יומנים > יומן - מלא 11/09/1935

{P001} {0125-27} טרוגן, יג אלול תרצה, 11.9.35 גאולה ועמוס היקרים - הבוקר זרחה השמש והשכמתי קוםי טיילתי בין הרים ויער ומצאתי שבילים חדשים, מהדשא הטלול התרוממו אדים חוורים, ובשדה קצרו קוצרים, ריח מתוק של חציר מתייבש מילא האוויר, מעל צלע ההר נשקף תוך ערפלי אד נמוגים האגם של ארבע מדינות היער". חצי הרקיע היה כחול בהיר, והציו מצועף ענני-צמר לבנים כגלים עגלגלים. מנותח, שקט ותור צונן - רק פעמוני הפרות מוסיפים ל לצלצל וכמעט ששומעים את הדשא הרטוב יונק מהקרקע המכוסה, ברושי היער ואילניו חובקים אחד השני וצמרותיהם כאילו מתמזגות ברשת- ענפים ירוקח ללא ראשית וללא תכלה, בתי אכרים בודדים מאדימים על צלעי ההרים הירוקים - והלך זר ורחוק אני מטייל בשבילים לא ידעתי - ומחשבותי מעבר למראות השוקטים והמרגיעים האלה - - - ואני שוב בחדרי הנמוך, מול העצים הגבהים, ומוכן להמשיך ספורי-הקונגרס, והפעם אסיים דברי על סיעתנו אנו, השאלה השניה שנחלקו בה - היתה שאלת התיקונים ההסתדרותיים, כמעט כל צירינו מפולין, חלק מצירינו באמריקא וקפלנסקי מהארץ חלקו על הצעתי. הקמת הסתדרות אחידה - פירושה ביטול המפלגות. אם כל העבודה הציונית תעשה בהסתדרות כללית - מה בצע במפלגה? ואיך אפשר לשבת יחד עם בורגנים ומנצלים ושונאים? וברור ששאר המפלגות יתנגדו לתיקון - ומוטב לא להציע אותו. במקום הסתדרות אחידה יש להקים רק ועדים פדרטיביים של כל המפלגות למפעלים מסוימים: שקל, קרנות ועור. על זאת עניתי: הסתדרות ציונית כללית אינח מכוונת ואינה עלולה לבטל את המפלגות, כמו שקיום הסתדרות העוברים הכללית לא בטלה את המפלגות בקרב חפועלים. מפלגתנו לא תבוטל על ירי תיקון זח - אלא תתגבר, כי תרכוש שדה פעולה רחב לעבודתה ולכיבושיה. אין להסתפק בועד בין-מפלגתי - כי לא כל ציוני מוכרח להשתייך למפלגת, ודרושה מסגרת כללית, ולא רק מפלגתית, אם אי כאשר לשבת בהסתדרות אחת עם בורגנים בוורשו - איך אפשר לשבת אתם בלוצרן? {0125-28} אם ראינו צורך להשתתף בהסתדרות ציונית עולמית המקפח כל המפלגות וכל החוגים - מה טעם יש להתנגדות להשתתף בהסתדרות ציונית ארצית מסוג זה? הקמת הסתדרות ציונית אחידה בארצות היא גם צורך ציוני כללי וגם צורך פנימי שלתנועתנו, כי היא עלולה להגביר את הצוו- נות בכללה ואותנו באופן מיוחד, והתנגדות של שאר המפלנות אינה נימוק מספיק - כי אין זה הדבר היחיד שהמפלגות האחרות מתנגדות לו. בכוח הצורך הציוני נעשה את התיקון למרות כל ההתנגדויות, הסיעה אשרה ברוב מכריע את העמדה הזאת, והדבר הוחלט בקונגרס, ב. סיעת המזרחי. מהעתונים ידוע לכם שהמזרחי הכריז "שכיתת" בתחילת