יומנים > יומן - מלא 12/01/1939

{P001} {0186-52} נ.י., 12.1.39 הכסטר נפגש אתמול עם אדלר. זה עומד בכל תוקף על דעתו שתתכן רק ועידת מועצת הסוכנות היהודית- פלוס האגודה. הוא מתנגד להזמנת בני ברית וגם לשיתוף ועד הפועלים היהודי. קבענו לשבת פגישה עם הכסטר, וולדמן והימן- לשבת אה"צ. מחר בבוקר תתכנס מסיבה של כל הארגונים הציונים- .Z.O.A, פוע"צ, הדסה, מזרחי, מפלגת המדינה היהודית לדון על פרטי ארגון הכינוס. חוששני לקשיים מצד הלא-ציונים. {P002} {0186-53} פוליה יקרה- "ריווח" אחד יש לי כבר מנסיעתי לאמריקה- שן עקורה. כשבאתי הנה התחלתי להרגיש כאבים בשקדי הצואר, אך לא שמתי לב. הכאבים גדלו, אך פחדתי לפנות לרופא שלא תתעכב פעולתי. אך הנחתי הטיפשות שהכאב יעבור לא נתקיימה, והרגשתי שהכאב נובע משן היחידה שנשארה לי בלסת התחתונה, ןלפני ימים אחדים כבר לא יכלתי לאכול ולדבר ולהניע את הפה. יעצו אותי ללכת לדר ריזוף- אחד מחברינו שבנה את גן הדר ונען, הוא רופא שנים מומחה. שלשום בבוקר הייתי אצלו. הוא מיד צילם את כל שני, ומצא שאני מוכרח מיד לעקור השן. הוא מצא שאי-אפשר לעשות זריקה, כי יש מוגלה מסביב לשן, והוא ישן אותי אך הרגשתי שהוא עוקר. הוא החזיק אותי במשרדו שעות אחדות עד שהוקל לי (היה שטף דם חזק), וכבר למחרת הרגשתי הקלה רבה, והיום הכאבים בשקי הצואר כמעט עברו. לדעת רוזוב אצטרך גם לתקן מחדש את השניין העליונות ולעשות לי גשר חדש- שאפשר יהיה להסיר אותו בכל יום, כי הוא מצא שהלחץ על השנים חזק יותר מדי. בינתיים אני נפגש בקשיים עם הלא-ציונים, ואז אדע סוף סוף אם הם משתתפים אתנו או לא. היתה לי גם ישיבה עם נשי-הדסה. יש להן טענות נגדנו, והישיבה הזאת בררה כמה דברים. נוכחתי עוד הפעם עד כמה התנועה הציונית באמריקא סובלת מזה שבאים הנה רק לשם אוסף כספים, ולא לשם חיזוק התנועה הציונית. דרושה כאן יותר מבכל ארץ אחרת עזרה {P003} {0186-54} והדרכה מבחוץ. היה נחוץ שאיש מרכזי ישב כאן שנים אחדות לשם התנועה בלבד. מחר יש לי פגישה עם כל המפלגות הציוניות, אחר כך עם באי כוח הפועלים, בשבת עם הלא ציונים. נדמה לי שבסוף השבוע אוכל לעזוב את אמריקא. אולי תהיה לי הזדמנות ישרה לשלוח לך מפה את הדברים שבקשת. שלום רב ונשיקות. דוד. הספרים שקניתי פה: 1) Zieff -Rape of pal. $3.50 2) Bury - Greece 0.90 3) freud 0.90 4) Pavlow: Conditionaed Repl. 2.70 5) Russell: Brinc. of mat. 5.80 6) Kaffka: Gesttalt Psychology 5.40 7) Ellis " " 4.50 8) Watson: Behavorism 2.70 9) Doshiel 2.70 10) Goethe 0.50 11) Confuzions 0.50 12) Shopenhaver 0.50 13) Oriental Literature 1.00 14) C. Doyel 2.00 15) E.E. Boe 0.90 16) Ibson 0.90 17) Shopenhaver 0.90 {0186-55} 18) Aden - Psychology 4.90 19) Vachinger - as it 6.80 20) Murphy - Introduction 4.40 {P004} {0186-56} אה"צ- שיחה ארוכה עם רוברט סולד במלונו. עמדתו משקפת דעת החוג שהיה נקרא בשם חוג ברנדייס. עכשיו אין חוג זה גדול ביותר. הוא סבור שאלה הן הנקודות שאין ציוני יכל לזוז מהן: א) הכרת