יומנים > יומן - מלא 10/11/1939

{0166-22} 10.11.39 מהכללי לעליון בענין התעצומות של מ. בלונדון בדבר ה-מ׳ג, מציין את התזכיר הסודי של ממשלת א"י לועדה המלכותית. בתזכיר זה ניתוח ברור של מצב הזיון של היהודים והערבים ב-1936. מניתוח זה יש להסיק כי לא היו ידיעות ברורות על נושא זה לא ל-C.I.D. ולא ל"אינטיליג׳נסיה" של הצבא. קיום הגנה אחת הסתדרותית ושניה רביזיונסטית י ת היה אמנם סוד גלוי שנים רבות, אולם פרטי הארגון אינם ידועים עד עכשיו למרות הרפורטים המרובים של כל מיני סוכנים. מרפורטים אלה נראה כי הארגון הוא על יסודות טריטוריאליים, וכי כל החברים מקבלים אימון צבאי מסוים ועלולים להקרא למילוי תפקיד מזוין או בלתי מזוין בשעת הצורך. לגבי הכלים הבלתי חוקיים הידיעות הן שונות. הערכה הוגנת תהיה 4,000-1,500 רובים, 8,000 - 10,000 אקדחים מסוגים שונים ומספר גדול של רמונים. למרות כל האינפורמציה בשנים האחרונות זהו המקרה הראשון המשמש הוכחה מוחלטת על פעולות מאורגנות של ההגנה. טענת הסוכנות כי השימוש בנשק הבלתי חוקי היה "ידוע במלואו" ( fully known) לקציני הצבא והמשטרה היא איפוא ״מיסרפרזנטציה". הטענה על התנהגות טובה של ישובי העסק בית-שאן אין לה כל ערך, כי הנתפסים הם כולם ממקומות אחרים. הטענה שכוונת האנשים היתה הכנה להבטחת הגנת הישובים היהודיים או אמון לעזרה לצבא הבריטי, לא הוכחה. סוג האימון שעבור האנשים היה בדיוק כזה שאנו היינו נותנים אילו היינו מארגנים קורס לתרגילי שדה בשביל .N.C.O. האופרציה הטקטית שעשו ברורה מן הדוקומנטים שנתפסו. השימוש בשולחן חול והפורמציה הצבאית שהיו מאורגנים בה בשעה שנתפסו, כל אלה מוכיחים שהתאמנו לצורך open warfare, וסותר את הטענה שהתכוונו להגנת הישובים. כוח הנוטשים להגנת הישוב נמצא כל הזמן תחת בקורת המתבססת על מצב הבטחון בארץ. לפי שלטונות הצבא מספיק כוח זה למטרה. זה מוכח בעובדה שבמשך 18 החדשים האחרונים לא היו כל אינק ורטיות של כנופיות ערביות לישובים יהודים, למעשה בשלושת החדשים האחרונים לא היו כל בקשות מצד ישובים יהודים לחיזוק הכוח. כאדר נרמז לישובים יהודים על הצורך בהפחתת מספר הרובים, לא בקשו ישובים אלה רשיונות לנשק הבלתי חוקי שלהם. מכאן אתה למד, שהיהודים חשבו את הנשק החוקי העומד לרשותם להפסיק. {0166-23} אשר להנחה כי האימון נעשה מתוך כוונה לשרות בצבא הבריטי, הוקי הקטע ממכתב הסוכנות מה-27.9 מ-".It will be appreciated" וכוי, סתור את הטענה. אין מקום לספק שמטרת הארגון הצבאי הזה מבוססת על ההנחה, שאין לסמוך על בריטניה שתספק את הכוחות הדרושים להגנת הארץ; (2) על ההחלטה התקיפה הפנימית של היהודים לכבוש במוקדם או במאוחר את הארץ ולהחזיק בה נגד כל כוח שהוא, אמנם אין מקום להניח כי ברגע זה חושבים להשתמש בכוח צבאי זה נגד חיל-המצב הנמצא כעת בארץ. הסכנה בקיום כוחות כאלה היא בשני כיוונים: (א) דבר קיום הכוחות ידוע לערבים ומשמש גורם מסעיר ומכביד על הרגעת הארץ: (ב) במקרה של זעזועים פנימיים כתוצאה מחוסר עבודה ורעב עלולים אלמנטים בלתי מרוצים להשתלט על הנשק ולהוות סכנה לארץ ולחיל המצב. לבסוף יש לציין שכל ה אנשים, מלבד אחד, שרתו פעם בכוחות הנוטרים וכוי, זח מוכיח שההגנה נצלה כוחות אלה כמקום ליסוד לאנשיה. הסוכנות אינה מערערת על מסקנות בית המשפט מבחינה חוקית. אין איפוא כל יסוד להסס לגבי אישור החיוב, אולם יש לשקול היטב את פסק הדין. מן העדות בבית הדין והעובדות האחרות הידועות דן ״הכללי״ בכובד ראש על כל הגורמים, גם על ענין הכוונה, ואינו מקבל את שתי ההנחות של (א) אימון לשרות בצבא ו-(ב) אימון להגנה על הישובים. הגיע למסקנה שהקבוצה היא חלק אינטגרלי מארגון צבאי בארץ, שמטרתו היא בהחלט נגר האינטרסים של הבטחון בעתיד המידי והרחוק, אולם אין להניח שבאופן מיוחד נתכוונו הנתפסים לפגוע כרגע בערבים או בחיל המצב. על כן הגיע "הכללי" להחלטה. שיש לאשר החיוב ולהקטין את פסק הדין. הוא יעשה זאת לפי מצפונו, הוא מקווה לתמיכה מלאה למסקנותיו וכן גם באמצעים שינקוט נגד ארגון מזוין זה. הוא יעשה מה שלפי דעתו הוא המינימום האפשרי, וישתדל לא להקשות בהתנהגותו ( *** **) על כל קו פעולה שתחליט עליו מ.ה.ט. בעתיד. {0166-24} ב- 7:30 בבוקר הפלגנו לאתונה, משם לברינדיז' וב- 2:30 הגעתי לרומא. בכל הדרך לא פתחו את חפצי. ברומא מהרתי מיד למשרד "קוק", *** לשמוע מהפקיד שרכבת הולכת רק עד טורינה, שלמודנו בגבול הצרפתי אוכל לנסוע רק לפנות ערב, אבל ממודאנו ואילן אין שוב קשר, ולפני ה-** לחודש לא תהא רכבת לפאריס. הראיתי את הכרטיס שלי מרומא לפאריס, ולאחר חקירה ודרישה רבה במשרד הרכבות הצרפתיות נתברר, שאם כי אין קשר ישר בין רומא ופאריס, אבל למחרת בערב תהא לי רכבת מטורינא לפאריס. שהיתי ברומא ער 10:30 בערב. החיים בעיר הם לגמרי נורמליים. בריסטורן קבלתי כל מה שבקשתי, והמחירים לא גבוהים. מהכותרות שבעתונים האיטלקיים נודע לי שהשמועה, ששמעתי בחיפה לפני צאתי, על דבר התנקשות ברי*לר אינה בדויה, אבל אי אפשר היה להשיג ברומא עתו ן צרפתי או אנגלי, ואי אפשר היה לי לעמוד על פרטי המקרה הסנסציוני.