יומנים > יומן - מלא 11/01/1939

{P001} {0186-46} נ.י. 11.1.39 עקירת השן הפכה אותי לאיש חדש אם כי עדיין הכאבים נמשכים- אך זה היום הראשון באמריקא שאני מרגיש עצמי כשר-פעולה ותנועה. ---------- מאחת עשרה עד שלוש ישיבה עם הנהלת הדסה. סידרתי למפרע עם הגב' אפשטין שלא ארצה אלא אענה על השאלות, ואפ לפני בואי היו השאלות מוכנות. 1) ,שלחן העגול"- מתי, מי, הרכב המשלחת הערבית, האנגלית, היהודית, סיכויים, מי יחליט, מהי הפרוגרמה. בשאלות הנוספות שניתכו עלי אחרי הסברתי - נתגלתה דאגה שההנהלה עתידה למכור אותנו. כשאמרתי ש"הפניל" כולו ידון על השאלות, אבל רק ההנהל תחליט התמידו בקושיה: כלום יש רשות להנהלה להחליט בלי קונגרס וגם לאחר שהסברתי שאני קובע רק סמכות ההנהלה ביחס לשאר חברי המשלחת אבל לא ביחס למוסדות המוסמכים של התנועה, העומדים בעינם, חזרה השאלה כמה פעמים. {P002} {0186-47} לעומת זאת קיבלו ברצון רב את דברי על "הפרוגרמה" שלנו: מערב א"י, הצעת טרנספר לעיראק, אי-וויתור בשאלת העליה. אולם רוב הזמן היה תפוס בשו"ב וחקירה ודרישה על "הפליה". לא הזכירו שם מחבר (או מחברת) התזכיר, אבל גילו שיש להם תזכיר מלא תלונות שמפלים לרעה את הציונים הכלליים, המעמד הבינוני, החנוונים, תלונות על משען והעבודה הסוציאלית של הגב' סולד. דרשתי פרסום התזכיר או לכל הפחות פרסום ,העובדות" שעליהן מתבססות התלונות. כשהחלו בעובדות נתקשה מצבן להחלו לגמגם. במשך שתי השעות שבהן נידונו קובלנות אלו הוקיעו עובדה יחידה: בשעה שנתנו ל"משען" 5000 לא"י נתנו לעבודה הסוציאלית של הגב' סולד רק 450 לא"י. האין בכך הפליה? אמרתי להן שאיני מכיר המספרים כי איני מטפל בפעולה זו, אולם יש בדעתי לקבוע עמדת ההנהלה ועמדתי אני. אני מתנגד להקצבת כספי קהי"ס ל"עבודה סוציאלית", כי הישוב האר"י צריך לטפל בזה, אבל אם מקציבים כסף- אין ההנהלה מפלה בין יהודי ויהודי: אם כי ההנהלה סבורה, ובכל אופן אני סבור, שארגון צבורי הבנוי על עזרה עצמית ייטיב לעשות הפעולה, מאשר ארגון ביורוקרטי, אפילו כשגב' סולד עומדת ----- בראשו. טענו על הפליה בהתישבות. כשדרשתי עובדות הודו שאין בידן עובדות, אך יש תלונות. שאלו דעתי על ההצעה להקציב מהכנסות המגבית 100,000 $ לטובת הציונים הכלליים בארץ- הודעתי שאתנגד גם לכך בכל תוקף. כשאם שאין ההנהלה מפלה לרעה כל קבוצה - ----- כך אין הם רשאים להפלות לטובה קבוצה קרובה להן. ----- תקפו אז את מגבית ההסתדרות. אמרתי להם דכתי בגלוי: אני נגד כל מגביות מיוחדות, אבל להדסה המסדרת מגבית מיוחדת אין זכות מוסרית להתנגד למגבית הפועלים. יש כמובן הצדקה מעשית לפעולה הנפרדת של הדסה: משיכת הנשים לתנועה ע"י מפעל מסוים ----- שלהן. הוא הדין בדבר משיכת הפועלים ע"י מפעל מסוים. ----- {P003} {0186-48} הצעתי