הקשר ההיסטורי. ב) שמירת הצהרת בלפור והמנדט. ג) השלטת חוק וסדר. ד) הרחבת עליה והתישבות יהודית. ה) פירוק נשק מהערבים. ו) שלא יהיה בארץ אף [?] אחד אנגלי, יהודי או ערבי, שלא ישבע שימור על המנדט. ז) סלוק מעמד מלכי ערב בא"י. על בסיס שבע נקודות אלה אפשר לדון על קואופרציה עם הערבים. ידועות לו שלוש הצעות: א) קנטוניזציה ב) סידור זמני של 40:60 ג) קונפדרציה קנטוניזציה פירושה חלוקת הארץ ומיעוט יהודי לגבי הארץ כולה - יש לדחות על 40:60 יש לדון בתנאי שיכלל גם עבר הירדן, שהתקופה הזמנית תהיה רק לעשר שנים, שכל הצדדים יראו בהסכם זמני זה אמצעי לקיום ההצהרה והמנדט (מילתא זוטריתא!), שלא ישתמע מעמד של מיעוט ניצחי, שבתקופת ההסכם ישלוט שלום וסדר מוחלט, שנשק הערבים יפורק. אם הסכם זה יתקבל ביסוד- יש לעמוד לעמוד שיקבע מכסימום כללי של 400.000 למספר שנים, אך לא אחוז או מכסימום שנתי. הסכנה בקונפדרציה היא המגמה להגביר את השלטון המרכזי, וז"א מיעוט יהודי במדינה ערבית. אך אין ההצעה מעשית, כי אין הערבים עצמם עדיין מוכנים לכך, {P005} {0186-57} ואפשר מפני כך לדון על הרעיון. יש אולי לברר אפשרות של קואופרציה כלכלית עם המדינות השכנות. מה הם סיכויי הצלחתנו: חולשתנו היא, קשה לסמוך על הבטחות אנגליה. ראיה- ציחוסלובקיה. האנגלים מפחדים ממלחמה. עזרה 14 המיליון הערבים במקרה של מלחמה היא חיונית. הערבים שוכנים על תעלת סואץ ובדרך להודו, ואם אנגליה תוכרח לבחור - תתכחש ליהודים. מנהיגי הציונים הכריזו שהמנדט מת. מדינה יהודית עצמאית מוקפת שנאה לא תתקיים בלי עזרה צבאית של אנגליה - ולפיכך עלינו להשלים עם כל החלטה אנגלית. על מה איפוא נוכל להשען ? יש לנו יסוד לעמידה תקיפה, מפני: א) אם כי אנגליה זקוקה לתמיכת הערבים- הרי אין עדיין הערבים הכללם מעונינים באופן חיוני בארץ, אנגליה אינה מעונינת להפוך את היהודים לאויביה. ולא הוברר עדיין שאנגליה תבחר במופתי ולא ביהודים. ב) הנימוקים לבחור ביהודים ולא במופתי הם אלו: אין היא יכולה לסמוך על הערבים, כי אם איטליה וגרמניה יבטיחו יותר, ילכו הערבים עם שונאי אנגליה. הערבים שונאים אחד לשני (הניגודים בין אבן סעוד ועבדאללה). הכוח הצבאי הערבי אינו גדול. לעומת זאת הוכיחו היהודים שהם חומר צבאי טוב ושיש להם משען כספי חזק. האינטרס היהודי קשור לאנגליה. האינטרס הערבי - לאו דווקא. לבסוף - יש לאנגליה התחייביות מסויימות כלפי היהודים. לבסוף שאל אותי " בינינו לבין עצמנו"- אם יש איזה סיכוי או איזו אפשרות להסכם יהודי ערבי, אמרתי לו שלצערי הרב הגעתי בשנים האחרונות לידי מסקנה שאין אפשרות של הסכם כזה במצב הנוכחי. השאלה תוכרע רק בכוח. עלינו עד עכשיו לארץ רק בכוח - הכוח הזה היה בריטי. {P006} {0186-58} ואם לא נסתפק להבא בעליה סמלית בלבד ("Token Immigration ")- אין כל אפשרות וסיכוי להסכם עם ערבי א"י. אני מפקפק בהנחתי האופטימית בנפש הערבים. אנו קוראים לדבר מהומות - בעיני הערבים זוהי מלחומה הירואית של שחרור, וכשערבי עיראק קוראים יום יום סיפורים (מוגזמים) על מלחמות בארץ - אין יכלים להשאר