יומנים > יומן - מלא 12/01/1965

{0200-07} 12.1.65, יום ג' ט' שבט כתבתי הבוקר פרק ע"ז - הכרזת המדינה ופתיחת מלחמת הקוממיות. בערב בא אצלי דר. דורון (חלוץ מארגנטינה) והביא דר. גולדנברג - ראש הדאיה ונחמן רדיחובסקי. הקונגרס אכזב אותם. הנוער היהודי בארגנטינה צמא למשהו, הולכים לרוב לשמאל, לקומוניסם, לפסטריסם. דרושים כוחות אינטלקטואליים למשוך אותם ליצירה החלוצית בארץ. רוצים שאבוא לארגנטינה, ביחוד לדור הצעיר. בידיעות אחרונות היום הופיעה הודעה על הצעת שמעון ומשה אלי - להיות מזכיר המפלגה. אלחנן סבור שזה אשד מסר לשייקה. - בערב היתה לי שיחה של יותר משתי שעות עם חברינו ומחו"ל שבאו לקונגרס. שאלתי על התרשמותם מהקונגרס. לא חיובית ביותר. אחדים התרעמו על שלא באתי {0200-08} לקונגרס. אמרתי להם שמעתי דברי נשיא ההסת' הציונית בפתיחה - לדעתי זה היה נאום אנטי ציוני - ולא האמנתי שיעלה בידי לשנות הלך הרוח, כי כל החלטות הקונגרס הקודם נשארו על הניר, ולכן הבעתי דעתי על הבעיות של ישראל והעם היהודי בשלשה מאמרים שנתפרסמו בעברית, באנגלית, בצרפתית ובספרדית. לא היה מה להוסיף. ביקשתי שהם ישאלו אותי שאלות - השאלה הראשונה היתה על "הפרשה" ובטון עוין. אמרתי נשוחח מקודם על בעיות העם היהודי וישראל - על שאלה זו אולי אענה בסוף. נתעוררו השאלות עלתודעה יהודית, עליה, תינוך עברי. סיכמתי דעתי בארבע הנחות: תודעה יהודית, חינוך עברי, זיקה נפשית לישראל, עליה חלוצית. הדבר הראשון - מינימום לכל יהודי, האחרון - מכסימום לעידית הצעירה. עמדתי על ההבדל שבין יהודי ישראל ויהודי התפוצה: פה אנו קודם כל אנשים, ואנשים יהודים. וע"י כך אנו אנשים במאה אחוזים ויהודים במאה אחוזים, ואין כל מחיצה בין השתים: אנושיות ויהדות בחוייל - אנושיות לחוד, והיא אינה יהודית, ויהדות לחוד. כמעט כל הזמן האדם באמריקה הוא אמריקני, פעם בשבוע - בבית הכנסת או באספה יהודית הוא יהודי. גם אנושיותו חצויה וגם יהדותו. אנו שותפים פה למין האנושי כעם - וכיהודים. הם שותפים דרך עמים אחרים, ולא כיהודים. ולכן מי שרוצה להיות .100% איש ו100%%- יהודי יכל לעשות זאת רק פה. אבל אני מבין שרק מעטים - אם רדיפות והגבלות לא מחייבות אותם - יעלו ארצה מתוך צורך נפשי, אבל המעטים האלה יהיו מעטים מבחינת ארה"ב - בשבילנו הם רבים. אחוז אחד של יהודי אמריקה בשביל זה 000..55, ואם הם חלוצים ואנשי מדע - יכלים לתרום גדולות. לבסוף הסברתי באופן מרפרף את הפרשה. לא 1954 אלא 1960 מעסיק אותי, כי אז נעשה עוות דין ע"י הממשלה - ומעוות דורש תיקון. השואל הראשון נשאר עוין. בכמה חברים, להיפך, הרגשתי חמימות רבה ורצון טוב. {0200-09} דיברתי בחריפות נגד הסיסמא של גולדמן "עם הפנים לגולה".