יומנים > יומן - מלא 15/07/1958

{P001} {0007-65} 15.7.58, יום ג' בתשע בבוקר באה גב' ברברה סלט, מיפת כוח בריטית (השגריר אינו בארץ) [... חסוי ...] קיבלה בשש בבוקר הוראה ממשלתה לראותי ולשאול אם, במקרה שבריטניה תראה צורך להטיס צבא לירדן, נרשה להם לטוס דרך ישראל? אמרתי לה שאנו כמובן מעונינים בעצמאות ירדן ובמניעת כיבושה ע"י נאצר, אבל איני יכל לענות על שאלה בלי דיון בממשלה. בעשר נתכנסה הממשלה לדון על "המשבר" - אבל מסרתי כמובן על ההפכה וסכנותיה על הצעדים שהחלטתי לנקוט להשגת נשק. אחר כך דנו בהצעתי. מפ"מ הצביעה נגד, אה"ע נמנע, וקיבלתי תיקון של רוזן להוסיף אחרי "אדוקים וחופשיים" המלה "לזרמיהם". {0007-66} בלכתי הביתה אחרי ביקרו בבה"ח להכין נאומי - תשובה לוויכוח. הוסכם שתשובתי תשמע בשמונה בערב, אם כי הוויכוח יסתיים בחמש אה"צ. כשנאומי היה כמעט מוכן בא יצחק בהצעה מגולדה להסתלק מהנאום ולהביא לכנסת רק החלטת הממשלה. הדבר נראהלי וביקשתי עצת זיאמה בטלפון. הוא התנגד לכך בכל תוקף. ביקשתי את יצחק לשאול את רוזן. זה ענה שיתיעץ עם בן-יהודה, ואח"כ אמר ששניהם יבואו אצלי בעינין זה. באו. בר-יהודה התנגד לוויתור על נאום תשובתי, ורוזן הסכים. החלטתי לוותר על הנאום. וחיברתי הודעה קצרה. הציפיה היתה רבה, אבל הקול נפוץ שלא נאנס. בשמונה מסרתי הודעתי הקצרה, מיד עלתה רזיאל נאור והציעה אי-אמון. אחריה עלה רוזנברג ובשם כל הדתיים הציע אי-אמון באותו נוסח של חרות. אחריו עלה רוקח והציע אי-אמון באותו נוסח. עלה סנה והציע רזולוציה להפרדת הדת מן המדינה והלאום מהדת וכו'. הצעת אי-אימון קיבלה 40 קולות. נגד הצביעו 61. מאתנו חסרו שמונה חבירם. מהאופוזיציה המאוחדת 5. אבל אחד, בדר לא בא מטעם פרינציפיוני, כי התנגד לדעת בגין וסיעתו על מיזוג הדת והלאום. הצעת סנה קיבלה קול אחד, והצעתי שהכנסת רושמת לפניה הודעת הממשלה קיבלה 60 קולות נגד 40. ברזילי נמנע. בנטוב וחבריו הצביעו כולם בעד. וכך נסתיימה הפרשה - הרגשתי הקלה רבה. למה התנהגו "הדתיים" ככה - לא הבינותי. האם לא הבינו תכנה של הודעתי?