יומנים > יומן - מלא 09/06/1937

{P001} {0185-132} 9.6.1937 ( נשלחו לארץ 17-9 ב9.6.37-) חיים מסר לנו הבוקר בקצרה את דבר הארוחה אמש. באו כולם: וינסטון, ווג'ווד, אמרי, קזלט, אטלי, בעל-הבית סינקלר, ג'ימי. באמצע הארוחה פרץ ווינסטון: נאכל פחות, אני רוצה לשמוע מה יש בפיו של חיים. ח. סקר על עמדת הועדה, סיכם בקצרה עמדתו בועדה, ביחוד עמד על כשלון האדמיניסטרציה; לא היינו צריכים להגיע למשבר זה - אבל אנו עומדים בפני עובדה. הועדה סבורה שאין המנדט בר- הגשמה, ויש בדעתה להציע חלוקה. אם במשך עשרים השנים הבאות חלוקה זו תאפשר לנו להעלות חמשים-ששים אלף לשנה - נשלים עם הדבר הזה, אם כי לא התחייבתי בפני הועדה לקבל הצעתם ולא יכולתי להתחייב, כי אין לי מנדט מהתנועה. וינסטון קפץ שוב והפסיק אותו: אתה טועה, ויצמן. המדינה שלך זהו מירג'. לא יתנו לך להעלות את הששים אלף שלך. הערבים ישליכו פצצות, יקבלו עזרה מעיראק ומההשלה תיסוג אחור. רוטנ. דיבר אתי על כל זה, דרש ממני להבטיח הר זה והר שני - אין לי מושג איפה נמצאים ההרים האלה, לא ראיתי את המפה, ולא אראה. אבל כל הדבר הוא יקיימו המנדט. שאלו אותי בועדה המלכותית למה נתכוונתי בספר-הלבן. אמרתי: עליה לפי יכולת הקליטה - ביושר ובתום - לב. אם פירוש הדבר - מאה אלף לשנה יהיה להם מאה אלף לשנה. לבסוף הסתוער על הממשלה בזלזולים וחרופים כדי הכשרון והיין הטובה עליו. {P002} {0185-133} אטלי אמר שאף ףהוא מתנגד לחלוקה. זוהי הודאה בכשלון המנדט. אבל הן "הנסיון" הצליח. היהודים עשו את שלהם. כמובן אם הציונים יקבלו חלוקה - לא אתנגד, אבל הוא עומד על מלוי המנדט. נגד החלוקה דיבר גם סינקלר וכמובן וויג'ווד. קזלט שתק, רק אמרי הגן החלוקה. ג'ימי תמך בחיים. (כעבור זמן קצר סיפר חיים עוד פעם בצורה יותר מסודרת). לאחר תפיחתו של חיים - על מסקנת הועדה שאי-אפשר להמשיך הסטטוס-קוו, על הצעת החלוקה - דיבר אמרי שתמך בדבריו. מיד קפץ צ'רציל ואמר: זוהי תרמית. כל האסון שיש לנו ממשלה חלשה. הוולדווינים הם אידוטים, מחוסרי כשרון וכו' - אם אנגליה תהיה תלויה בהם תחרב. במה הם מטפלים - בהדחת מלכים ובהכרתם - ובינתיים גרמניה מזדיינת ומתגברת ואנו יורדים מטה מטה. אולם מצב זה לא יימשך הרבה - אנגליה תתנער ותכריע את מוסוליני והיטלר, ואז תבוא דם שעתכם. ו. פנה לאטלי ואמר (בהצביעו על חיים): הוא מורך, הוא מורי, הוא מורו של ל.