יומנים > יומן - מלא 09/11/1939

תל-אביב, 9.11.39 בשעה 7:00 בבוקר בא ראובן והביא לי את הידיעות האחרונות: מ .מ. הודיע לבא-כוחו בירושלים שהשאלה הגדולה שנתעעוררה לרגל ה־מ׳ג תעמוד לדיון בועד מצומצם, אבל הדיון אולי לא יהיה כל כך מהר, ולכן אין לעכב לפי שעה את פסק הדין של ה־מ׳ג. ו-ל בינתיים הביע דעתו רוב הצעותיו של המפקד בארץ. הוא רק מתנגד לפניה מוקדמת למוסדות היהודיים. יצאתי מתל-אביב בלב לא קל. הגעתי לחיפה ב-10:00 ומיד פניתי למשרד "אלא ליטוריה", כאן אמרו לי שהאוירון יפליג רק מחר בבוקר, כי מזג מאויר הוא רע. החלטתי להשאר בחיפה ולהפגש עם מספר אנשים, התקשרתי מיד עם ביראם, ונפגשנו בבית הספר הריאלי. הצעתי לו את הפיקוד על "משמר העם", אולם הוא סרב. מחוץ לעבודתו בבית הספר הריאלי הוא מקדיש את כל זמנו לבית הספר לאמונים. לא יספיק לו זמני לדבר חדש, אם גם "משמר העם' מושך את לבו. הוא מעונין במימון הדור הצעיר. בעודי מדבר אתו טלפנו אלי מהמשרד, שהאוירון מפליג בעוד 20 דקא. נפרדתי בחפזון מביראם ומהרתי לתחנת האוירונים. נתברר לי שהבהלה היתה מוקדמת: האוירון טרם חזד מבגדאד, גם לא היה ברור אם הוא יגיע. אחרי 2:00 נשמע משק הכנפים ו האוירון ירד. הטייס החליט לצאת מיד לרודוס, וב-2:20 הפלגנו, הרוח היתה חזקה, אבל בכיוון טיסתנו, ואחר שתי שעות וחצי הגענו לרודוס, אכסנו אותנו ב״אלברגו דילה רוזה״, מלון על תוף הים עם כל הנוחיות המודרניות, אבל ריק לגמרי כאדם. ינאתי בערב לטייל בעיר. ברחובות הפנימיים כמעט לא ראיתי איש, אולם לרחוב הראשי של שפת הים המה מהמון אדם, אולם כמעט כל אלה היו חיילים ומלחים איטלקיים, רק פה ושם נראה לעתים רחוקות אישציווילי. הכתבות של השלטים היו כולם איטלקיות, כאילו נמחק מעל האי כל זכר לישובו היווני,