יומנים > יומן - מלא 11/06/1937

{P001} {0185-142} 11.6.1937 חיים ראה את ק. סיפר לו על הארוחה. הפרופ. אמר ידעתי שאנו נמצאים בכיסך. הדו"ח נגמר - פה אחד. ח. (לפי דבריו) אסר לו: אין אנו committed ולא תוכלו להגיד שאנו הסכמנו. ק. ענה שהוא בטוח שאתם תלחמו על כל מילה - אולם לא גילה אף טפח אחד. ק. אמר שהוא רואה הרבה אנשים ואתם הוא מדבר על דברים שאינם ברפורט. יעץ את ח. לראות עידן וא.ו. ח. עמד בשיחתו בעיקר על הנגב - ק. הקשיב ושתק. {P002} {0185-143} אגב; ק. הבטיח שאין הממשלה משותפת בחבור הרפורט, אם כי הוא ניחש חיים התקשר כבר עם א.ג. וףהוא נפגש אתו מחר. הצעתי לחיים שנטלגרף לוייז שפליכס יבוא מיד הנה. ח. קיבל בתחילה הצעה זו באי-רצון, אך נמלך - והסכים. טלגרפתי לווייז. - אליהו בא הבוקר מפריס. ידיעותיו על מצב העבודה והמשק בארץ מדאיגות ביותר. ג'מיל מרדם הזמין אתמול את א.א. לארוחה. סיפר לו שדיבר עם עוני והמופתי על הצורך להשלים עם היהודים - כי יש לעכבים הרבה שונאים. שניהם ענו בשלילה. מ.ג. הוסיף שאין זו עדיין המילה האחרונה. כמובן שעד הופעת הרפורט אין לעשות כלום, אולם הוא יחדש את התערבותו לאחר כך. סיפר שעבדאלה קיבל הבטחה בלונדון שאם יוחלט על חלוקה - יקבל הוא את החלק הערבי. לדעת ג.מ. תגדל אז המלחמה בין המופתי והאמיר מהמלחמה שבין המופתי והיהודים. שאל על ו-ן והביע רצון להיפגש אתו. הילל את בלום. - שיחה ארוכה עם ברל ואליהו על המצב ועל הפעולה הנדרשת. לדעת שלושתנו על ההנהלה לבצע מיד את כבוש הקרקעות בבית-שאן ועליה להעיז לקחת מלווה מיוחד לשם כך מהאפ"ק בסכום של חמשים אלף לא"י. ברל מתח בקורת על פעולת ההנהלה - אולם כשניתחתי הדברים לא מצאתי שום ניגודים בין עמדתי ועמדתו. גם ברל כמוני אינו שולל להלכה את החלוקה ורואה {P003} {0185-144} סכנה בכל הסכמה למפרע. כמוני כמוהו סבור שעלינו לעמוד על קיום המנדט - כי זוהי העמדה הפוליטית היחידה שיש בידינו ממש. כמוני כמוהו רואה את הסכנות הכרוכות בחלוקה. כמוני כמוהו חרד לטקטיקה המוטעת והמסוכנת של ח. וכמוני וכמוהו יודע שלגבי האנגלים ח. הוא התנועה הציונית ואין להחליפו בשום איש אחר. - היפגשתי את אליהו עם הנרי - וזה הבטיח כל העזרה הכספית הדרושה מיד. - לפנות ערב שיחה ארוכה עם בפי בביתה. אחרי התה מיסטר דוגדייל הסתלק ונשארנו לבדנו. לאחר שסיפרתי לה על השיחה עם ק. הבוקר הבעתי חרדתי הרבה שנתגברה ביחוד לאחר "הארוחה". ברגע זה יש שני אנשים שעמדתם קובעת. זהו חיים וב. אין אנו מדינה ואין לנו אמצעי פעולה ממלכתיים, ואנו פועלים במכשירים דקים, פסיחולוגיים - ולגבי דעת הקהל האנגלית ח. הוא העם היהודי והיא ב. הנביאה של ח. משום כך חרדתי לשמוע מפיה שהממשלה האנגלית יכולה להכריח אותנו לקבל כל מדינה אשר תחליט עליה. אין לי אשליות. ידעתי המרחק העצום שיש בין יכולתנו אנו ויכולתה של האימפריה האדירה הזאת - אבל עדיין לא אבדה אמונתי ברגש היושר של העם האנגלי ובלחץ הפוליטי שאנו יכולים לגייס בארץ. ואיני מניח שדעת הקהל "תבלע" כל החלטה של הממשלה. {P004} {0185-145} ב. כלום אינך חושב שהממשלה יכולה לפנות את השטח שימסר ליהודים - והיהודים יהיו מוכרחים אז לסדר ממשלה שלהם? א. איני סבור שזה כל-כך פשוט. אנגליה יכולה אולי לפנות כל הארץ - אבל איני מניח על הדעת שתפנה את חיפה וירושלים. ב. בוודאי לא. א. כמובן, ומפני זה איני מאמין באשרות של פנוי שטחנו. אנגליה יכולה להישאר בחיפה ובירושלים על יסוד מהנדט - אבל היא לא יכולה לזרוק את המנדט בשביל