יומנים > יומן - מלא 11/09/1940

{P001} {0149-33} 11 ספטמבר 1940 לונדון. מה שיגורתי - בא. האיטלקים החלו בפעולות השמדה נגד הישוב העברי. לפי הידיעות שעד עכשיו - אני כותב בצהרים - נהרגו כמאה וחמשים איש בת"א. סוכני העתונות הבריטית - או הפקידות - זכרו לרשום שבין הנהרגים גם 5 ערבים. שלשום החלטתי להפרד בהחלט מחיים - ולהפרד בידידות, וכתבתי לו דברי פרידה, שמהם היה צריך להבין שאין בדעתי עוד לראות את פניו. כשקראתי אתמול הדו"ח על פגישתו עם עידן ודיל - חשכו עיני; לאחר שהושגה הסכמת צירציל לעיקרי דרישותינו הצבאיות - הלך לעידן מבולבל מרעיון חדש שיש לאורד, ובמקום לדבר על דרישותינו היהודיות - בלבל את ראשו של עידן ברעיון איסטרטיגי של אורד, שלא עיכל תו, כאילו תפקידו הוא - ועכשיו - לברר מה יעשה הצבא היהודי (שאינו !), ולא לדרוש שיהיה צבא יהודי. ידעתי כל ארבעת החדשים האלה שאינו מבין המצב, אינו מוכשר לנהל שום מו"מ מדיני רציני ואינו מוסמך מבחינה שבלית לדון בשאלות הגנת הישוב. אבל לקלות-דעת וחוסר אחריות כאלה לא פיללתי. מעולם לא היתה לנו תביעה חזקה כתביעת צבא יהודי בארץ (ובחו"ל), מעולם לא המסיבות האובייקטיביות כל כך מסייעות לנו, מעולם לא היה ראש ממשלה יותר מסוגל ונוטה להבין אותנו, מעולם לא היו בממשלה אנגלית ידידים יותר טובים וכנים (בלוית מספר של מהנגדים ושונאים) - ונחוץ "כשרון" מיוחד {0149-34} להפסיד מערכה בתנאים כאלה, וכשרון זה יש, כנראה, לחיים. הידיעה מת"א כאילו באה כ"גמול" לטיפול התרוץ בשאלת הגנת הישוב ... כשנודע שהוא במשרד החלטתי לגשת אליו. אמרתי לו: שאיני מעונין לנגוע בדבר. מענין אותי רק המחר. עמדתי לנסוע - אני רוצה עכשיו להשאר פה, אם תסכים לדרישתי זו: שלא תדבר עם שום איש בעניני הגנה וצבא יהודי, ולא תנהל שום מו"מ בלי השתתפותי ובלי הסכמתי. הוא אמר לי שגם הוא החליט עכשיו-להשאר זמן מה (עמד לנסוע ב21- לח"ז), ושאל מה גרם לדברי. אמרתי לו: שני דברים: הראיון שלך עם עידן - ומקרה ת"א. הסברתי לו מה המשגה שעשה, לדעתי, בשיחה עם עידן. אמר לי: כל הזמן רציתי שתשתתף ואתה בעצמך נמנעת ... אמרתי : איני רוצה לאבד אף רגע על העבר, ומוכן לקבל על עצמי כל האשמה. כרגע מענין אותי העתיד. אמר שהוא מסכים - ומחר בבוקר תהיה ישיבה. שמחתי שבאותו מעמד נזדמן לוקר, שנשאר עוד לשוחח אתי לאחר שיצאתי. בינתים טלפן במעמדי לדנבי (מזכירו של לוד) שיאכל אתו מחר צהרים - מבלי להגיד לי אף מלה. הוא רגיל שדבור אינו אלא דיבור. אין הוא יודע כנראה שאני מתכוון לביזנס: או שלא יניע יד ורגל בלעדי בעניני ההגנה והצבא - או שלא יראה עוד את פני. {0149-35} ומהארץ אין כל ידיעה אם כי יש להם האפשרות להודיע. טלגרפתי להנהלה ולפוליה. לאחר שרשמתי מלים אלה הגיעני מברק מאליהו שיצא אמש: תוצאות ההפצצה על ת"א הן כמאה הרוגים וכמאה וששים פצועים, כמה בתים הרוסים וצריפים רבים שרופים. הפגיעות חלו ביחוד בסביבות דיזנגוף, בקרבה רחוב ג'ורג' המלך, ברחובות צבי ברוק, בר-כוכבא, דבורה הנביאה, רחוב חברון וגם רח וב אליעזר בן- יהודה והירקון באותו רחוב. בין ההרוגים והפצועים אין קרובים ומכרים לך. ההתקפה לא נתקלה בכל התנגדות מאין אמצעי קרב להגנת ת"א. עכשיו לאחר הסכנות הנשקפות לת"א האם מחוץ לוויכוח אפשר . אולי להציג בלונדון דרישות : א) להתקין מיד תותחים ואמצע י קרב אנטי אוויריים אחרים להגנת ת"א, ב) לעידוד פעולה יהודית באמריקא למען עורר התנדבות בנפש וברכוש לשם הקמת טיסות קרב להגנת הארץ. משה במצרים - חתום אליהו. בפי והלוקרים סעדו אצלי הצהרים. סיפרתי לבפי מה שאמרתי הבוקר לחיים, ושיש לי רושם שחיים נתן לי תשובה חיובית בקלות יתרה, אולי משום שלא נתן דעתו על רצינות עמדתי,ושרצוי שהיא תדבר אתו. היא לא מרוצה מעמדתי - אך הבטיחה להסביר הדבר לחיים. לדעתה, אין הוא יכל לקבל דרישה כזו. {0149-36} הלילה רעמו התותחים כאשר לא רעמו עד הנה. מאחרי שמונה ועד שתים בלילה (אז נרדמתי ולא שמעתי כלום עד הבוקר) לא פסקו הרעמים והברקים. הבית הזדעזע בלי הפסק - אולם נעים היה לדעת שהתותחים מקדמים פני שליחי היטלר.