אז deal[?] להנהלת הדסה: שזו תקח על עצמה להביא את הדסה להסכים להסתדרות מאוחדת ומגבית מאוחדת - ואני אדאג לכך ששאר הארגונים יתנו ידם לכך. גב' פול רצתה להסכים- אולם הנשיאה אפשטיין חלקה מיד על דעתה (הניגוד בין שתי המנהיגות הללו הובלט במשך כל זמן השיחה). לאחר שכלו הוויכוח בשאלות שהדסה עוררה - העמדתי אני בפניהן שלוש שאלות: 1) אפשרות לסדר מלווה גדול (לפחות מליון פונט) לקרן הקיימת- התשובה היתה חיובית. 2) אם הדסה מוכנה לעזור להגברת האיחוד בתנועה ולהקמת הסתדרות ציונית מאוחדת באמריקה ? 3) אם הדסה מוכנה, לא רק כארגון אלא כציונות בודדות, להשיג אמצעים מיוחדים לסידור עליה- במקרה שהעליה תעמוד בסכנה לאחר השיחות בלונדון? על שתי השאלות האחרונות הבטיחו לדון ולתת לי תשובה. בררנו עוד מפעל השקל השנה ודבר "הכינוס". הן מחייבות כולן את הכינוס. . Z.O.A. בערב- משבע עד אחת- ישיבה עם האכסקוטיבה של הייתי בטוח שהישיבה מתקיימת במשרד ההסת' הציונית 111 בשדרה החמישית. אך כשהגעתי למקום ראיתי מספר 109, 113, 115, אך לא 111. השערים בכל הבתים היו סגורים. נכנסתי לקפה קרוב וטלפנתי- אין תשובה. חיפשתי אם יש כניסה מרחוב פרפנדיקולרי- ונתגלה שיש. במסדרון של הקומה הששית מצאתי כתוב שהכניסה בחדר -603 חדר זה מצאתי סגור ואפל. במסדרון שמעתי שיר חלוצי ונכנסתי לחדר שבו התהלך הקול. מצאתי נער ונערה שרים. הם לא שעו אלי. כששאלתי אם ידוע להם היכן המשרד והיכן הישיבה ענו "לא יודעים" והמשיכו לשיר. טלפנתי לביתו של ליפסקי- אמרו לי שהוא עכשיו ביבשיבה. שאלתי שוב את הנער והנערה אולי ידוע להם אם ליפסקי נמצא בבית- וענו לי באי-חפץ: לא. בתמהון חזרתי למלוני, ומצאתי מכתב שהישיבה מתקיימת במלון אסטור. {P004} {0186-49} בישיבה השתתפו גם חברי מערי "השדה"- שיקגו, פילדלפיה, רוד איילנד וכו'. במשך שעתיים דנו על שאלת רבוי חברים להסת'. גולדמן הציע "קואורדינציה" בין הקרנות ובין Z.O.A והקמת משרדים גלילים עם עובדי "שדה" בשכר, ז"א הוצאה חדשה של 40,000 $, מהוויכוח התבררה כל החולשה הארגונית והפוליטית של הציונות האמריקנית. חברים וותיקים עוזבים ההסת'- חדשים מתווספים בקשר ואינם נשארים בקביעות. העסקנים במקום מתקשים לענות על השאלה הפשוטה: להיות חבר בהס' הציונית? א"י פופוליארית, אבל הפעולה הארי"ת אינה תלויה ואינה קשורה בחברות או אפילו בציונות בכללה. המגבית לא נעשית בשם ההסת' הציונית, והשנה אין כלל מגבית לשם א"י. הארגונים היחידים העושים פעולה ארי"ת הם הדסה והגוורקשפטן. אולם אופי פעולתה של הדסה פילנטרופי במידה מרובה. אבל שני ארגונים אלה מצליחים. לחבריהם יש מעשה מושך. מה שאין כך בהסת' הציונית ("הכללית"). המרכז בניו יורק מנותק מהנקודות הרחוקות, וביחוד מערי המערב. יש