יומנים > יומן - מלא 13/11/1939

{P001} {0166-31} לונדון, 13.11.39 לא בלי קשיים ועיכובים, הכרוכים במשטר המלחמה (עדיין קשה לדבר על מלחמה ממש), הגעתי הנה לפנות ערב באווירון של אימפריאל איירוויס. המחשבה לטוס לונדונה נתעוררה בי לאחר שהוברר לי מה הן מזימות השלטונות בארץ - גם הצבאיים וגם האזרחיים - ביחס להגנה. זה היה לפני 8 ימים (5.11.39). כשנודע לי למחרת כי לוקר יצא כבר מלונדון בדרכו לארץ היה לי ספק כל-שהוא. אולם לאחר שהגיע לוקר לארץ (8.11.39) ושמעתי מפיו על הנעשה בלונדון וקראתי יומנו הלונדוני של משה - נוסף לי מניע חדש לנסיעה. לפני הנסיעה הספקתי לעשות סידורים ראשונים של הפעלת הגיוס. על פי הזמנתי באה אצלי המזכירות בבוקר 8.11.39 לירושלם. אמרתי להם: שלשה דברים מחייבים שנויים יסודיים בארגון : 1) הספר הלבן. על זה דיברתי אתם ועם נשיאות כופר הישוב בזמנו. השנוי המחייב מתון המצב הפוליטי החדש הוא גם בתפקיד וגם במסגרת. מעכשיו לא רק בטחון אלא גם הגנה על זכיות העם. מאידך - תמה "האידיליה" שבינינו ובין הממשלה, נוכרח להעביר קו חותך בין הכוח הליגלי והבלתי ליגלי, והאחרון יכנס למחתרת. לצערי לא נשמעה כראוי תביעתי לחשאיות גמורה והשנויים הסידוריים הדרושים לשם כך נתעכבו ע"י הדיונים הממושכים בנשיאות כופר הישוב שעדיין לא נגמרו. 2) פרוץ המלחמה. המרצנו הגיוס. ויש להפעילו - עד כמה שאפשר בידיעת השלטונות. לפי שעה החלטנו על הקמת "משמר העם" - מבני 36 ומעלה, שיקלוט את "המשמר האזרחי" בת"א - אם האחרון יסכים לכך. הגיל מבני 35 ומטה יהוו פורמציות אחרות. בני גיל זה שהיו במשמר האזרחי יוצאו מתוכו, לעומת זאת יצטרפו אליו כמה אלפים שנתגייסו מחדש, למעלה מבני 35. {0166-32} 3) מקרה ה43-. יתכן שהתוצאות תהיינה חמורות, וכבר נתתי הוראה להפסיק אימונים "מצוידים". החשאיות דרושה עכשיו עוד ביתר תוקף מאשר אחרי הופעת הסה"ל. נצטרך להבחין ולהפריד בין א) חיל הנוטרים, ב) הארגון, שישמש מעכשיו רק לעניני בטחון, ג; הגיוס בפורמציות שונות שיהיו לו רק תפקידים מדיניים. א' ו-ג' יעמדו רק תחת ההנהלה. המצב מחייב דיפרנציאציה ארגונית והפרדת תפקידים - אולם הגברת קונטרולה פוליטית מרכזית. משום כך לא יהיה קשר בין גוף אחד לשני, אם כי תוקם התאמה אישית, ושני חברי המזכירות, לא כחברי המ"א ישתפו בהנהלת הענינים. טרם נעשו כל הסידורים, אך לפי שעה חלו שנויים טכניים כתקציב. מלבד תמיכה של למעלה מ700- לא"י לארגון נקציב הכל למטרות מסוימות, ונתתי להם הפרטים. ד.ג. הקשה שגם כופר הישוב ילך בדרך זו ויקציב למטרות מסוימות. נתעוררו גם כמה שאלות ארגוניות - והודעתי שהסידור הוא זמני, עד שובי מלונדון. בזמן העדרי יקבלו הוראות מב.