יומנים > יומן - מלא 10/06/1937

{P001} {0185-141} 10.6.1937 חיים קיבל הזמנה לסעוד עם המונד ב21- ליוני, כי היות והיום הישיבה האחרונה של הועדה, "אין סכנה שיושפע מכוח-ההוכחה שלו". מברק ממשה: "אינני מאמין שהקוים המסומנים יתקבלו באחרונה" - עד כאן אין חששותי רחוקים מאי אמונתו. "או שיתגשמו אם יתקבלו" - דברים אלה אפשר היה ואפשר עכשיו להגיד על הצהרת בלפור ועל כל כיבוש או סיכוי ציוני. "מזהיר בכל כוחי מהשליות" - פסוק זה לא מוכן לי כלל. אם כוונתו - שאין כל סיכוי או רצינות לרעיון המדינה - אפשר להסכים לכך או לא להסכים, אבל זוהי עמדה ברורה - שיש לנסח אותה בבהירות ולא בעקיפין, וודאי לא בקשר עם "הקים המסומנים". זוהי שאלה עקרונית הנוקבת עד היסוד - וחובה על כל ציוני המתנגד למפרע בכל התנאים לרעיון החלוקה להגדיר דעתו במלים מפורשות שאינן ניתנות לכל אי-הבנה. אבל אם הכוונה היא אחרת - מה תוכנה של "הזהרה" זו? לשמור ממפח נפש? או לכוון למפרע המאמצים לקראת {P002} {0185-142} גבולות יותר צרים? תמיהני. זכורני הוויכוח עם ארלוזרוב בועידת ניר הראשונה - שהזהיר מאשליות על הון הסתדרותי להתיישבות. אמרתי לו שעלי להזהיר אותו מאשליה אחת - שיעלה בידו לעקור מלבנו "האשליות" המרובות שבהן אנו חיים. איני תופס פחד זה מאכזבות - שמשה תפוס לו. ואולי לא ירדתי לעומק הכוונה של ההזהרה. - מאשמת הקיצור הטלגרפי. במברק זה מצביע משה על "נאום גולדמן משגה" - אין לי מושג מהנאום, אבל למפרע אני נכון לקבל דעת משה בנדון זה. היכן ומתי הושמע הנאום? -הודעתי ללסקי שנתקיימה הישיבה האחרונה ועליו לנסות לראות את ידידו. הבטיח לעשות זאת.