ג. אנחנו נעשה מה שהוא יאמר לנו. אמנם אנו עזבנו אותו לנפשו. לנו קל לדבר - אבל הוא נושא בעול. אם יסכים לחלוקה - לא אומר כלום. אשאר בביתי. אבל עלי להביע דעתי: מדינה יהודית היא מירג'. הערבים יתגרו בכם, יירו, יזרקו פצצות - ולבסוף יאירו עליכם שאתם "דוגרים" מלחמת-דמים. {P003} {0185-134} כמובן, (בפנותו לחיים) אם גם תעשה השגיאה הגדולה ביותר נעמוד מאחוריך. אבל תתן להם (לאנשי הממשלה) שנס לרמות אותך. חיים ענה: אני יודע - קל להפיל בפרלמנט הצעות הועדה, אבל מה יהיה אחרי זה? אני לא אוכל לרוץ אחריכם. אתה צ'רצ'ל היית מזכיר המושבות, אמרי היה מזכיר - המושבות. אין אני יכול ללכת אליך - ראיתי אותך פעם בעשר שנים. צ'רצ'ל - כן, אני מפפחד לראותך. אחרי כל פגישה אתך אני מדוכא עשרה ימים, ואני מוכרח לעבוד בשביל פרנסתי. אטלי אמר: אני נרעש (herrified) מהצעת החלוקה. המנדט היה נסיון גדול ומוצלח. היהודים עבדו בתנאים קשים - ועשו גדולות. זהו אולי המעשה הקבלוניזטורי הכי חשוב בימינו. מה שעומדים לעשות עכשיו זוהי הכנעה לאלמות. בזאת נוכיח למוסוליני שרק מדינה טוטליטרית יכולה להצליח. סינקלר תמך באטלי, וביתר תוקף - ווג'ווד. ג'ימי "גמגם". )everwhelmed( קזלט שתק. כנראה היה הלום מדברי צ'רצ'ל. צ'רצ'ל ששתה בינתיים לא מעט קונן שוב על don't let them tret)?( you out ירידת אנגליה ואמר לו-ן בל יוכלו להגיד שאתה הסכמת - ואז תקבל deal יותר טוב. {P004} {0185-135} ו. אמר: נניח שהחלוקה תבוא - מה אתם יכולים לעשות למען הקל עלינו, שנקבל זאת וזאת. צ' אמר: לא! תמשיך! persevere. מה שאתם עשיתם בארץ לא נעשה במשך מאות שנים. מה הוא בולדווין? persevere !מה כולנו? אתם פעלתם גבוהות אמרי אמר: חשוב הרבה על שאלה זו. מתחילה סבור היה שאפשר להמשיך, אבל לאחר עיון רב בא לידי מסקנה שיותר קן להקים מדינה יהודית, מאשר לשנות האדמיניסטרציה. צ' סיפר על עדותו בועדה. ו-ן אמר: לפני עשר שנים אילו היו מציעים לי עליה של 10.000 בשנה הייתי מסכים ומשלים. עכשיו אי-אפשר לי. ועמד על המצב בפולין, בגרמניה. צ' העיר: אני מבין אותך, לא הייתי רוצה להיות בנעלך". אבל מכיוון ששאלת דעתי - אמרתיה. ל.ג. שהוזמן אף הוא לארוחה ולא יכול לבוא כתב שהוא מוכן לעשות כל מה שיוחלט במסיבה זו. נתכנסנו בפי, ברוד, לואיס, ברל, לוריה ואנוכי. חיים אמר שהוא מרגיש שעליו לראות את ק. ולספר לו מה קרה בארוחה, לבל יחשוב שההצעה תתקבל בנקל. הבעתי ספק אם דבר זה רצוי. ק. אינו הועדה, ואין אנו בטוחים עדיין כלל מה תעשינו המפלגות. עלינו לבחון את האנשים האלה אם דברו ברצינות. נדרוש מהם {P005} {0185-136} שיפנו לראש-הממשלה ויגידו לא דברי אטלי, ויזהירו אותו שאם הממשלה חושבת שאינה יכולה להמשיך המנדט יתכן הדבר רק אם למפרע יבואו לידי הסכם עם היהודים בדבר יסודות החלוקה. ואל יעמידו את הפרלמנט והעם היהודי לפני עובדה. בפי התנגדה לכך. צ' לא יעשה כלום. הוא לא יסכן סיכוייו להצטרף לממשלה. אטלי וסינקלר הם באופוזיציה בין כך ובין כך, ודבריהם לא ישפיעו. עוד לפני יומים חשבה שהיהודים יוכלו להרוס מסקנות הועדה אם לא יסכימו להן, אבל היא באה בשני הימים האלה לידי הכרה שאם הממשלה תחליט - יקום הדבר בין שהיהודים ירצו ובין שימאנו. אל