הקונגרס, ורק בגמר הוויכוח הכללי נצטרף לעבודת הקונגרס, הסיבה היתה כאילו הדאגה לשמירת שבת. אולם זו היתה אמתלא בלבד. אף סיעה אחת, מלבד כמובן מדינת היהודים, לא התנהג באופן מכוער ומחוסר אחריות כמזרחי הפעם, וכמו שסיעתנו עמדה במרכז הקונגרס מהצד החיובי, כך עמד המזרחי במרכז הענינים מהצד השלילי. משקלו של המזרחי בהסתדרות הציונית לא נשתנה בהרבה במשך כל התקופה שלאחר המלחמה. בקונגרס יב (1921) היו למזרחי 95 צירים (19%), בי"ג (1923) - 76 צירים (23%), בי"ד (1925) - 55 צירים (l8%), בט"ו (1927) - 46 צירים (16%), בט"ז (1929) - 51 צירים (16%), בי"ז (1931) - 35 צירים (14%), בי"ח (1933) - 39 צירים (12%), בי"ט קרוב לשמונים (בערך 17%). מספר הקולות שקיבל המזרחי בחמשת הקונגרסים האחרונים: בט"ו 24.766 (מתוך 729י123, ז"א 20%), בט"ז 39.502 (מתוך 200,010, ז"א 19,7%), בי"ז 33.686- (מתוך 223.730, ז"א 15%), בי"ח 65,568 (מתוך 535.113, ז"א 12,2%), בי"ט 101.365 (מתוך 632.446, ז"א 16%). רואים אתם שהמזרחי לא הגיע אף פעם לרבע הצירים ולא ירד למטה משנים עשר אחוז. באופן ממוצע יש לו הלר ששי (16%) של הקונגרס. כל זמן שהציונים הכלליים היו רוב בקונגרס (זה היה עד הקונגרס ט"ו ועד בכלל) - היה המזרחי הולך יד ביד {0125-29} בהרבה שאלות עם סיעת הפועלים, מפני ששניהם היו מיעוט ("אגפים" קראו להם אז). כשהחל הרוויזיוניזם לעלות (מקונגרס ט"ז ואילך) קם בקרב המזרחי אגף רוויזיוניטטי, לא בגלוי אמנם, אבל בפועל, בקונגרס הי"ז, שבו תודה ויצמן, הלך המזרחי עם הרוויזיו- ניסטים נגד ויצמן, ואחר תתחברו עם הפועלים והכלליים לקואליציה בלי הרוויזיוניסטים, בדרך כלל לא היה מזרחי אדוק בפרינציפים - והיה רגיל "לעמוד על המקח". אפילו בשאלות דת, שהיוו כאילו אמצע המיוחד של המזרחי, לא היה מקפיד כל כך למעשה, אם כי להלכה, כוויכוחים הכלליים, היה מופיע כמובן כקוזק של "הקדוש ברוך הוא". האופוזיציוניות של המזרחי נתחזקה לאחר הקונגרס הי"ח בפרג - כשלא הוכנסו להנהלה. מאז נתגברה גם התקפתם "הדתית". אולם המשרטי אינו שלם בתוכו, כי אין זו מפלגה אחידה, ומלבד הצד הדתי המשותף לכולם (וגם כאן לא במידת שווה במובן ההתקפה החיצונית והתביעה הפוליטית כלפי אחרים) - הרי יש כמעט כל חילוקי הדעות שבקרב הציונות בכללח - בתוך המזרחי גופו. במזרחי יש זרם רווי- זיוניסטי, אנטירוויזיוניסטי, בורגני, סוציאליסטי, ריאקציוני ופרוגרסיבי. הפועל המזרחי, המחווה חלק של מפלגת המזרחי הכללי, קרוב בשאלות כלכליות להסתדרות, המזרחי הגרמני קרוב לציונים הפרוגרסיביים מסוגו של ויצמן ובלומנפלד, המזרחי הפולני קרוב לציוני ב' ולרוויזיוניסטים. בא"י