יומנים > יומן - מלא 15/12/1941

{P001} {0065-35} 15 דצמבר יום ב' הרוסים מוסיפים לבשר נצחונות - והספק שוב מנקר בלב. האין זה נצחון מתוך הסכמה ? יש עתונים, וזוהי כנראה, הדעה של ושינגטון המתארים את הדבר בהעברת מליון אנשי צבא גרמנים לחזית [ליביה] למלחמת חורף. טלגרפתי למשה שיברר עם בוליט דבר פיתוח התעשיה החימית החשמלית המתכתית ועוד בעזרת החכר והשאל. לפי מברק מגוזף יצא משם ב"סוף השבוע" לקהירו, יתכן שיציאתו קשורה עם בואו של בוליט ביום הששי למצרים. אה"צ ישיבה של שעתיים עם מנהלי קרן היסוד וחברינו בארגנטינה - בשאלת מגבית נפרדת או מאוחדת (עם הקונגרס), נוכחו יפה, רוזנבליט, גזנג, גלזמן (בחור חשוב !), הלמן, רגלסקי, יפה טען שקהי"ס זהו לאומי - ואין לערבבו בשום תנאי בשום מגבית אחרת, אפילו לא של קה"ק, ובוודאי לא של סיוע. גונג תמך בו, כי יש להעמיד א"י במרכז, ולא להפוך א"י לאחד הסעיפים של המגבית. לדעת גזנג אפשר להעלות הכנסות קהי"ס פי שנים ושלושה אם להקדיש לה כל הכוחות, לדבריו אין חברינו עובדים למגבית קהי"ס באותה ההתלהבות שגלו במגבית המאוחדת. {0065-36} נתבררו עובדות אלו: בשנת 1938 אספו לקהי"ס - 180.000 פיזות.לסיוע - 500.000 פ. לקהי"ס היו - 4.000 תורמים, לסיוע - 16.000. ב- 1939 היתה מגבית לקהי"ס. אספו רבע מיליון פיזות, 4.500 תורמים. בשנת 1940 מגבית משותפת - 16.000 תורמים. אספו 800.000 פיזות 50% לקהי"ס, 50% לסיוע. ב- 1941 מגבית נפרדת לקהי"ס (עם שלמה גולדמן). אספו 350.000 פיזה. במרס 1942 יעשו מגבית חדשה. הילמן בא לארגנטינה נובמבר 1939, ומחייב מגבית משותפת. בערב בתשע ישיבת מרכז פוע"צ - שנמשכה עד שתיים אה"צ. דנו על הצעת תכניתי לאיחוד יהדות אמריקא. הסברתי שני הסעיפים העקריים - על השלטון בארץ : א) שלטון העליה והפיתוח לעם היהודי, ב) שויון והשוואה לערבים, שאינם עונים על כל השאלות הפוליטיות, ושאין אנו חייבים לע"ע לענות על הכל, אבל עקרונות אלה אפשר לדון עליהם, והם מספיקים לעיקר. כי אין לנו צורך בכוח השלילי של מדינה - הכוח להרע, אלא בכוח החיובי - להיטיב לגבינו לבנות ולפתח הארץ, ומלבד שלטון מרכזי יהיה שלטון עצמי מקומי (בכפר ובעיר), דתי (לקהלות השונות) ולאומי תרבותי (לכלל הערבים) גם לערבים לא יהיה שלטון להרע - לעכב כניסתנו ופיתוח אדמות שאינם מעבדים. {0065-37} נתעורר וויכוח רב - וגם מענין. גבולות (עבר הירדן שנסים של הגשמה) מדינה דו-לאומית. היתה הסתערות של כמה חברים נגד הסתלקות מ"בית לאומי" לטובת קומונוולט, מתוך הסתמכות על דברי בפני ועדת פול שבית לאומי הוא יותר ממדינה (סיגל ואחרים). היו שדרשו דווקא "מדינה" ולא קומונוולט. קובוביצקי טען מה נשתנה ? מדוע לא מה