ג'. - אחרי זה נתקיימה ישיבה עם ב"כ נמלי ת"א וחיפה: ון-פריזלנד, הריסון, צוקרמן זילוסט מצד אחד, רוזנפלד, ליפשיץ, נתנסון, אבא חושי מצד שני. אנשי חיפה קבלו על תעמולת נמל ת"א המזיקה לחיפה, ועל הנסיונות הנעשים ע"י סוחרי ת"א להעביר כל הסחר לת"א. אבא עמד על יחס אנשי חיפה לנמל ת"א, על העזרה הלבבית והנלהבה שהגישו ליצירתו - כי זוהי יצירה לאומית פוליטית, לא מקומית, אבלגם נמל חיפה אינו ענין מקומי. אנשי ת"א תבעו כאילו רק חלקם - כל סחר סביבות ת"א וסחר ירושלם. הריסון טען שבת"א יש100% עבודה עברית, ואולם בחיפה עבודה מעורבת - ולמה לסייע לחיפה... הוויכוח מצד אנשי ת"א לא היה כל הזמן הוגן ביותר. בסיכומי ציינתי שעדיין לא הגיעה השעה אצלנו למלחמת נמלים. לשני הנמלים יש לא רק ערך מקומי - למתפרנסים מהם ולישוב שעל ידם. נמל ת"א הוא הרכוש הגדול שעשינו {0166-33} בימי המהומות - נמל עברי יחיד, פתח לעצמאות ימית. הממשלה אינה רואה אותו בעין טובה ועדיין הוא זקוק ל"רחמים" ואהבה מצד כולנו. סגירתו - וסכנה כזו ישנה עכשיו היא מכה אנושה למעמדנו ולכבודנו. אולם חיפה היא מפתח הארץ, ועתידנו בנמל חיפה קובע במידה רבה מעמדנו הפוליטי בארץ כולה. דווקא מפני שאינו נמל יהודי במאה אחוז ולא יהיה בימינו - עלינו להתבצר בו בכל האמצעים שבידינו. יש לנו שני אויבי בחיפה: הממשלה ואנשי המופתי. לא "נחלק" הארץ ולא נקים אזורי נמלים. חיפה ות"א צריכות להעריך אחת את חברתה. ואני מיעץ להקים ועדת קונטקט מבין אנשי חיפה ות"א בשתוף הסוכנות - למנוע סכסוכים ואי הבנות, לישר הדורים בשעת צורך. - מחיפה נתקבלה ידיעה שהאווירון של לוקר יאחר, ונתתי הוראה שלוקר יבוא מיד לת"א והזמנתי לשש לפנות ערב ישיבת ההנהלה בביתי עם לוקר. אה"צ ירדתי לת"א, ובארבע בא אצלי לוקר. הדו"ח שלו היה בכללו אופטימי. 1) קרקע. דיבר עם הליפכס, בטלר. אטלי (שנעשה יותר חם וער בעניננו) ושנים מחבריו ראו את צמברליין - שהתנצל באי-ידיעת הענין. לפי שעה אין יודעים עדיין גודל החוק. 2) גיוס. משה ראה איירונסייד. הסיע שוב עמדה.חיובית. אמר: הדבר בוא יבוא, אך טרם הגיעה השעה. צורציל מתיחס בחיוב גמור. על הענין דנו בקבינט המצומצם. מ.מ. דיבר בתוקף נגד. ו.צ'. חייב. לא נתקבלה עדיין שום החלטה. בינתיים קרנו של חיים עולה. קשריו עם מומחים חימיים חשובים, והליפכס מתיחס בהוקרה לפעולתו ועזרתו. 3) מ"ג דיבר עם סינקלר, אטלי, בטלר ואחרים. קזלט - שעובד אגב יחד עם וינגט בהגנה אנטי אווירית - אקטיבי בענין זה. אך כולם שולחים למ.מ.. סינקלר הציע לנו כאמצעי ל"שבור הקרח" אצל מ.מ. להציע בריגדה יהודית מא"י לחזית המערב. נמיר ולוקר תומכים בתוקף בהצעה זו. 4) חיים סידור עם השרות הסודי קשר בין לונדון ובין ירושלם. כל המכתבים ישלחו על ידם. איש מיותר שלהם בירושלם היה צריך להתקשר אתי. על ידם נשלח לי חומר - הנסיעה של חיים לשויצריה בענינים חימיים. אגב, חומר זה עשה רושם רב בחוגי הממשלה. {0166-34} לישיבת ההנהלה באו רופין, סנטור, שמורק, גרינבום, שפירא, פישמן יש לו מיחוש, ואוסישקין לא בא (לפני פרידתי ממנו סיפר לי אוסישקין שנגמרה קנית מצעים - כולה בעוד ימים אחדים תסודר העברה בטבו) ולוקר מסר שוב באריכות דו"ח. לבסוף מסרתי להנהלה על המשלחת של הרוויז. והצעתי לענות להם שאנו מוכנים לשתפם בקרנות - על מנת שיעבדו בעד הקרנות. בערב נתאספה הועדה הפוליטית לשמוע הדו"ח של לוקר - ואני ישבתי לקרוא היוםן הלונדוני של משה - 93 עמודים צפופים. ראיתי שחברינו בלונדון חיים ב"גן עדן של שוטים". הבדל ניכר בין לונדון ובין ירושלם הוא תמיד מן ההכרח, אבל הפעם יש תהום בין ההרגשה בלונדון ובין המציאות בירושלם. והיא עלולה להיות בעוכרינו. השיחות עם מ.