קם בזמן האחרון המזרחי הוותיק, הנוטה לציונות פרוגרסיבית ולמזרחי הגרמני, בין כל אלה מחלקחת מלחמה. עמידת המזרחי מחוץ להנהלה חיזקה את האגף הבורגני- הרוויזיוניסטי, אולם הודות לשיטת ההסתדרות בארץ לקרב את הפועל- המזרחי - קם במזרחי כוח מתנגד לזרם הפרו=רוויזיוניסטי. בועידת המזרחי בקרקו שנתכנסה לפני הקונגרס נתלקחה מלחמה בין הזרמים השונים, הימין הקיצוני דרש להצטרף ל"קונגרס" של ז'בוטינסקי. הימין שאינו כל כך קיצוני דרש שהמזרחי יצא מההסתדרות הציונית ולא יצטרף לרוויזיוניסטים. המתונים והשמאל ואחדים ממנהיגי הימין (פרבשטיין ופישמן) נלחמו על השארות המזרחי בתוך ההסתדרות, ברוב קטן ניצח השמאל, והוא קיבל את "השלטון" במזרחי, אולם {0125-30} המלחמה הפנימית במזרחי נמשכה גם בקונגרס. ידעתי כל הזמן שלמען הרחבת הקואליציה העיקר הוא המזרחי, בעמידת המזרחי בחוץ יש סכנה יותר גדולה מאשר בעמידת כל מפלגה אחרת. קודם כל מפני שהמזרחי מהווה את המפלגה הדתית היחידה והוא מדבר בשם או אל היהדות הרתעת, המחווה חלק גדול של העם היהודי. למזרחי יש נוער בפולין ובארצות אחרות ומפלגת פועלים בארץ - הפועל המזרחי. קיום מפלגה דתית בהסתדרות הציונית חוא כמעט הכרח, כי יש צורך למשוך את היהדות הדתית, ואם כי כמה יהודים דתיים נמצאים בקרב כל המפלגות (וגם במפלגת הפועלים) הרי מפלגה שהיא דתית על פי תכניתה מסוגלה יותא להשפיע על המוני היהודים הדתיים. ואם כוחו החיובי של המזרחי אינו גדול ביותר - ועד עכשיו לא נתגלח כוח חיובי כזה - הרי כוחו השלילי, כוחו להשיק גדול, והתבונה הציונית מחייבת לא רק לגייס הכוחות החיוביים, אלא גם לשתק את הכוחות השליליים. מניעת הרע אינה פחות חשובה מעשית הטוב. ומשום בך היה צורך מיוחד לצרף את המזרחי לקואליציה. ובמשך כל השנה סיחלתי מו"מ עם אנשי המזרחי, עם פרבשטיין והרב ברלין, וביחוד עם אנשי הפועל המזרחי, לפני הקונגרס גם שלחנו להם הזמנה רשמית, אך מפני ועידתם בקרקו שנגמרה רק ביום ו' - לא יכלו להגיע ללוצרן אלא יום יומים לפני פתיחת הקונגרס. ורק בערב שלפני הפתיחה נפגשה הועדה שלנו עם הועדה שלהם. אני לא יכלתי להשתתף בישיבה זו, כי הייתי עסוק בהכנת הרצאתי, ולא יצאתי ממלוני, באותו ערב (19 באבגוסט) באו אצלי ברל, לוקר, שפרינצק נרגזים מהישיבה עם המזרחי. הרב ברלין התנהג שלא כהוגן, הפריע לחברינו לדבר, ונפרדו בלא בלום, כעבור שעה בא אצלי שרגאי מהפועל המזרחי - ואותו סיפור בפיו, אלא מן חצר ההפוך. אנשי המזרחי נרגזים כי חברינו השתמטו מתת תשובה ברזרה לדרישות המזרחי, ובעיקר בענין שבת והמטבחים, שקיבלנו על עצמנו לפני . שנה ולא קיימנו. הוא חושש שאם אנשי הועדה