יומנים > יומן - מלא 13/01/1965

{0200-09} 13.1.65, יום ד' י' שבט בערב נסעתי לברור חיל לאספת חברים. באו חברים מעשרת משקי הסביבה ומשדרות עיירה של 7000 איש המתפרנסים בעיקר מהמשקים. לפני האספה היתה לי שיחה עם אנשי המקום. יש להם חרושת חקלאית המעסיקה 300 פועלים שכירים. הצעתי להם הצעתי שהבאתי לחברי אפיקים: לנהוג בשכירים כאילו היו חברי הקבוץ מבלי להטיל עליהם חובות קבוץ. אמרו שלחינוך עוזרים, אבל אנשי שדרות רוצים ב"ס תיכון משלהם שלא ישלוט בו ריח הקבוצים. באספה דיברתי על המדינה, ההסת' והמפלגה. בסוף דיברתי על 1960 - 1964. התווכחו צבי שחר (ארגנטינאי) - העולם אינו רק אנשי ל"ו - ואין להביא לפירוד. המערך חיוני לצבור. תקף את נסיהו על מאמרו בדבר. גם אברהם ישראל, מנחל עוז שאל שלוש שאלות: הפרדת הדת מהמדינה, מערך חירות והליברלים, פירוק ההסתדרות הציונית. אורי בית אור מגבים - אשכול תקיף בדעתו והוא עלול להתפטר. מחייב המעכך. היתה הצעה לבוררות חובה - (לא היתה, רק אשכול הציע זאת). חיים גופר (אור הנר) מה אני מציע במקום המערך? מרדכי חצור - הוויכוח על הפרשה מזיק. אלי ארגון (ברור חיל): מדוע תבעתי מאשכול מה שלא עשיתי בעצמי? שבתי בחמוט (אור הנר): מדוע לא נתתי ששני האנשים יפנו למשפט. ישראל ברטל (נחל) מה יש למפא"י להציע לדור הצעיר - עניתי על כמה שאלות, ואחרי האספה נמשכה שיחה עם חברים אחרים עד שתים וחצי אחרי חצות. אקטיבי היה בכבוט. הגעתי הביתה בשלוש וחצי. {0200-10} בעשר וחצי בא אצלי הזז. היה 2.5 חדשים בארה"ב. הוא פסימי. היהדות כלה והולכת. היהודים וגם האינטלגנציה היהודית לא רוצים לראות זאת. בוטחים בנצח ישראל לא ישקר. אין פורעניות. יש למדנים יהודים, אבל אין רוח. כשאין רוח - יש בטחון גדול. כל זמן שיש תורה - יש בטחון. אבל התורה היא רק ליחידים, לא כמו באסיה. היו עם הארצים, אבל מוקפים אנשי תורה וספוגים רוח תורה. נפגש עם נוער לומד. הם יהודים אבל אינם יודעים מה זה יהודי. ולמה יהודי. מה שחשבנו כי ישראל תעשה רושם אינו עמוק. לפעמים זה גם עוזר לפרוק עול. דעת הקהל משלימה עם נשואי תערובת. הבנים מורדים במסורת. ההורים מקבלים זאת בדיעבד. הנוער חורג מכל מסגרת מקובלת. - המסקנה? - יש . הייתי שרוי בדפרסיה. יש אנשים שלא הבינו מה שאני מדבר, אני מנית אלה ובא לעברים ולציונים (הם שונים זה מזה). בבית ליברמן היה להזז ויכוח עם פרופ. גרינברג. אנחנו - אמר - אמריקנים יהודים, אבל אמריקנים. הזז אמר שדת ישראל יצאה לפנסיה. היא קיימת אבל לא יוצרת. הזז הרצה בבית כתריאל כץ בנ.