אסורה שמטרתה להלחם באנגליה והוא מהכונן לפוצץ ארגון זה. כשאמרתי לו שאנשים אלה שרתו במשטרה ובצבא והצטיינו במלחמה נגד הטירור, אמר: דבר זה מחמיר את הפשע. הוא כיהנו בממשלה וקיבלו משכורת ממשלתית על מנת שיקבלו אימון לשם מרד. וכאדם האחראי לחוד ובטחון בארץ הבינו מתכוון לפוצץ הסתדרות זו. רתי למ.מ. שפירוש הדברים האלה ברור. אלה הנאשמים אינם היחידים ששרתו במשטרה. יש כעשרים אלף מושבעים וכארבעה או חמשת אלפים בשרות אקטיבי. מ"ג אלה הם מהטובים שבצעירינו. אם הם נאשמים בבגידה - הרי אפשר להאשים בזאת גם כל האחרים. ופיצוץ הארגון מובנו שכל היהודים יפורק נשקם, כל העובדים במשטרה יפוטרו, וחיפושים חמורים יסודרו לנשק חשאי. להבהת המצב עלי לתאר בקצור את הרקע הכללי בארץ. אצטמצם רק בשני החדשים האחרונים. חזרתי מהקונגרס הציוני בשנים לספטמבר. פה מצאתי שיום או יומים {0166-45} לפני זה ספינה עם עולים "בלתי ליגליים" נכנסה לת"א ומשטרת החוף ירתה אליה והרגה שלושה פליטים. זה היה ענין רציני מאוד, וידעתי שאנשינו לא יעברו על ענין זה - בחיבוק ידים. אולם למחרת פרצה המלחמה. ואני הזמנתי כמה אנשים ואמרתי להם: עליכם לשכוח הדבר - הוכרזה מלחמה. באותו יום פרסמתי בשם הסוכנות היהודית גלוי דעת לומר: הוכרזה מלחמה, הספר הלבן אמנם היה מכה אכזרית לעמנו ועלינו להגן על זכיותינו אולם העמדנו עכשיו בפני שאלה יותר תמורה . אנגליה הכריזה מלחמה על גרמניה, וכל עזרה שאנו יכלים לתת צריכה להינתן בכל לב וללא כל שייג." סידרנו מיד הרשמת מתנדבים ומאה ושלושים אלף יהודים נרשמו. נשאלתי ע"י כמה אנשים ומה בדבר הספר הלבן? ואמרתי להם בגלוי לב: הסה"ל קיים. אולם לא יתגשם בימי המלחמה, אולם איני יודע. אך יהיה מה שיהיה - העמדנו בפני מצב יותר חמור, ועלינו לעמוד עם אנגליה. פנינו לשלטונות האזרחיים והצבאיים והצעתנועזרתנו בהקמת יחידות צבאיות יהודיות - אלפי צעירים יהודים היו מוכנים לכך. הצעתנו נדחתה. נאמר לנו אלף: אין צורך כי א"י אינה פגועה במלחמה, בית - גיוס יהודים עלול להרגיז הערבים. ואז נדרשנו ע"י הצבא להמציא מסגרים, נגרים, טכנאים ועוד בשביל פלוגות השדה הבריטיות, נענינו ברצון. אם כי היו וויכוחים בדבר תנאי המשכורת. עוד אנו עומדים במו"מ ונאמר לנו: לא יחידות יהודיות - הכל צריך להיות על יסוד של פיפטי-פיפטי - ערבים ויהודים. אמרנו שבתנאים כאלה לא נעבוד. ראינו לצערנו שמדיניות הסה"ל נמשכת גם בימי המלחמה. הייתי מגדיר מדיניות זו כמדיניות של "שויון" בין יהודים וערבים. "שויון" זה אומר: כשהיהודים מציעים עזרה ממשית אך אין הערבים מציעים עזרה כזו - יש לדחות עזרת היהודים (לפני נסיעתי גויסו למעשה 9 ערבים) אולם עובדה אחת פגמה בתמונת השויון: במשך שנים הערבים היו נלחמים נגד אנגליה, והיהודים היו עם אנגליה, המקרה של מ"ג שימש הזדמנות טובה "להשוות" המצב: הערבים מרדו - והנה יש יהודים שאפשר להאשים אותם בכוונה של מרד. {0166-46} אולם לא באתי להתאונן. באתי למלא חובה כלפי מ.ה.מ. אתם יכלים לפרק נשק היהודים לפטר כל השוטרים היהודים, לעשות חיפושים ולהחרים כל הנשק החשאי. אולם הרגשתי שעליכם לדעת תחילה מה תהיינה התוצאות המוכרחות של פעולה זו. חייתי זמן רב בארץ אני יודע היטב את הארץ. הטירור הערבי טרם נפסק. הוא אולי נחלש, אבל הוא מסוגל לפרוץ בכל זמן. אם תפרקו נשק היהודים - הרי זוהי קריאה לערבים לערוך טבח חדש. כבר היו שחיטות בימי השלטון הבריטי, לא מפני שהבריטים לא רצו למנוע זאת, אלא מפני שככה הם התנאים בארץ, ושרק אנו יכלים להגין על עצמנו בשורה הראשונה. בכל המקרים שלא יכלנו להגין על עצמנו - היו שחיטות והרגשתי שעלי להודיע לממשלה שאם ישפך דם יהודי כתוצאה מפירוק הנשק - הדם הזה יהיה על ראשכם. מ.מ, . . . בערב נפגשנו אצל חיים: ברוד, משה, לואיס, בפי, בקשטנסקי, אני. אח"כ באו גם אורד ולבסוף גשטטנר. מסרתי על השיחה עם מימ. לואיס הציע שוב רעיון "הבריגדה" - הצעה זו עלולה לשבור התנגדותו של מ.מ. אורד התנגד להצעה זו מטעם צבאי: בריגדה אינה יחידה. זהו רק מספר גדודים - כבשר תותחים. יחידה - זוהי דיוויזיה. בה יש כל חלקי הצבא והיא יכלה לפעול על דעת עצמה. יש להציע דיוויזיה. כהקדמה - חמש מאות קצינים שיאומנו באנגליה. אמרתי שא"י תתן רק הקצינים ואולי עוד מאות אחדות של אנשים - אם הדיוויזיה היא בשביל חו"ל. אין להעלות על הדעת שנוציא 15.000 צעירים מהארץ. אורד מבין זאת, אולם הוא סבור שעד שיחליטו כאן על הצעתנו תעבור המלחמה למזרח. הוא סבור שעד החורף תפנה גרמניה לצד דרום - ואז יזקקו לנו. גמרנו שנציע דיוויזיה מהארץ ומחו"ל בשביל הארץ וחו"ל.