חלק של הארץ ולהחזיק בו בשביל חלק שני. באופן פיסי היא יכולה לעשות הכל - אבל יש חוק בינלאומי, שגם אם הממשלה אינה מאמינה בו בלבה - אין היא יכולה לזלזל בו בגלוי ובגסות, ואין היא יכולה לקחת לעצמה ירושלים וחיפה רק מפני שהכוח בידה. וףאין זה ענין פשוט כל-כך "לפנות" חלק של הארץ. א. אני חרד לשגיאות שלנו. ב"ארוחה" היה למעשה כל הכוח שיש לנו בהאוז אוף קומניס. ראשי שלוש המפלגות הביעו אמונתם במפעלנו ובאפשרות של המשכת המנדט. הזדמנות גדולה זו יצאה לאיבוד. לא בארוחה ולא למחרתה נעשה מה שצריך היה לעשות. ב. מה אפשר היה לעשות? א. את יודעת יחסי ל"תוכנית" אם חלוקה תבטיח לנו סוברניות בשטח מספיק - הגליל, העמק, החוף, אחיזה בירושלים. {P005} {0185-146} והנגב יוצא מהמדינה הערבית על-מנת שנוכל להתיישב בתוכו ולפתחו - אני מעדיף חלוקה זו על סטטוס-קוו. אבל הברירה אינה בידינו. לא אני ולא את ולא חיים נקבע את תנאי החלוקה. ולפי שעה יש לנו המנדט - ורק המנדט מחייב את אנגליה. ואם מנהיגי שלוש המפלגות הביעו יחס חיובי גם למפעלנו וגם לקיום המנדט היה חיים צריך להגיד להם שיעמדו על דיבורם, ומה שהשמיעו בחדרו של סינקלר ישמיעו באוזני הממשלה - זאת יכולה להיות עובדה מכרעת. האנשים האלה הם הפרלמנט האנגלי, והממשלה אינה יכולה בנקל לזלזל בדעתם. ואם הממשלה היתה אומרתי שמטעמים מכריחים אין היא יכולה להמשיך המנדט אלא לעשות חלוקה, היו אומרים לה שהפרלמנט לא ישלים עם "בריחה" (desertive) מהמנדט אלא בתנאי שהממשלה תשיג למפרע הסכם היהודים לסידור חדש ואז גם מבחינות החלוקה היה מצבנו יותר איתן. ב. - דבר זה היה יכול להעמיד בסכנה את "התוכנית". א. - זהו מקור החרדה שלי - שמצדד בתוכנית. לחץ כזה על הממשלה עלול רק להשביח השנסים של "התוכנית". אם את נוקטת בעמדה שעלינו להסתלק למפרע מהמנדט ולשתק את כלא לה מידידינו הרוצים בקיום המנדט - את משאירה אותנו חסרי-ישע בהחלט, והממשלה תעשה לנו חלוקה ששום איש מאתנו לא יוכל לקבלה. במצב זה לא נוכל להילחם גם אם יתנו לנו רק הפנסיון של קטה דן. {P006} {0185-147} ב. - אם אנו מקבלים עכשיו מדינה - נוכל אח"כ להתיישב בכל חלקי הארץ. המדינה תתן לנו כוח לבוא לידי הסכם עם הערבים. א. - איני יכול להיות שותף לאופטימיות כזו. כל חלוקה, אפילו כזו שאני אחשוב לאסון לעצמנו, תקומם את הערבים, בכל-אופן אותם הערבים החושבים שא"י, וא"י כולה, היא ארץ ערבית. נניח שהממשלה תדכא מרד זה. המניחה את שאחרי אופרציה כזו יבואו הערבים אלינו ויאמרו: בבקשה, בואו והתיישבו בתוכנו? ראית מה שקרה אחרי הפרדת עבר-הירדן. כל נסיונותינו במשך חמש-עשרה השנים עלו בתוהו - גם כשהאמיר הסכים בהזדמנויות שונות שנתיישב בארצו. ב. - אם התוכנית של הממשלה תהיה בלתי אפשרית נדחה אותה. א. - אחרי התנהגותנו במשך החודשים האחרונים, וביחוד אחרי "הארוחה" הזאת אין זה כל-כך פשוט. כל איש יודע שח. מחייב החלוקה. דברי ידידינו בהזדמנות זו - were dismissed and ignered ביניהם נוצרה בודאי הרגשה שהעיקר בשבילנו היא "מדינה" - וקזלט אמר לנו בפירוש (בפגישה "בבית" לפני יומים) שהדבר החשוב בשביל העם היהודי הוא סטטוס אינטרנציונלי ונציגות בג'נף ולא העלאת שלושה מיליונים יהודים מפולין. ומה יהיה אחרי הדחיה? ב. - אתה יודע את ח. הוא יכול להגיד רק אשר בלבו. הוא מה שהוא, ואינו נותן לשינויים. הוא איש של השראה. הוא רואה מחר את א.