יומנים > יומן - מלא 21/01/1930

{P001} {0098-13} כ"א טבת 21 ינואר יום ג המשך הישיבה עם מזכירי המועצות. פינשטיין - המצב בת"א שונה ממצב חיפה וירושלם. לא אגודת הבנין היא עכשיו העיקר. כ3.000- חברים עובדים עבודה קבועה במקום קבוע, בהסתדרות יש 5.000-4.500 בלי נשי עובדים (מלבד {0098-14} רמת-גן ובני-ברק, שהמועצה מטפלת בהן). יש עוד כ1.000- פועלים לא מאורגנים: תימנים, ספרדים, תופרות, עובדות בית, נהגים. פועלי בית-חרושת פרידמן, אדלשטין (גרבים - 40), גולדברג (ארנקי עור - 40) זילברברג - קרטונז' 150 פועלות) ועוד. השאלה העיקרית בת"א - חוזי עבודה. יש הסכמים בעל-פה ובכתב בכמה מקומות, אולם יש צורך בקביעה מסודרת. שאלה שניה - צורת הארגון: אם למשל לסדר סקציה בכל סוג עבודה במקצוע האריג, והוא הדין במקצוע הבנין. פוע"צ מצדדים בזכות הסקציות. יש שאלה של עוזבי העבודה מהכרח (אינולידיות) ונהפכים לתגרנים ורוצים להשאר בהסתדרות. יש להיפך: קבלן שרוצה לשוב להסתדרות. ההסתדרות הולכת בדרך הסכמים עם חוגי עובדים שאינם בהתסדרות: הפועל המזרחי, בעלי- מלאכה. בועדי הפועלים יש חסרון בחברים מוכשרים לנהל את הפעולה . אין חברים מתאימים, או הללו אינם רוצים לשאת בעול. בשנות המשבר ירדו תנאי העבודה. נעשים מאמצים להחזיר השכר לגבהו הנורמלי. פועלי החרושת, החיים בתנאים גרועים גם לפני המשבר, ודורשים הרמת השכר. הצרה העיקרית בבתי-חרושת - זהו איחור בתשלומי השכר. (בנצנברג "פעמון", לוינשטין, קרניצה). יש שחברים רוצים להפסיק עבודה - והמועצה מפריעה, כי סגירת בית-החרושת לא תיטיב את מצבו. חסר בבתי-חרושת תקנון עבודה. יש מנהגים שונים ביחס לשעות העבודה, קנסות בעד איחורים, מנהגי משמעת; בזמן האחרון העבירה המועצה 8 שעות לאופים. בבנין הוחזר השכר ל30- גרוש. אולם השכר בסכנה, כי אין שלטון ללשכה. קבלת פועלים היא חפשית. {0098-15} בבנין עסוקים עכשיו 200-150 איש. קבוצי הבנין ירדו. יש 12 קבוצות בהן כ100- חבר. ההרכב המקצועי בהן הוטב, כ60%- בהם בעלי מקצוע וגם השאר מנוסים בעבודה. אולם לקבוצה אין תפקיד עכשיו בלמוד מקצוע, בכבוש עבודה. בקואופרטיבים המצב החברתי חמור. מרובים הפועלים השכירים. רופפת הזיקה לאגודה, יש שאלת החניכים המנוצלים. בחיי הפועלת יש שאלה המרחיקה את הפועלת המנוסה מבית- החרושת: במקרה הכי טוב אינה יכלה לעלות על 22-20 גרוש ליום, ובהזדמנות הראשונה (נשואין, עבודת בית) היא עוזבת את בית-החרושת. יש מאות פועלות שקשה להגיע אליהן: למשל תופרות בודדות שיש למאות בת"א. ניצולן רב מאוד. שאלת ההתישבות בת"א רצינית מאוד. שכונת הפועלים אינה חשובה, לעומת זה שכונת ברוכוב יש בה פתרון מה. כאן נעוצה גם שאלת ההוי. במשך 7-6 השנים האחרונות יש תמורה עצומה בחיי הפועלים. צביון הפועל נשתנה. יש התבוללות בורגנית. הולכים ונקנים גם המושגים הבעלבתיים. פעולה תרבותית בלי התישבות שתרכז את הפועלים לא תצליח להפסיק פרוצס זה. נוסוביצקי (ת"א) - אין מי שמטפל בארגון פועלים שאינם בהסתדרות, ונחוצה לכך מחלקת ארגון מיוחדת. יש צורך לכנס למצער פעם בשלושה חודשים אספה כללית של האגודה המקצועית. חברי המועצה כולם צריכים להיות פעילים. אין דאגה מספיקה לנוער עובד. נרשמו בביה"ס של וה"ת לנוער עובד, 200 נערים, באים רק 60 לשעורים. ב"דבר" לא משתקפים חיי הפועלים ועניניהם. כל מה {0098-16} שדובר כאן במשך יומים אין זכר לו ב"דבר". גם חרוניקא של המועצה אינה מופיעה בדבר. האפרט במ.פ.תא. טוב, אבל אינו מספיק ויש צורך לא להגדילו - אלא בעבודת התנדבות של חברים נוספים. פיינשטיין - תכנית פעולה תקבע רק מתוך מגע חי את צבורי הפועלים ואת המציאות השואלת והפותרת. יש שני לקויים עיקריים: א) לא מספיקים לעשות את כל הדרוש. מאות אנשים עובדים בטרנספורט - ואינם מאורגנים כראוי למען הספיק בעבודה נחוצה קודם כל התמדה. הלקוי השני - הקשר הרופף עם הצבור. למ.פ.תא. יש המון פגישות עם הצבור, אבל בפגישות אלו אין שיטה. נפגשים עם הצבור רק בשעה שהוא נזקק להסתדרות, כשיש לו שאלה, קושי. משבר. אבל ביום כתקונו לא נפגשים את הפועלים.