חיכוכים וניגודים בין המרכז ובין המקומות, בין ההסת' ובין הנהלת הקרנות, בין Z.O.A ובין שאר המפלגות (הדסה, פוע"צ, מזרחי). יש סכנה שהשנה לא יזכירו שם א"י ברוב האספות של המגבית המאוחדת (United Jewish Appeal). גולדמן דורש שיתוף הקרנות בהחזקת המשרדים המחוזיים ואיחוד התעמולה. כרגע יש לכל מוסד (קה"ק, מגבית מיוחדת או קיה"ס) אפרט מיוחד לתעמולה ולפעולה חינוכית. עתון ההס' (new pal) נשלח אבטומוטית לכל חבר ההס'- אך רובם אינם קוראים אותו. בתעמולה של הקרנות יש הכפלה- ואי שיטתיות. אין מגע עם הנוער. "לשון" הוותיקים לא מובנה לדור החדש. קולונל רוזנברג משיקגו התאונן שאין יודעים למזג את הציונות "באמריקניות" whatever it may mean. אין עובדים בהתנדבות. בנידון זה יש "להדסה" יתרון עצום. (גם הגב' אפשטיין השתתפה בישיבה) לבסוף נתקבלו מסקנותיו של גולדמן. {P005} {0186-50} בטרם שעברו לדון על "הכינוס" ציינתי כאדם מן החוץ שאינו מומחה לדון על עניני אמריקא, שנדמה לי כי יש לחפש את חולשת התנועה בסיבות יותר עמוקות. ליפסקי ציין שהחולשה של Z.O.A בהשוואה עם שאר הארגונים הציונים נובעת מהעובדה שהיא ההס' הציונית היחידה שמשעבדת כל פעולה למטרה הראשית והכללית של הציונות. זה נכון במידה ידועה, אבל אותו דבר טוענים גם פוע"צ, מזרחי והדסה, ובלי ספק דבריהם כנים מבחינה סובייקטיבית בכל אופן. לדעתי נובעת החולשה משתי סיבות עיקריות: א) חוסר אחדות ושלמות בציונות האמריקנית, חוסר מסגרת כללית אחת שתקיף את הפעולה של כל חלקי התנועה. אנשי .Z.O.A אינם רואים עצמם כמפלגה אלא ככלל, אבל החטיבות האחרות רואות בה, אם לא מפלגה הרי רק חלק של התנועה, ובלי מסגרת כללית לא תתכן הקואורדינציה עם הקרנות מבלי החרפת הניגודים והחיכוכים עם שאר חלקי התנועה. פירור הכוחות מחליש גם את ה-appeal כלפי הצבור הרחב שמקשה ומתעצל להבחין בין הנאואנסים של החלקים השונים בציונות, ומגביר לא רק החיץ המפלגתי. אלא גם מאבד בשביל התנועה בשלמותה את הכוח המפרה הגדול של תנועת הנשים- לכל הדעות החלק הכי אקטיבי ומתנדב בתנועה, שלרגל הפירוד הארגוני הוא מצטמצם בקליפתו הצרה ובענפי פעולתו המיוחדים. ב) הפרדת המגבית והפעולה הכספית בכללה- מהפעולה הארגונית והחינוכית של התנועה. א"י וציונות אינן עדין אידנטיים. לגבי הקהל הרחב המשיכה של א"י גדולה מהמשיכה של הציונות, וכשמפרידים בין שתי אלה- מרוקנים את ההסת' הציונית מתכנה המושך ביותר. היהודי "הממלא" חובתו למגבית ולקרנות אינו רואה צורך בהסת' הציונית, כי המגבית אינה נעשית בשם הציונות ותחת דגלה. השנה עוד הורע המצב. המגבית לא תעשה אפילו בשם א"י- והסעיף האר"י נהפך לפרט אחד בתוך הפעולה הפילנטרופית הכללית. "הצניעות" של הציונות האמריקנית היא בעוכריה. שחכנו שעל