יבואו לסיעת המזרחי ויספרו על המו"מ כשהם נרגזים - יצא דבר רע, כי בין כך ובין כך יש בסיעת המזרחי נרגנים חרוצים ביציאתהמזרחי מן הקונגרס. ולכן הוא ביקש ממני שאפגש עם הרב ברלין והרב גולד מהמזרחי לפני לכתם לסיעה. שוב לא יכלתי לעשות זאת, כי הייתי עסוק בהרצאתי {0125-31} שהיתה צריכה לבוא למחרת. טלפנתי ללוקר שהוא וברל כצנלסון יתראו עם הרב ברלין וגולד בטרם תתחיל ישיבת סיעת המזרחי למען השקיטם, כפי שנודע לי אח"כ - לא יצאת פגישה זו לפועל. סיעת המזרחי נתאספה. חברי הועדה מסרו להם בהתרגזות על הפגישה עם הפועלים שנגמרה בלא כלום - וסיעת המזרחי קבלה פה אחד החלטה לבלי קהת חלק בעבודת הקונגרס (בנשיאות, בועדות ובווכוחים) כל זמן שדבר השבת לא יסודר. הרוויזיוניסטים וידידיהם שמחו כעל מוצא שלל רב. יציאת המזרחי מהקונגרס זהו נצחון גדול ל"קונגרס" הרוויזיוניסטי בווינה. החלטת המזרחי נמסרה מיד לעתונות - ואלה מהמזרחי שהכינו אחר כך שהמזרחי עשה בהחלטת זו משגת כבד כבר לא יכלו לחזור מדעתם, כי היה פירוש הדבר שאינם דואגים לשמירת השבת. החל מו"מ ארוך ומיגע. בסיעתנו היו בענין זה וויכוחים חשובים ורציניים, כולם תעריכו במידה שווה את ההתנהגות המכוערת של המזרחי - המשתמש באמצעים מגונים ואיומים של פילוג להעביר את דרששותיו. אולם כמעט כל החברים לא הסתפקו הגנוי חמו= רחי, אלא עמדו מתוך אחריות רבה על עצם שאלת מנוחת השבת, כצורך לאומי וסוציאלי בחיינו בארץ. בנידון זה לא היה הבדל בין השומר הצעיר, בין הקיבוץ המאוחד ובין חברים אחרים. יערי כינת את מחללי- השבת בעבודת=שדה או מלאכה בשם יבסקים(המופסים היהודים ברוסיה). כל הסיעה הכירה שבעצם הדבר צדקה דרישת המזרחי, שהיא צריכה להיות דרישת כולנו: לא לעבוד בשבת במלאכת שדה ובנין מסחר ותעשיה. אולם המזרחי דרש לקבוע גם ענשים (סנקציות) למפירי מנוחת שבת. לזאת התנגדתי אני והתנגדו רוב החברים. אולם אני דרשתי שאנחנו בעצמנו נאחז כאמצעים מתאימים שחבריגו במשקים יקימו את אשר קיבלנו על עצמנו כאספת הנבחרים ובועד הפועל הציוני. והיו חברים שאמרו שאין לאחוז כשום אמצעים - אלא להניח את הדבר למצפונו של כל אחד ואחד. אבל חוקים לאומיים וסוציאליים אין מניחים למצפונו של כל איש - אלא מכריחים אוחו לקיים אותם. אחרי מו"מ קשה הגענו בתוך הסיעת ואח"כ עם המזרחי לידי נוסחת מוסכמת שהוכרזה בקונגרס, ושקראתם ודאי בעתונים. משנודע דבר החסכם בענין זה - רווח לקונגרס, וכשחרב הופמן בשם {0125-32} המזרחי ורמז בשם סיעתנו מסרו העדעותיהם בפני קונגרס מלא וצפוף - היו מהרבעים החשובים והמרוממים שבקונגרס זה, אולם בזאת לא תסח עדיין פרשת המזרחי. לאחר שהמזרחי טעם מטעם