יומנים > יומן - מלא 14/12/1941

{P001} {0065-31} 14 דצמבר קיבלתי הבוקר תשובה מגולדמן. הוא כותב בין השאר: "אתה שואל וחוזר ושואל "אייך" ? - נתעיפתי מישיבות אין סוף, מוכוחים ריקים וחכוכים אישיים -- תנועה ורעש ופעולה אין. ומה שנעשה נעשה בחטיפה מתוך דחיפה ארעית בלי תכנית עבודה קבועה - את לחודש או אף לשבוע. פקעה הסבלנות ושבתי לקוי גוף ושבור לב למצוא תרופה ואומץ בעבודה ריאלית - אני ממשיך הקשרים שלי בוושינגטון" -- {0065-32} בשתים וחצי הלכתי לישיבת המועצה הציונית והרצאתי על מצבנו הפוליטי. ניתחתי הגורמים המשתנים והשוויתי המצב עכשיו למצב במלחמה הקודמת : א) הגורם הערבי אז - רק חלק של הישוב "העותמני", ורק ניצני "תנועה" - עכשיו מדיניות, שגרירים ולחץ דיפלומטי מתמיד. אמנם מגזימים בערך ומשקל הגורס, והשיחה על פדרציה אולי מוקדמת, אבל להתנגדות הערבית יש עכשיו משקל פוליטי יותר רב. ב) אופי המלחמה. אז היתה ליהודי ברירה לצד זה, לצד שני או אדיש. עכשיו אין ברירה, ועמדת כל היהודים נתונה מראש, בלי תנאי ושיור, ולכן אפשר להתנכר לנו ולזלזל בנו. כי אנו "בטוחים". ג) באנגליה אז - הציונות לא ידועה, ולמתי מעט רק חזון, והיה צורך לרכוש אנשי מדינה לרעיון. עכשיו יודעים - היודעים - הכל. אפילו מחברי הסה"ל הללו מפעלנו בארץ. בראש הממשלה ידידי ציונות, בקיאים ומעט כציונים בכל, עשו בעצמם נאומים ציוניים - ואע"פ מתנכרים. ד) אז א"י רק אובייקט של מדינות אנגליה - עכשיו א"י נתונה תחת שלטון בריטי, וכאן מקור הרעה: השלטון באנגליה הוא דימוקרטי ותלוי בעם, לא כן השלטון באימפריה. במושבות שלטת ביורוקרטיה - ישרה ויעילה במידה רבה - אבל מוגבלת ועמוסה דעות קדומות ומצומצמות בצרכי המקור והשעה, ופועלת מתוך יחס ידוע ל"ילידים". {0065-33} א"י זקוקה למעוף, הבנה היסטורית וידיעת היהדות העולמית, והיהודים - ההיפך מילידים עולים על הפקידים. ומחייבים משטר דינמי ולא סטטי - שנויים אלה פעלו לרעתנו. יש גם שנויים לטובתנו. ח) גידול כוחנו בארץ. אז 58.000, לרוב תושבי ירושלם, עכשיו חצי מליון, שליש עיקר הכוח המשקי והתרבותי בארץ. יש לנו עצמאות רוחנית (יהדות "יהודית") משקית, תרבותית. ארגונית, פיתחנו כשרון הנהלה עצמית, נסיון התישבותי רב, גלינו גם כשרון צבאי - ונהרסה הלגנדה הלורנסית על הערך הצבאי של הערבים. ו) מצב היהדות - שנוי יסודי בהיקף העליה ודחיפותה. כאן חוסר הברירה הוא מקור כוח וגבורה, לא יתכן לחתוך גורל הארץ בלעדינו. אין אפשרות להפסיק העליה. תפקידינו: א) בשעת המלחמה. הרחבת עמדות (עליה, התישבות, הקמת תעשית צבא). צבא יחודי - ביחוד לאור המצב החדש. מלחמה במזרח הדחוק וקושי לשלוח צבא מאבסטרליה. ב) בבוא השלום: א"י כמדינה לשם קליטת עליה רבתי. ברגע זה יש שלושה גורמים עולמיים : רוסיה, אנגליה, אמריקא. המפתח הוא אמריקא. לציונות גדולה אפשר לרכוש לבבות - כי בה יש פתרון לשאלה ממארת. למרכז רוחני - לא. כי ישוב קטן בארץ ירגיז תמידית ערבים, מבלי לפתור שאלת היהודים, והגויים לא יבינו למה צרה זו. {0065-34} ציונות שאינה מסוגלת לפתור שאלת הפליטים לאחר המלחמה - מוכרחה לרדת מעל הפרק. יש שאלה ערבית - ויש להתגבר עליה ע"י הכרעת האנושיות כמו במלחמה הקודמת. כל נסיון עכשיו להסכם יהודי ערבי לא יצליח אם לא נוותר על עליה, ואין תועלת להשיג "הסכם יהודי יהודי" לפתרון השאלה, כמו שמנסים אנשי השה"צ והדסה. בלי וויתור על עליה התנגדות הערבים במקומה עומדת. ולשוא מבקשים מפלט קל מקושי זח. יש להסביר לדעת הקהל המצב לאמתו על קשיו - ואם הצדק אתנו הצדק יכל לנצת. נורמן הזמין אותי לארוחה לכבוד חגיגת עשרים שנות קיום ביה"ס של גברת דבורה קלן בירושלם על שם יוליאן מק. - לתמהוני נשמע נאום ציוני מצוין מאחד המסובים - רייזנר פקיד גבוה במחלקת החינוך בנ.י. אמרתי להם שבשבוע שעבר חושלה חוליה חדשה ורבת- אונים בין אמריקא ויהדותה ובין א"י וישובה - מלחמה משותפת על הדבר הגדול ביותר בתולדות האנושיות: נצחון התרות והצדק בעולם. צעירינו בארץ כבר נלחמים יותר משנה, אך הישוב כולו עומד במערכה ומסייע ביכלתו המשקית והטכנית, וכשהם יסדו לפני עשרים שנה בי"ס לחנוך מקצועי בירושלם לא עלה על לבם שמפעל זה - כאחרים - מסוגל פעם לסייע למלחמת אמריקא, אולם כך הוא {0065-35} הדבר עכשיו - כי שכר מצווה - מצווה.