ג. מה יגיד לו? [חסר עמוד. מופיע בכתב היד בלבד] {P007} {0185-148} ב. - לדעתי אין אנו יכולים לעשות כלום עד פרסום הדו"ח. אין לנו אלא "לחכות ולראות". כשהתוכנית תתפרסם נפעול. יהיה וויכוח בפרלמנט. א. - חוששני שזה יהיה מאוחר, אם ההחלטה תהיה חלוקה ויתפרסם מה שהועדה והממשלה תציע לערבים - לא קל יהיה לשנות, ושום וויכוח בפרלמנט לא יועיל, אם כי ק. חושב שאנו מחזיקים את כולם ביסנו. ב.- נכון, "הגויים" מאמינים ביכולת היוצאת מן-הכלל שלנו. א. - ואמונה זו היא אמת לא טובה להשליך לנו פירור - כי גם בפירור זה נעשה גדולות. אבל לא נוכל להושיב את יהודי גרמניה ופולין ב"מגרדי שחקים" שנבנה בתל-אביב. "תוכנית" מקוצצת לא רק תהרוס הישוב ועתידנו בארץ - זוהי תהיה קטסטרופה איומה בשביל יהודי הגולה בארצותיהם. קיצוץ אפשרויות העליה תעורר נחשול איום של אנטישמיות ורדיפות מוגברות בכל ארצות מזרח אירופה. ב. - מה לעשות? א. - לגייס מיד כל ידידינו ולהזהיר את הממשלה. ב. - אתה רוצה שצ'רצ'ל ילך לממשלה? א. - כן, ולא רק צ'. כל אלה שהיו בארוחה, אם דבריהם לא היו דברים ריקים. ב. - צ' לא ירצה להזדהות עם האופוזיציה. א. - צ' אינו בכיסי ואיני יודע מה שיעשה. איני כלל בטוח בכנותו. הוא היה בעצמו מיניסטר המושבות. אבל {P008} {0185-149} עלינו לנסות. כשאטלי וסינקלר ילכו יחד עם אמרי ווינסטון לצ'מברלין אינם הולכים בתורת אופוזיציה - אלא כבאי-כוח "הבית". כשאטלי מדבר בפרלמנט נגד הממשלה - הוא ראש האופוזיציה - אבל כשהוא הולך יחד עם חברים ממפלגת הממשלה אין זו משלחת אופוזיציונית, אלא משלחת של הבית. ב. - אמרי לא ילך אתם. - כי הוא בעד התוכנית. א. - איני עומד דווקא על משלחת זו. אולי כבר אחרנו. היינו צריכים לפעול מיד, למחרת הארוחה. אבל אנו נכנסים עכשיו בסטדיה חדשה - הענין הועבר מהועדה לממשלה, ועלינו לעשות הכל למען יבינו מהו מרכז הכובד. ב. - אתה מתכוון לנגב? א. - אני מתכוון לצורך של עליה גדולה. שאלת הנגב תופיע רק כשנבוא לדיון על חלוקה. ב. - עד יום ב' לא אראה את חי. הידוע לך מה עשה הנרי? א. - הנרי טרם הצליח לראות איש. בדעתו להיפגש עם פליכס, בלישה ווינסיטרט. אבל הוא סבור שזה ידרוש שבוע ימים או יותר. ב. - צריכים לראות את עידן. הוא שונא שלנו. א. - אני חושש שיש לראות גם הידידים שלנו. אין כולם מבינים עדיין מה זאת ציונות ומהו העיקר בשבילנו. {P009} {0185-150} ב. - בכל מצב קשה אני שואלת עצמי מה היה אומר במקרה זה .A.J.B ונדמה לי, שהוא היה אומר עכשייו ליהודים: היו אמיצים. קבלו הריסק. תראו מה אתם יכולים לעשות במדינה שלכם - השאר יבוא. א. - אני בעד ריסק. ויש ריסק בחלוקה הטובה ביותר. אין אנו צריכים לברוח מקשיים. וצפויים לנו קשיים לא רק עם הערבים. ב. - אה, אני מבינה. כשתקום מדינה עברית נעמוד בפני קשיים פנימיים איומים. א. - עלינו להיות מוכנים לעמוד בפני קשיים. אם העם היהודי יכשל בפנים - לא נתאונן. האשמה תהיה בנו. ואיני דואג ברגע זה לקשיים הפנימיים. השאלה היא: מה הן האפשרויות שתניח לנו הממשלה האנגלית? ב. - לא נוכל לדעת זאת אלא לאחר הפרסום. א. - אבל ימים אלה קובעים. יש אולי עוד רק שבועיים לפעולה. משה מטלגרף שהממשלה בירושלים סבורה שהרפורט יופיע בסוף החודש. ועלינו לפעול עכשיו. ב. - איני יודעת מה אפשר לעשות. נראה מה יהיה מחר. מה יגיד א.ג. אני רואה כובד האריות הרובצת ברגע זה על 4-3 אנשים. נתייעץ בשבוע הבא. א. - היתה כבר תקופה בהיסטוריה שלנו שגורלנו {P00A} {0185-151} היה בידי שני אנשים: איש ואשה. שם האיש היה ברק בן-אבינועם, ושם האשה דבורה. את עכשיו הדבורה של ח. ב. - זוהי אחריות איומה. נפרדנו.