הסבוטז' (הפרעת העבודה) והאולטימטום המשיך בדרך זו גם לאחר שחזר כבר לעבודת הקונגרס. בפגישה שהיתה לי עם באי כוח המזרחי מסרו לי את הדרישות האלה (בלשונם): א) להבטיח שמירת השבת ומועדי ישראל כעבודות שדה זכרם מסחר ותעשיה. ב) כשרות גמורה במטבחים צבוריים. ג) המפירים יענשו בשלילת זכיותיהם בהתישבות, תקצי- בים הלוואה ועלית. ד) שמירת שבת ומועדי ישראל בקבוצי הכשרה בגולה. ה) העוברים יאבדו את זכיותיהם לעלתה. ו) להבטיח בשביל המזרחי אחוז מתאים קבוע מראש מעלית החלוצים ובעלי מקצוע. ז) להבטיח אחוז מתאים כשביל ההתישבות החרדית, ח) לחקים בכל הנקודות הישוביות שהיווצרנה ע"י ההס- תדרות הציונית אתככל המוסדות הדתיים כגון: בית הכנסת, מקוואות וכדומה. ט) לתבטיח בשביל המזרחי חלק מתאים בפקידות המוסדות הציוניים. אני עניתי להם: א - גמרנו כבר בהסכם. ב - אינו ענין לקונגרס. הוע"פ של ההסתדרות החליט על כך - ואת החלטתו יקיים. במקצת כסר קייםמזאת. ג - לא. שום עונשין לא יהיו. ד - לא נקח על עצמנו לדאוג לשמירת השבת בגולה. ה - לא! ו - כן. לפי המגיע לו בהתאם למספר חלוציו בהכשרת, כמו לאחרים, עם תוספת קטנה על חשבון ההפסד שיש לפועל במזרחי בהכשרה, לרגל שמירת השבת. ז- כן. ח- לא. לאנשים הפשיזם לא נקים בתי כנסיות ומק- וואות. רק בנקודות של חרדים נעשה זאת. ט - כן, אבל רק לפי חוקם כללית שתחול על קבלת פקידים בכלל. בענינים אלה התנהל מו"מ ארוך וקשה, והמזרחי {0125-33} לא רצה לדבר אתנו על קואליציה כל זמן שלא נספק את כל דרישותיו. עם כל רצוני העז להכניס את המזרחי לקואליציה - הביא אותי המזרחי בתכסיסיו המגונים לידי כך שהודעתי לו שלא אבוא אתו יותר בדברים על שום דבר כל זמן שלא יודיע לי אם הוא הולך להנהלה או לא - ומה הוא מציע לסידור ההנהלה, אולם כרכורי המזרחי לא ספקו גם אז. וכיום שלפני האחרון עוד לא רצו להגיד לנו עמדתם בשאלת החג- חלה. ער שפקעה סבלנותי, ובישיבת אחת שבה השתתף גם ויצמן (לאחר שכבר קיבל את הנשיאות) הודעתי לרבני המזרחי שניהלו אתי מו"מ שאני נודר נדר לא לפתוח פי בישיבת אתם, כל זמן שהם לא ידברו על הרכב ההנהלה, ורק אז הודיעו את דרישותיהם בענין זה: שני חברי הנהלה למזרחי בהנהלה של תשעת, ושלשה למזרחי בהנהלה של 13. למזרחי לכל הפחות שני תיקים (הנהלת מחלקות). - אבל גמר המו"מ בענין זה אשאיר לפרק בדבר הרכב ההנהלת. ג. סיעת ציוני כי. כידוע לכם היו חציונים "הכלליים" נחלקים בקונגרס זה לציוני א' ולציוני בי. תמיד היו בקרב הציונים הכלליים זרמים שונים, בדרך כלל - זרם ימני, ריאקציוני, בעלבתי, המתנגד פחות או יותר לפועלים, וזרם פרטגרסיבי פחות או יותר: אולם זרמים אלה