תשכחו ענין אירלנדיה. נמיר הציע לראות היום את אטלי, סינקל וקזלט - ולשאול אותם מה יש בדעתם לעשות. אף לזאת התנגדה בפי. היא סבורה שהדבר עלול להזיק. היא תנסה לראות אה"צ את אמרי - ובערב נתכנס שוב ונחליט מה לעשות. בצהרים סעדתי באטנאום עם לידל חרט ונמיר. דיברנו על שני דברים: - א) אפשרות של גיוס כשלושים אלף צעירים יהודים בארץ, במקרה של צורך - ואמון האנשים האלה מיד על-ידי הצבא הבריטי. {P006} {0185-137} ב) החשיבות האיסטרטגית של הנגב וים-המלח - ושיש למנוע מסירת החבל הזה לערבים. ל.ה. התענין בא' והביע דעתו שמבחינה צבאית - בריטית הדבר חשוב מאוד, אבל שאל אם מבחינה פוליטית יתכן הדבר? אמרתי לו שטענה זו נשמעה בפי האדמיניסטרציה כל השנים, עד שהמאורעות הכריחו אותה לשנות דעתה - לאט לאט, ולא בללי השפעת השלטונות הצבאיים. איך מקודם התיחסו בשלילה לאפשרות של הגנה יהודית עצמית, ואיך לאט לאט הרחיבו את הגיוס והזיון היהודי בשנה האחרונה עד שהגיעו אפילו לידי יצירת פלוגת רכבת יהודית. עמיר עורר השאלה על יצירת יחידה יהודית גם באנגליה - ול.ה. העיר שיש לחשוש להתנגדות היהודים בראש וראשונה... בנוגע ל' - לאחר שעיין במפה - הודיע שבשביל האינטרסים הבריטיים יש בדבר חשיבות ממדרגה ראשונה. הסברנו לו שב' הוא ענין אולי של ימים ויש לפעול מיד. נ. הציע לו שידבר עם הנקי; אך מתשובה ל.ה. נראה שאין הם אוהבים זה את זה, והוא הציע לפנות לאינסקופ. התאונן שאין הבריטי שום תוכנית ומחשבה צבאית להגנת האימפריה - אבל בנידון זה נדמה לו שיצליח להפעיל את האחראים לדבר. מהקלוב ניגשנו "לבית" להיפגש עם בפי. את אמרי אי-אפשר היה למצוא. בשעה שבאנו יצאו כמעט כל הצירים {P007} {0185-138} "למקום האחר" לראות בחנוכת האוירל החדש של בודלי שחלה באותה שעה. נזדמן לנו רק קזלט. הוא מסר לנו נוסח אחר קצת מפרשת הסעודה. צ' היה שכור כלוט. ק. בטוח שהוא כבר אינו זוכר היום מה שדיבר אמש - כשם ששכח אמש שהיה וויכוח על המועצה המחוקקת ואם הוא השתתף בוויכוח ההוא. צ' הוא משעת קנח רצוץ. אין הוא מכיר את שאלת א"י עכשיו ואינו מתענין בה. בהזדמנות הוא מוכן לנגוח את הממשלה - אבל אם יהיה בממשלה לא יהיה טוב מאחרים. אין הענין נוגע לו כלל וכלל. אטלי יתנגד לממשלה - כי הוא מצווה על כך; היחידי שהגה בשאלה ברצינות ובענין זהו אמרי. ק. התנגד להצעת נמיר שו. יציג את חיים לפי נוויל. דעתו כדעת בפי - לעת-עתה לא לעשות כלום. יצאתי משיחה זו מודאג מאוד. (14-18 נשלחו לארץ בתאריך - 12.6.1937) בערב ישיבה בביתו של הנרי: נוכחו חיים, בפי, ברוד, פרלצווייג, פ.