אדישים. האנליזה שלי לגבי אנגליה יותר נכונה בחלקה השלילי מאשר בחלקה החיובי. אני מסכים אתו שעתידנו קשור עם אנגליה- אך יתכן מאוד שבמצב הקיים נוכל לרכוש את עזרת אנגליה [?] -רק במלחמה חריפה נגדה, לא כדרך הערבים אלא בדרך ההולמת את מהותה של הציונות- במלחמת עליה. שאלתיו אם אפשר לעשות יותר באמריקא לעניני הבטחון. לדעתו אפשר - אלא שאנשי המגבית מעכבים: סילוור ומונטר, ועלי להשיג הסכמתם. גם הוא מפקפק באופטימיות הרבה שגילה לד.ב. ביחס לעזרת אמריקה, אבל אין מקבל דעתי שעם מנוי של פליכס הפסדנו אותו לגמרי בידנו. לאחר שמינויו יאושר - יהיה מוכן לעזור לנו. כשציינתי את זהירותו הרבה - כמעט פחדנותו- בעינינים יהודיים, למרות אומץ לבו בענינים כללים (במקרה סקו-ווינצטו) - תודה לי שכמעט כל יהודי המערב שרויים בפחד כזה בתוך תסביך של נחיתות יהודית. הוא אישר את רשמי מהשיחה אמש בהנהלת .Z.O.A שיהודי אמריקא שרויים בפחד גדול, כי האנטישמיות מתגברת, והרבה יהודים חששו למוניו של פליכס, וכמה מהם השתדלו אצל הנשיא שלא ימנה אותו. גם בן כהן הוא "זהיר" מאוד. {P007} {0186-59} אמרתי לו שמצבנו עלול להשתנות לטובת הקונגרס האמריקני יתמוך ברוזוולט, וישנה, אפילו שנוי כל שהוא, את חוקי הנייטרליות. כי מיד יעלה אז משקלה של אמריקא בדעת הקהל האנגלית ופחד אנגליה ממלחמה יחלש בהרבה. לדעתו יש סיכויים לכך, כי גם רפובליקנים רבים תומכים במדיניות החיצונית של רוזוולט, אם כי נלחמים בשצף קצף נגד מדיניותו הפנימית. דבר זה אמר לי אמש גם השופט פישר משיקגו. נוקס, המועמד הרפובליקני למשנה הנשיא בבחירות האחרון, יצא מיד אחרי נאומו הקונגרסאי של רוזוולט במאמר הם לתמיכת המדיניות החיצונית של הנשיא. אמרתי לר.ס. שיתכן רק פתרון אחד מוסכם - וזהו חלוקה. אם פתרון זה הוא אפשרי במסיבות הנוכחיות אני מסופק. גם הערבים וגם האנגלים יהיו להם עכשיו נימוקים רציניים נגד. אולם אם לא תקרה מלחמה במשך השנה - אין זה מן הנמנע שישובו לפתרון זה. --------------------------- רוסקין חזר משיקגו. הפגשתי אותו עם גולדמן, וגולדמן יעצהו לפנות למכס אפשטיין - מגדולי העשירים באמריקא (ראש חברת טרנספורט הנפט באמריקות). אנטי ציוני מובהק, רוסקין נפגש אתו בעזרת אדי קנטור. אפשטיין הודיע שהוא מתנגד לציונות. הציונות הולידה את הנצאציות. רוסקין אמר שהוא לדבר אתו על א"י- ופיתח את רעיונו על הפליטים ועל האפשרות להביא מאה אלף איש לא"י- כויצד. אפשטיין הודיע שהוא מוכן לסייע לכך- אלא שאין לעשות עכשיו מגביות אחרות, כשיש מגבית יהודית מאוחדת, ושיקגו צריכה לתרום שני מליונים. הוא רוצה שהנהלת המגבית המאוחדת תפריש אמצעים למטרה זו, ונתן לו מכתב ליונה ווייס בנ.י.- ממנהלי הגוינט. ורוסקין נפגש מחר בבוקר עם ווייס. הבעתי ספק אם אנשים אלה יפרישו אלה כספים למטרה זו- אבל כדאי לנסות. רוסקין סבור שאם גם לא יתנו- אפשר יהיה להשיג כספים בשיקגו כשרק תגמר המגבית המאוחדת (בעוד {P008} {0186-60} 6-4 שבועות). הוא נפגש גם אם אחד מעשירי סנט-לואיס והלה הזמינו לבוא לשם לדבר על הענין עם מספר ידידים.