לא היו מגובשים במפלגות מסודרות. רק בקונגרס י"ז נפלגו ה"כלליים" באופן רשמי. ער קונגרס זה היו הציונים הכלליים מהווים רוב מנינו של הקונגרס. אם כי בקונגרס הט"ז (1929) כבר לא היה להם רוב ממש. בקונגרסים שלפני המלחמה היו הכלליים הרוב המכריע. בקונגרס הראשון שלאחר המלחמה (קונגרס י"ב בשנת 1921) עוד היו לכלליים 376 צירים מתוך 512 (73%). בי"ג 165- צירים (50%), בי"ד - 177 צירים (57%), בט"ו - 5151 צירים (54% ), בט"ז - 145 צירים (47%), בי"ז - 84 צירים, ז.א, רק 33%. בי"ח 74 צירים - 23%! בי"ט במאה וחמשים מתוך 465. בקונגרס הי"ז, שבו הועמדה שאלת ויצמן בחריפות (שבו גם הודה ויצמן מהנשיאות) נתפלגו הכלליים לקבוצת א' - מצדדי ויצמן, ולקבוצת ב' - מתנגדי ויצמן. בא' היו רק25 צירים (10% של כל צירי הקונגרס) בקבוצת ב' היו 59 צירים (23% של הקונגרס). {0125-34} קבוצת בי יחד עם המזרחי (35 ציר) והרוויזיוניסטים (52 ציר) חיוו אז את חרוב 146 נגד 75 של הפועלים ו25- של קבוצת א'. היו גם 8 רדיקלים שבשאלת ויצמן הצטרפו לרוב, אם כי בשאלות אחרות הלכו עם חפועלים. ואילו היה רוב זה מיסד אז את ההנהלח, כאשר רצה אז השומר הצעיר ואחדים מחברי הפועל הצעיר מתוך רוגז על דחית ויצמן היתה אולי כל ההיסטוריה הציונית אחרת. הנהלה ציונית של מזרחי, רוויזיוניסטים וקבוצת ב' בתקופה של התפשטות הפשיסטום בעולם (בשנות 1931-3) היתה בלי ספק מחזקת אח הריאקציה כרחוב ח היהודי ובתנועה הציונית, לאשרנו ולאשתה של הציונות פחדה קבוצת ב' וחלק של המזרחי לעשות קואליציה עם רוויזיוניסטים נגד הפועלים ובתוך סיעת הפועלים היה רוב של קול אחד בעד הקואליציה עם מזרחי והכלליים משני הסוגים. וכך העמדו הרוויזיוניסטים בחוץ, ארלוזו- רוב ולוקר נכנסו להנהלה יחד עם פרבשטיין (מזרחי), ניומן (ב') וברודצקי (א'), ובהנהלה נוצר רוב פרוגרסיבי (שני חברינו וברודצקי) ויכלנו לבוא לקונגרס חי"ת בכוח מוגדל וכמעט מכריע, בקונגרס הי"ח (בפרג) ניסו הכלליים להתאחד ולחוות סיעה אחת, אולם הניגודים ביניהם לא פסקו, ולאחר שנסינו לעשות קואליציה עם כל הכלליים והמזרחי, והדבר לא עלה כירינו, מפני הדרי- שות החצופות של הימין - דרשנו מהאגף הפרוגרסיבי של הכלליים שנכנסו להנהלה יחד אתנו, וכך נוצרה אז "הקואליציה הצרה" המורכבת מפועלים ומציונים פרוגרסיביים (גרינבוים, רופין, ברודצקי, ליפסקי ויעקבסון). במשך השנתיים ניסו "הכלליימ" להתאחד - אולם האגף הימני (קבוצת ב') שראה שהרוב הוא עם קבוצת א' - פילגו את הועידה של הציונים הכלליים בקרקו, וגומדו שתי בריתות של ציונים כלליים: אחת בשם התאחדות עולמית (א'), והשניה בשם ברית עולמית (ב'). 1814