שדרשנו לפני עשרים שנה. התנגדו לסעיף על הרמת מצב הערבים. די בשווי זכיות כל יתר נראה כשוחד ללא ציונים. הילמן טען בשם הווירנשפט הממלכתי - הצעותי אינן מוגדרות. גרינברג נקלע בין קומונוולט ובין מנדט מתוקן, אולי בין-לאומי. תלקו גם על ניסות זכיות - עדה בגולה. פינסקי שאל איך הייתי מנסח את תכניתי לא באנגלית ? עניתי - שלא הייתי מנסח כלל תכנית - שלא באנגלית, כי לי אין צורך בתכנית כתובה, ואני יודע היטב מה אני רוצה, ושום ניסוח לא יביע בשלמות את אשר אני רוצה. לתכנית זו יש תפקיד פוליטי מסויים - לאפשר איחוד יהדו ת אמריקא למטרה פוליטית, ועלינו לדון על הנוסח רק מבחינה וו, עד כמה הוא עלול לאחד ואם אין בו דבר הסותר עיקרים שלנו, אולם אין לחפש בו הגדרו ת מדעיות ומטפיסיות או דיוקים פרוגרמטיים, כי אינו פרוגרמה לעצמנו. השאלה העיקרית שעלינו לשאול עצמנו הוא לא כל כך מה אומר בית לאומי, קומונוולט או מדינה - אלא מה הם הפרוצסים ההיסטוריים המתרחשים ועתידים להתרחש בימינו, בשעת המלחמה ולאתריה, שבעזרתם או מתוכם אפשר להגיע למבוקשנו ומה עלינו {0065-38} לעשות למען כוון הפרוצסים המשפיעים על עתידנו - במסלול הרצוי לנו ? מה נשתנה ? המצב בארץ: לפני עשרים שנה לא ידענו אם נצליח או לא, ואפשרי היה רק מנדט אנגלי. הצלחנו והמנדט נכשל. המצב בעולם: העולם האנגלו סכסי עומר להיות הכוח המכריע. יש "לדבר" בלשונו - המושגים פוליטיים המובנים לי. ז"א בגמישות, בדינמיות. הסברתי לועדת פיל על תוכן הבית הלאומי באמתו עומד. ואני רוצה שוב "בית לאומי" לפי הגדרה זו שנתחי אז, אבל בשנוי אחד יסודי: הקמת"בית לאומי" מחייבת מנדט, לפני עשרים שנה נמסר המנדט לאנגליה. תעודת הבית הלאומי לא תוגשם - זהו מה שלמדנו במשך עשרים שנה אלה ובימים אלה - אלא אם המנדט לא ימסר לנו - לעם היהודי. זהו "החידוש" העיקרי שיש לדרוש עכשיו. אולם כשמזהים את נושא המנדט עם נושא תעודת המנדט - מתקבלת קומונוולט יהודי. הסעיף על "השוואה" בתוספת לשווי זכיות לערבים - אינו שוחד ללא ציונים, כי עמדתי על כך בימי החלוקה. הוא צורך הבנתנו הציונית, שזכיות על הנייר בלבד אינן פותרות שאלות לאומיות, משקיות ותרבותיות. מהי נקודת המוצא של מאמצינו הפוליטיים ? נסיתי ללכת בדרכי דיקרט ולבדוק מחדש את עיקרינו הפוליטיים - ציונות וכו'. זקפתי סימן שאלה לכל עיקרי אמונתנו הפוליטית במסיבות המתחדשות בעולם, והגעתי לעקרון אחד שאין {0065-39} להרהר אחריו, וממנו הגעתי לכל הפרוגרמה שלנו. העיקרון הוא: אי-הפליה לגבי יהודים, כיחידים, כקבוצים, כאומה. עקרון זה מוליך בהכרח למלחמה על מדינה יהודית בא"י וזכיות מלאות בגולה. המרכז אישר התכנית כקו=פעולה של המפלגה הציונית באמריקא.