מ. הדאיגו אותי. אדם זה אינו רק אדוק בסה"ל: הוא אויבינו בנפש - האויב המסוכן ביותר של העם העברי, אחרי היטלר. ואנשי הממשלה כאילו חילקו ביניהם התפקידם: הדבורים הטובים - שאינם מחייבים לכלום - קיבלו על עצמם ו.צ., הליפכס, בטלר. המעשה נמסר למ.מ. וכך נקבעו יחסי ידידות משלים - אך בעניני א"י שולחים למ.מ. והוא עומד על המשמר. ונדמה לי שכל שיחה עם מ.מ. יש בה נזק ועלבון. לכל הפחות ידעו ידידינו שעם בר-נש אין יהודי המכבד עצמו יכל להיפגש. נתברר לי שבואו של לוקר אינו צריך לעכב נסיעתי ללונדון. לוקר עצמו עומד לשוב בעוד שבוע - אם יקבל הויזה הצרפתית. למחרת בבוקר (9.11.39) בשעה שבע בא ראובן מירושלם. מ.מ. מודיע לב"כ שהדבר יובא לקבינט המצומצם, ואין איפוא לעכב אישור פסק הדין של המ"ג. כי הדיון בענין הגדול אולי לא יבוא כל כך מהר. המצרי בינתיים הביע דעתו בעד רוב הצעותיו של ברקר - הוא רק מתנגד לפניה המוקדמת למוסדות היהודים. המצב מחמיר איפוא. {0166-35} בשמונה יצאתי לחיפה ומיד פניתי למשרד אלא ליטוריה. הפקיד אמר לי שנפליג רק מחר בבוקר, מפני מזג האוויר... החלטתי להישאר בחיפה עד ההפלגה, והתקשרתי עם בירם. נפגשתי אתו בבית הספר הריאלי והצעתי לו את הפיקוד על "משמר העם" הוא סרב. הוא עסוק בביה"ס - מחוץ לעבודתו בביה"ס הריאלי - ובחנוך גופני, ולא יספיק לעסוק גם במשמר העם. אין זה גם מושך אותו. הוא מעונין בגיל הצעיר. בעודי מדבר אתו צלצלו לי שהאווירון יפליג בעוד עשרים רגע ועלי למהר לאווירודרום נפרדתי בחיפזון מבירם ומיהרתי לתחנת האווירונים - והנה האווירון טרם הגיע מבגדד וספק אם יגיע. חכינו שעה, שתים, שלוש. השמים היו אפורים והרוח היתה חזקה, ושוב אמרו שיתכן שלא נזוז היום, אך יש עוד לחכות. אך בשתים הגיע האווירון, והטיס החליט לצאת מיד לרודוס. ובשתים וחצי הפלגנו. הרוח נשבה בכייון נסיעתנו והגענו לרודוס בחצי שעה לפני הזמן - בחמש אה"צ. נשארנו פה ללון. אכסנו אותנו ב"אלברגו דלה רוזה" - מלון ענקי על חוף הים, מוקף גן גדול, עם כל הנוחיות המודרניות - אבל ריק לגמרי מאדם. הרחוב הראשי - על חוף הים - המה בערב מאדםרב. אבל כל אלה היו חיילים ומלחים איטלקים. רק זעיר שם זעיר שם נראה איש ציווילי. הכתכות על כל החניות רק איטלקית כאילו יוון נמחקה מעל פני האי. רק המינרט שעל המסגד העיר על שלטון תורכיה לפנים בשבע וחצי ביום ו' (10.11.39) הפלגנו ובתשע ורבע (רבע שעה לפני הזמן) הגענו לאתונה. האווירודרום שקק אווירונים קטנים - כנראה אווירוני צבא יוונים. אסור עלינו הטיול מחוץ לחדר ההמתנה. בעשר (תשע לפי השעון האיטלקי) הפלגנו לברינדיזי, ובאחת עשרה ועשרים (עשרה רגעיםלפני הזמן) נחתנו בברינדיזי. מכאן יצאנו בשתים עשרה וחצי, ובשתים ועשרים הגענו לרומא. האיטלקים לא פתחו כלל את חפצי. {0166-36} מיהרתי מיד למשרדו של קוק בדבר קרן שנה. נדהמתי כשהפקיד אמר לי כי הרכבת הולכת רק עד