הציונות לכבוש את העם. הציונות מוכרחה להיות אגרסיבית, היא צריכה להשתלט על יהדות אמריקא, בכוח רעיונה {P006} {0186-51} ובכוח המפעל האר"י היא יכולה לעשות זאת- אך לשם כך היא צריכה להיות מאוחדת, לכל הפחות כלפי חוץ, כלפי העם, ולנהל את הפעולה הארי"ת בשם הציונות ותחת דגלה. איני יודע ואיני מסוגל לשפוט אם הפרדת המגבית מהתנועה הציונית מגבילה ההכנסות, אבל גם אם אעמוד לפני הברירה יותר כסף או יותר ציונות באמריקה- הייתי בוחר ביותר ציונות, אם כי בוודאי איני מזלזל בחשיבות הקרנות. הצעתי לבסוף להזמין "לשלחן עגול" את כל החטיבות הציונות לדון יחד על השאלות הכלליות. עברתי אז לענין הכינוס. הסברתי המצב הפוליטי, "סיכויי" השיחות בלונדון ולשם מה אנו רוצים לסדר "כינוס" באמריקא. מהוויכוח ראיתי לתמהוני ולצערי שגם כמה מהציונות לא רחוקים צהלא-ציונים בחששותיהם. לא כולם הגידו זאת בגלוי, אבל היה ברור שכמה מהמסובים חוששים שכינוס כל יהודי אמריקא בענין פוליטי לא אמריקני המכוון להמריץ את אמריקא להתערב בעניני אנגליה- עלול להגביר את האנטישמיות באמריקא. השופר פישר משיקגו הביע חשש זה במילים יותר ברורות. גם רוברט סולד טען שמוטב לכנס רק ועידה אמריקנית, ואולי לאו דוקא של יהודים בלבד. הופעה מעודדת בוויכוח זה הייתה של ליפסקי הצעיר. דבריו שפעו אומץ יהודי וציוני, אם כי בית "אנטיפא" היה נודף קצת מפיו. הסברתי שאין כוונתנו הבלתי אמצעית ב,כינוס" זה ארגון תגובה אמריקנית או "התערבות" אמריקנית, אלא ארגון תגובת העם היהודי לעמדת אנגליה, ועם כל החשיבות של יהודי אמריקא- אין להפוך שאלת א"י לשאלת יהודי אמריקא בלבד. אולם אנו רוצים שמקום התגובה של העם היהודי שלו יהיה כאן, למען ידעו האנגלים שמה שאנו אומרים להם- נשמע גם באזני העם האמריקני. ע"י כך יגדל משקל דברנו. לא די שידברו רק יהודי ------------------- אמריקא- לא כלפי אנגליה ולא כלפי אמריקא. יש חשובות מיוחדת להופעת יהדות גרמניה, פולין, א"י באמריקא. גם אנגליה וגם אמריקא צריכות לשמוע דברים אבטנטיים על מצב {P007} {0186-52} היהודים בארצות אלה- ועל אפשריות א"י. נאומו של נשיא ארצות הברית סלל במידה רבה הדרך לפני הכינוס. בין שלוש הנקודות העיקריות המפרידות בין דימוקרטיה ודיקדטורה הוא מנה שמירת-אמונים אינטרנציונלית. מה שאנו רוצים לדרוש מאנגליה היא "שמירת-אמונים"- קיום ההתחייבויות בין-לאומיות ואי-הכנעה לטירור המסתייע בדיקדטורים. חשוב גם שאנגליה ואמריקא ישמעו דווקא מפי באי-כוח א"י, גרמניה ופולין שרק בא"י יש אפשרות קליטה מהירה להמוני פליטים. אחרי תשובתי נתקבלה פה אחד הצעת ליפסקי שהאכסקוטיבה של .Z.O.A מאשרת את דבר הכינוס ומטילה על הנשיאות לדון על הפרטים יחד אתי ב"שלחן עגול" עם כל שאר החטיבות הציוניות באמריקא.