ר., לוריה, ווירה, ליידי רידינג, נמיר ואנוכי. הנרי נפגש עם רוזוולט וקורדל חיל. שניהם מעונינים רצינות ונכונים לעזור כשידרשו. הם מוכנים לעמוד על מלוי המנדט - בתוקף החוזה שבין ארה"ב ואנגליה. ציוני אמריקא מתנגדים כולם לחלוקה. "הקול" היהודי מכריע בכמה {P008} {0185-139} מדינות-מפתח, ובעוד שנה יתקיימו בחירות, שבהן תלוי כוחו של רוזווילט עם גמר תורו. ומובטחת עזרת דעת- הקהל האמריקנית אם יהודי אמריקה יפגעו בהחלטות הממשלה האנגלית. ח. מסר דו"ח על השיחה בסעודת אמש. נמיר מסר על הפגישות במשך היום עם לידל הרט וקזלט. הוצגה השאלה מה לעשות אם נצטרך לדחות התוכנית. חיים שאל לעמדתנו ביחס לתוכנית (חוששני שהשאלה היתה מכוונת אלי - כי לח. נדמה שהייתי מקודם בעד חלוקה, ונרתעתי לאחור כשראיתי התנגדות לכך בצבור). הודעתי שאני מחייב תוכנית מסויימת - אבל אני שולל "חלוקה בכל התנאים), גם אם מצבנו אולי יהיה יותר רע. בפי שוב הביעה דעתה שאם תחליט מה שתחליט - תגשים זאת בין שנרצה ובין שנמאן. הפעם יצא ח. מגדרו והודיע שאפילו הממשלה לא תוכל לעשות רק מה שתרצה היא. אני ציינתי שבשבילי העיקר גבול הצפון (וכמובן שטח מספיק בעמק החוף), אחיזה מוכרת של מדינת הייהודים בירושלים והוצאת הנגב משטח המדינה הערבית. אם הממשלה תציע לנו זאת - אלחם על קגבלת החלוקה, אם כי לא רק בקרב מפלגות אחרות אלא גם במפלגתי יהיו הרבה מתנגדים. אבל אם החלוקה תתכוון (לגבוש) אלחם נגד החלוקה, אפילו אם יקראו לה בשם מדינה יהודית. קנה המידה שלי - אפשרויות של עליה המונית והתיישבות חקלאית מספקת. איני עומד על הכנסת הנגב עכשיו למדינה היהודית - כי סבורני שאין {0185-140} באפשרותנו עכשיו לבלוע זאת, אולם השאלה היא לא מה תהיה תגובתנו לאחר פרסום הרפורט - אלא מה נעשה בימים הספורים שנשארו לנו לפני פרסומו, וה"ארוחה" תצא לבטלה אם לא נגייס את הנואמים. נמיר הציע לדרוש מוינסטון לקחת את חיים לנוויל. גם בפי וגם חיים התנגדו. וינסטון לא יעשה זאת - וח. לא יודע מה יגיד עכשיו לנוויל. הנרי נפגש במשך היום עם "השוט" הראשי של הממשלה שנכנס אתו שלא כדרכו בשיחה על א"י והגיד שהפרלמנט מחולק: חציו פרו-יהודי, וחציו פרו-ערבי. לדעת הנרי הערכה זו מוכיחה שרוב הפרולמנט בעדנו. הוא נכון לראות את הליפכס, שהשפעתו על נוויל גדולה, ולספר לו עמדת אמריקה. בפי סבורה שיאן עדן מתענין עכשיו לגמרי בדעת אמריקה - הוא שקוע רק בעניני אירופה - ובעיקר בצרפת, פ.ר. התנגד להשתמשות בנימוק האמריקני - כי נצטרך לכך בשעה המכריעה. אמרתי שעכשיו השעה המכריעה. הנרי רוצה גם להיפגש עם א.ג. לידי רדינג סיפרה לו שא.ג. סרב לקבל אותה לפני פרסום הדו"ח - והנרי התחרט מנסיון בלתי בטוח. אבל יראה את ונסיטרס ואם אפשר את עדן. חיים עמד שוב על הצורך שהוא יראה את ק. ויספר לו כל דבר "הארוחה". בפי תמכה בו. {P009} {0185-141} עמדתה זו של בפי דכאה והדאיגה אותי. בימים אלה היא האיש המכריע ביותר. אולי מלבד חיים. ראיתי שאין טעם לוויכוח אתה במסיבה זו והזמנתיה לשיחה פרטית. קבענו זאת ליום ו'.