טורינו. מטורינו תהיה רכבת עד מודנה לאחר שבע או שמונה שעות, אבל ממודנה לפריס אין קשר, ואצטרך לחכות עד 19 לחודש. לאחר חקירה ודרישה נוספת במשרד הרכבות הצרפתיות נתברר שיש רכבת ישרה מטורינו לפריס למחרת בשעה שלוש וחצ לאה"צ. שהיתי ברומא עד עשר וחצי בערב. החיים בעיר כסדרם. ברסטורן קיבלתי כל מה שביקשתי - ובמחיר נורמלי. מהעתונים האיטלקים נודע שהשמועה שרווחה בחיפה לפני צאתי על התנקשות בהיטלר - לא היתה בדויה, אולם מאי-ידיעת השפה לא יכלתי לעמוד על הפרטים. עתונים צרפתים ואנגלים אי-אפשר היה להשיג ברומא. גם בטורין אי-אפשר היה למצוא עתון לועזי, אולם מהכותרות בעתונים האיטלקים ראיתי שדבר ההתנקשות תופס מרכז החדשות. בשלוש וחצי אה"צ (11.11.39) יצאתי מטורינו. הקרון שלי היה מלא פולנים הנוסעים אף הם פריסה. כשהגענו בשש למודנה ראיתי שכאן מתחיל אזור המלחמה. העבר האיטלקי של הגבול היה מואר - העבר הצרפתי אפל. מיד נצטווינו כולנו לצאת מהקרון ולהביא החפצים לבדיקה. לקחו מאתנו הפספורטים. הפקידים והסבלים התהלכו בפנסים ביד. המעבר מאורה לחשיכה הטיל אימה. נצטפפנו כולנו בחדר הבדיקה, אולם לא פתחתו אפילו את המזוודה. כשאמרתי שאני נוסע ללונדון נשאלתי על כספי ונתנו לי מיד תעודה. משם נשלחתי ל"מומיסריאט" - הליכה קשה בחשכת אפלה מקצה אחד של התחנה למשנהו, אך כשהגעתי למקום שוב לא נתקלתי בשום קושי וקיבלתי מיד את הפספורט חתום ומאושר, מבלי היותי זקוק לנצל את מכתב ההמלצה של הקונסול הצרפתי בירושלם. ממודנה לפריס נסענו בחשכה. הקרונות היו מאפלים, הפנסים מצד הפסים היו מושחרים. בשבע ועשרים בבוקר (12.11.39) נכנסנו לתחלן-ליאון האפלה בפריס. ירבלום חיכה לי ומיד נודע שדבר הנסיעה מפריס אינו כל כך פשוט. {0166-37} עוד מהארץ טלגרפתי לירבלום שיזמין לי מקום באווירון מפריס ללונדון. אולם ה לו שלכך נחוץ רשיון מיוחד ממיניסטריום התעופה. הוא פנה למיניסטריום, אך הר אין לתת בלי הפספורט שלי. אולם הפקיד הבטיח לו להמצא במשרד ביום בואי (יום ומיד נסענו למיניסטריום האוויר. בתשע בדיוק בא הפקיד - היה מוכן לתת הרשיו אולם דרושות שלוש תמונות, ולי אין תמונה. מיהרנו בטכסי לחפש מצלמה: אולם ב בבוקר המצלמות סגורות. לבסוף גלינו צלמונית פתוחה, - התמונות תהיינה מוכנו מחר. אחרי מו"מ ממושך הסכים לעשות המלאכה במשך שעה. עם תמונות ביד, דאינו למיניסטריום האוויר וקיבלנו הרשיון. למען קמץ לנו זמן טלפן הפקיד של המיניסטריום לבורג'ה שישאירו לי מקום, ומי ee ]?[ :שאלנו אם האווירון מפליג, וקיבלתי תשובה . Air France -משם ל Qui נזכרתי שרק לפני ימים אחדים קראתי באיזה מקום: כשפקיד צרפתי אומ להלכה, פירוש הדבר: לא מוחלט. בשעה היעודה - בשתים עשרה - הודיע הפקי הנסיעה בטלה. מדוע? אין הוא יודע, אך כאן טלפנו מבורז'ה מתי יפליג האווירו אין הוא יודע, אבל היום לא, מירתי מיד לתחנת הצפון - אולי יש רכבת. שוב הוכזבתי. רק מחר בבוקר בשעה שב בבוקר תצא רכבת ללונדון. אולי יש רכבת מתחנה אחרת? - לא. חזרתי במפח נפש לירבלום. ירבלום כופר באפשרות הלגיון בצרפת. סיפוריו של גולדמן מנופחים. אין הצרפתי