י. היה שם קופמן העתיד לרשת מקום איזנדרט. התלהב מדברי הזז שהדת יצאה לפנסיה. הסמינר הטיאולוגי דרש ההזז שיבואו צעירים לארץ לשלוש ארבע שנים, ילמדו באולפן וילמדו בב"ס בישראל, ואם ירצו - יחזרו ויבואו במקומם אחרים. קופמן התלהב והבט"ח לתת מיד 700 איש למטרה זו. יש לו 700 קהילות. פרופ. שרגא אברמסון (מהסמינר) אמר שהם יתנו יותר. הזז חזר ולא מצא איש לדבר אתם. קופמן היה פה בסוף הקיץ לאחר ועידת חינוך בגנף. הזז זימן אותו עם ארן - במקום שיש בו מקום עברי - בוסטון, קליבלנד, וושינגטון ועוד - יש בו רוח עברי. אצל העברים יש אהבת ישראל, שמחים לשמוע על ישראל. {0200-11} יש בוושינגטון אגודה "חברותה". השגריר לא הזמין אותה אף פעם והם לא יודעים על השגרירות. במקום שיש עברית - יש יהודים. במקום שיש ציונות - אין יהדות. בנו של בן הלפרין התחתן עם גויה. אמרתי לו שאדבר עם תדי וקציר על הקמת מרכז בארץ שיפעל אצל האינטלגנציה היהודית בארה"ב. בשתים עשרה בא אצלי דב יוסף. מה יהיה? המצב חמור. בקר היה אצל אשכול ואשכול הבטיח לו שהעם עמו, המערך יתקבל. אשכול פנה ליוסף שיכתוב לו מכתב שאני רשאי לפרסם החומר כי אתבע למשפט. זה חומר ממשלתי. יוסף אמר לו שלא יכתוב והוא אמר שבעצמו יכתוב לי. אמרתילו שאיני סבור שהוא יכתב לי. המען של הזז: רחוב חובבי ציון 18, טלפון 31649. בערב בא אצלי אשד וסיפר ששמעון כתב לו מכתב כזה. שאל עו"ד מומחה ואמר שאין כל יסוד לאיסור זה. - בשתים וחצי אה"צ בא אצלי רפאל כהן, מהנדס מכונות. אביו חיים כהן ברח בשנת 1938 מפראג לרומניה, היה עשיר, בעל אחוזה. נבחר לראש הקהלה ביאסי. היה חבר ב"איחוד" (פוע"צ). בפראג קשר אביו קשרים עם מסריק ובנש, הודות לקשרים אלה עסק אביו בהקמת האנטנטה הקטנה. הנאצים היו נגדו. ב- 1948 באו לארץ. לפני שנה קבל שפך דם במוחו. אבל שכלו פועל. עמד להוציא ספר היסטורי. רצה לברר עובדות אחוץ ב-1944 היו הגרמנים ברומניה, נעשתה פעולה להציל {0200-12} היהודים, הרומנים עזרו לכך ובראשם המלך, אביו של קרול (שאהב את לופסקו). בפברואר 1944 התקרבו צבאות רוסיה, הקיפו את יאסו (בה היו 8000 יהודים), אבל היו בעיר כמה דיביזיות גרמניות. הרומנים הוציאו מהעיר האדמיניסטרציה, והקהלה לקחה בידיה כל הענינים. באחד הימים הופיע בכיח אביו יהודי עוור בעין אחת, שוחח עם אביו כמה שעות שמו היה וייס, יליד קרוב, מיור בצבא הרוסי, נשאר בביתם עד 20 באבגוסט 1944, אז נכנס הצבא הרוסי ליאסי. המיור היה ציוני בלבו, ידע עברית. אם כי לא גילה זאת. היה בן 50 או 60. אביו ביקש מהרוסים שיחוסו על העוזר, קצת עשו זאת, קצת לא. לפני הכניסה הפציצו העיר והרבה יהודים נהרגו. הופיע מלונובסקי ודכא את היהודים, אסרו התנועה הציונית, ב"ס יהודיים. מיור ווייס התערב והתירו בה"ס. נוצר קשר עם מלינובסקי ועם גנרל נוביקוב, אמו של כהן היתה ילידת קיוב אף היא.