יומנים > יומן - מלא 13/12/1941

{P001} {0065-30} 13 דצמבר שבת בארבע נזדמנתי בביתה של הגברת יעקב'ס - בישיבת הועדה הערבית. יעקב'ס, סקולמן, פול, רוזנסון (גבירות). הלקין. ינובסקי, ברון וניומן.את ינובסקי וברון פגשתי זו הפעם הראשונה. במקום שאלות היה וויכוח כללי - על תפקידי הועדה. נתברר לי שאינם יודעים מה הם רוצים. ינובסקי - הקרוב כנראה בתפיסתו הציונית לציונים גרמנים - הסביר את התפקיד ככה: דעת הקהל הליברלית ועמדת מחלקת חוץ באמריקא מתנגדת לציונות מפני השאלה הערבית. יש לעבד פשרה מתקבלת על הדעת (של מי ?) אחרת לא נצליח. שאלתיו: פשרה עם מי ? עם הערבים - אני מוכן. אבל לפי מיטב ידיעותי אין הערבים רוצים כלל בפשרה. עם היהודים - מה בצע ? כל זמן שערבים יתנגדו - מה תועיל הציונות המפושרת - גם אליבא דירכם ? דעת הקהל ומחלקת חוץ יוסיפו להתנגד גם לפשרה - אם התנגדות הערבים מכרעת לגבם? נמצא אצלם תזכיר (סודי !) של בנטוב. מסרוהו לי. אמרתי להם שלהבא אני מוכן לבוא לישיבות שלהם רק לשם מתן תשובה על שאלות. אין ענין להם ולי בוויכוח כללי. הגב' פול טענה שאין באמריקא "חומר" על השאלה. אמרתי שיש כאן כל החומר - אלא שדעתה שונה מדעתנו, ושום "חומר" לא יועיל. אין זו שאלה סטטיסטית - אלא פוליטית. {0065-31} מועדה זו הלכתי לישיבת האקסקוטיבה של Z0A . "המסמר" היה - אגרתו של דר גולדמן, מכתב היסטרי לכל אדם מאוכזב ומר- נפש ונבוך. אמריקא נכנסה למלחמה - ולכן היהודים לא יעסקו בציונות וביהדות. כמעט כל הנואמים התנגדו לעמדה זו. גולדשטין העיר הערות אחדות נבונות מאור והביא לדוגמא את התנהנותם של ציוני אנגליה. בסוף דיברתי אנכי. הגנותי על גולדמן, אס כי הסתייגתי ממסקנותיו, וציינתי שכניסת אמריקא למלחמה. מסירה את המחיצה האחרונה שיכלה לעמוד בין הציונות והעם היהודי ובין אמריקא שכולנו משותפים עכשיו במפעל כללי - גם במלחמה וגם בשלום, ושגולדמן צדקבאחת: לא יתכן : business as usual, ודרושה אחדות, תכנית פעולה וכשרון מעשה - ומאמץ לאחד יהדות אמריקא על-יסוד מצע לאומי כללי הכולל את עיקרי תכניתנו הציונית.