זקוקים לאנשי צבא. גם הלגיון הפולני עליהם לטורח. דלדיה לא קיבל את בנש בב בפריס. מלבד זה צרפת יודעת שבאמריקא אי-אפשר להקים עכשיו תנועת מתנדבים. הצרפתים מוכנים לקבל אנשים ללגיון הזר, ועושים הנחה שאפשר להתנדב לא כרגיל לחמש שנים דווקא אלא ל"משך המלחמה". {0166-38} בערב טלפנו לירבלום ממיניסטריון התעופה לשאול אם קיבלתי רשיון הנסיעה. שאלה זו עוררה ספק אצלנו אם הניירות שקיבלתי הם בסדר, חקרנו ושאלנו - ונתברר שאמנם אינם בסדר, הם טעונים עוד אישור של משרד צבאי ב"אינוולידים", והבוקר הלכנו למשרד ואישרו אותו, הלילה נדדה שנתי - עשיתי אור בחדר (ישנתי אצל ירבלום) וקראתי "ערך המדע" של פואנקרה. פתאום - בעשרים אחרי ארבע - שמעתי סירנה צורחת בלי הרף: התקפת אוויר . . על פריס. כל אנשי הבית קמו, וירבלום הזמין אותי ללכת אתו ל- [2 ]. סירבתי והמשכתי קריאתי במטה. סמכתי על הצרפתים שיבריחו את המפציצים הגרמנים, ואם לא - סרבתי להניח שהפצצה תפול דווקא על בית זה. הבהלה נמשכה שעה, ובחמש ועשרים בדיוק נפסקה הצריחה השניה המבשרת בטחון... במשרד אייר-פרנס הבטיחו אותי שהיום נפליג, ואם כי אמונתי כבר הספיקה להתמוטט - הפלגתי, לא באווירון של אייר פרנס אלא של אימפריאל איירווייס. באחת וחצי הפלגתי מבורז'הובשלוש ורבע חנינו בתחנה באנגליה, שמעתי רק שאינה קרודן. לא עשו לי כל קשיים, אם כי פתחו ובדקו - זו הפעם הראשונה מאז צאתי מחיפה - את שתי המזוודות שלי. שאלו אם יש לי ניירות ומכתבים, והסתפקו בתשובתי השלילית. פקיד ההגירה רק התענין במהותה של "הסוכנות היהודית" - מהמלון בלונדון - במונט הואיל, כמובן - טלפנתי למשרד למשה, ונאמר שהוא הלך לפגשני בתחנה. כעבור רגעים אחדים טלפן לי לוריא שחיים צריך להיפגש בחמש וחצי עם בטלר והוא רוצה לראותי מיד. בעוד רגעים אחדים בא אצלי משה - הוא שב ממשרד אימפריאל איירוויס, ויחד מיהרנו לויצמן. ממשה נודע לי שלאחר צאתי מהארץ לא נתקב פה כל ידיעות, מלבד אלה שנשלחו ביום הפלגתי. מצאנו את חיים בדורצ'סטר מוכן לדרך, וליווינו אותו עד דונינג סטריט וסיפרתי לו בקצרה "מזימות" השלטונות בעקב מאסר מ"ג ועל כיוונו של מ.מ. בכלל. {0166-39} בתשע בערב נפגשנו במלונו של חיים: בפי, לואיס, ארטור, משה ואנכי. לדברי חיים עשה סיפורי רושם על בטלר, והוא הבטיח למסור הדברים עוד הערב להליפכס, יעץ את חיים לראות את איירונסייד, ומיד התקשר אתו וקבע אתו פגישה למחר בשעה ארבע, הוא גם הציע שאני אראה את מ.מ., למען שלא תהיה לו הרגשה כי עושים מאחורי גבו. לאחר השיחה עם מ.מ. יוכלו חברי הקבינט לפעול. אמרתי שאין לי אפשרות נפשית להיפגש עם מ.מ. הוא בעיני כאחד מכנופיתו של היטלר. וידידינו צריכים לדעת שאין יהודי יכל להיפגש עם איש כ-מ.מ. חיים אמר: מחר בבוקר נתיעץ על כך. מסרתי פרטים נוספים על המצב בארץ ועל יחם השלטונות - כמו כן על תגבורת הטירור. כשסיפרתי לחיים שאין לנו שום עם "השרות הסודי" ולא קיבלנו שום חומר על ידו - הודיע שזה מקרה, כי האיש המיוחד הממונה על כך בארץ נעדר במקרה שלושה שבועות מהארץ. אין איש זה כפוף לגמרי לפקידות וגם לא לצבא.