יומנים > יומן - מלא 12/11/1939

{0166-25} 12.11.39 בשעה 7:10, כשעו האפלה פרושה על פאריס, נכנסנו לתחנת ליאון החודרת. בתחנה חיכה לי יארבלום, ומיד נודע לי ממנו, שיציאת פאריס אינה ענין כל כך פשוט. עוד מהארץ טלגרפתי ליארבלום, שיזמין ליום זה מקום באוירון מפאריס ללונדון, אולם הוגד לו שלשם כך נחוץ רשיון מיוחד ממינסטריון התעופה. הוא פנה למשרד ונאמר לו שאין לתת את הרשיון מבלי שיבוא האיש הנוסע עצמו. יום בואי לפאריס חל ביום א', בו כרגיל סגורים המשרדים, אולם הפקיד הבטיחו לו להמצא במשרד ב-9:00 בבוקר למען אפשר לי קבלת הרשיון מיד. ב-00:9 היינו כבר במשרד התעופה, גם הפקיד בא בזמנו , מיד ישב לבתוב לי רשיון, אולם נדרשתי להמציא שלוש תמונות ובידי אין אף תמונה אחת. מהרנו בטכסי לחפש צלמוניה פתוחה ביום אי. אחרי נסיונות *** בלתי מוצלחים גלינו סוף סוף צלמוניה, אולם הצלם אמר לנו שהתמונה תהי מוכנה רק בערב. אמרנו לו שבשעה 12:00 מפליג האוירון. אחרי משא ומתן מסובך הסכים להכין תמונות בעוד שעה. עם התמונות ביד חזרנו למינסטריון האויר, ומשם למשרד "איר פר נץ". שאלנו אם אוירון מפליג. קבלנו תשובה פרינציפיונית כן. נזכרתי שרק לפני ימים אחדים קראתי ספר, שבו נאמר שאם דיפלומט צרפתי אומר בפרינציפ כן, פירוש הדבר: בהחלט לא. חכיתי עד 12:00, ובשעה היעודה הודיעו לנו: הנסיעה נתבטלה, הסיבה לא ידועה, אבל כך הודיעו מהאוירודרום. תהיה עוד הזדמנות היום לטוס? התשובה שלילית. מהרתי לתחנת הצפון, אולי יש רכבת. גם שם אמרו לי, שהיום כבר לא תצא שום רכבת אלא מחר בבוקר, חזרתי לירבלום במפח נפש. ירבלום כופר באפשרות לגיון בצרפת. הוא רואה את ספוריו של גולדמן כמוגזמים, אין הצרפתים זקוקים לאנשי צבא. גם הלגיון הפולני הוא להם למורת רוח, אבל אי אפשר להסתלק מהפולנים, אולם כשביקר בנש בפאריס לא נתקבל על ידי דלדייה, ללגיון אין סכוי לא רק מפני שאין צורך {0166-26} באנשי צבא, אלא גם באשר הממשלה הצרפתית יודעת שאין אפשרות כרגע באמריקה להקים תנועת מתנדבים, אילו היתה אפשרות כזאת היתה אולי מסכימה, לא באשר אנשי הצבא נחוצים לה, אלא באשר תשובה לה עמדת אמריקה. אם להיות וחוק הנייטראליות מונע התנדבות המונים, הרי אין להם שום ענין פוליטי בדבר. הצרפתים מוכנים לקבל רק מתנדבים ללגיון הזרים. הס מוכנים אפילו לעשות הנחה שבמקום שרות ל-5 שנים יתקבלו עכשיו מתנדבים למשך המלחמה בלבד. בלילה טעמתי טעם אזעקה. שנתי נדדה ושכבתי וקראתי ספרו של פואנקרה על ערך המדע. פתאום, ב- 4:20 שמעתי צריחה ממושכת, ומיד קמו כל אנשי הבית ומהרו למרתף. ירבלום בא לקרוא גם לי, אולם לא זזתי מהמטה עם הספר, סמכתי על הצרפתים שלא יתנו לאוירון הגרמני להתקרב לפאריס, אם גם יתקרב שמכתי על החשבון שהפצצה לא תפול דווקא על הבית שאני נמצא בו. האזעקה נמשכה בדיוק שעה, ב-5:20 נשמעה צריחה שניה המבשרת מנוחה.