יומנים > יומן - מלא 16/09/1940

 {0149-38} לונדון 16.9.40 --------- ----- פולה יקרה, מהטלגרמה שלך אני רואה שבתל-אביב חוששים יותר למצב בלונדון, מאשר בלונדון גופה, ואין הדבר תמוה בעיני. הדברים נראים תמיד מרחוק יותר "נוראים" מאשר במקום המעשה, מעולם לא היתה לונדון כל כך מענינת וקרובה ללב - כמו בימים אלה של ההפצצה הפרועה והנכשלת של הנאצים. יש לנו אמנם ארבע, שש ויש גם שמונה אזהרות במשך היום. לילה לילה רועמים תותחי-ההגנה, ויש גם ביום שומעים אנו את נהמם המרגיע. וזה ימים אחדים שקול התותחים נתגבר - ואין תענוג גדול מזה בלילות. כרגיל בשמונה, לפעמים בתשע, שומעים את התרועה הצורחת של הסירן - ומיד שומעים את מנגינת העידוד. מקהלת התותחים מחרישה האזנים. שוב קונצרט של המקהלה הארי"ת לא הנאתה אותי אף פעם כרעם התותחים שמרעידים את ארבעת כתלי חדרי במשך שעות רצופות. אתמול היה יום השיא, כי כמעט כל היום נמשך הקרב בעננים, ממעל לעננים ומתחתם - ומאה ושמונים וחמישה אוירונים נאצים נשמדו במשך יום זה. {0149-39} היה יום א' והלכתי עם בפי לבית-כנסת סקוטי ב"כ זה נבנה על ידי אביה של בפי שהיה אדריכל, במקום שעמד בית הכנסת הסקוטי הראשון בלונדון, שנבנה בשביל ג'יימס הראשון, שבא מסקוטלנד למלוך באנגליה. בכנסיה הסקוטית אין סידורי תפילה ובכל פעם מקריא "הרב" פרקים אחרים מהתנ"ך (ומהברית החדשה) מספר תהילים ומהמניעים הדתיים השונים. אתמול קרא את הפרק ג' מספר שמות (על הסנה ושליחת משה לפרעה) והמטיף דרש דרוש נאה על תשובת אלוהים לשאלת משה על שם אלוהים - "אהיה אשר אהיה". על הרעיון שיש תמיד לפנות לעתיד, אך אין גם לשכוח את העבר, כי אחר כך הוסיף אלוהים שהוא גם אלוהי אברהם יצחק ויעקב. הדברים היו מכוונים למלחמה . באמצע הדרוש נשמעה הצריחה המזעזעת של הסירנה - אולם הדרשן לא הפסיק את דרשתו והקהל לא קם ממקומו. בחוץ רעמו התותחים ונשמע נפץ פצצות (כשיצאנו נודע שאווירון נאצי נפל לא רחוק משם) - אבל הנואם כאילו לא הרגיש כלל במה שנעשה בחוץ, ורק קהל המתפללים לא נע ולא זע. אחרי הדרוש שרו המניעים השונים - בשקט , במנוחה, כאילו לא קרה דבר, וכלתם הסדר שנקבע מראש - נתפזרו במנוחה. {0149-40} אני ובפי התהלכנו זמן מועט עד שמצאנו אוטובוס, וכשעברנו בפני תחנת רכבת אחת אמרו לנו שזה עכשיו הורד אוירון נאצי בחצר התחנה. התותחים הוסיפו לרעום עד שבאנו הביתה - לביתה של בפי לארוחת צהריים. לפני שובי הביתה היה שוב אלרם ובמשך כל היום היה "חם" בלונדון. עכשיו - רבע אחרי שמונה - החלה "המקהלה", זו אני משער - תמשך בוודאי, כרגיל בזמן האחרון, עד לפנות בוקר, אך כמעטאף פעם איני שומע את הקולות אחרי אחת או לכל המאוחר שתים בלילה - כי אני ישן במנוחה את שנתי. עמדתי להפליג מחר, אך שוב נדחתה הנסיעה, ויתכן שאפליג ביום השבת, אם לא תהיה דחיה חדשה. בינתיים, מתקדם קצת עניננו. יש כבר בעיקר החלטה חיובית, כאשר טלגרפתי למשה לפני ימים אחדים, והבחורים שלנו יובאו הנה לאימון. אני מניח שגם עמוס יהיה בין הבאים. עוד הפרטים לא ידועים ואנו מחכים עכשיו למכתב רשמי מאת הממשלה. מהדו"ח בעל-פה של חיים לא יכולתי לעמוד על הדברים בדיוקם ובעיקר בשאלה העיקרית המעסיקה אותי - מה יעשו עם הבחורים שלנו לאחר האימון. תביעתי {0149-41} היתה שהם יהיו בשביל שמוש אצלנו בבית או בסביבה. מדברי חיים לא ברור לי אם כך הדבר או לא. בכל אופן נעשתה התחלה - יחידה יהודית תוקם בכל אופן, ואם במשך החורף ארץ ישראל שלנו תשאר בשלמותה - אני מאמין שהתחלה זו לא תשאר התחלה. אחרי בחירת הנשיא באמריקה ישתנו כמה דברים, איני מתכוון . מהצטרפות פורמלית של אמריקה למלחמה. אני יודע אם זו תבוא כל כך מהר. לדעתי, אין כל צורך, לפי שעה, בהצטרפות רשמית, העיקר היא -`\ עזרה ממשית: בכלים ובאנשים, וזו, אני מקווה, תבוא לאחר הבחירות. הרחבת עזרתה הממשית של אמריקה תפתח גם לנו אפשרויות מורחבות לבדוק ולהכשיר אפשרויות אלו - זוהי כוונת נסיעתי לאמריקה (אם יעלה בידי לנסוע). מדאיג אותי המצב פה - לאחר נסיעתי.הוא הדאיג אוחי גם כשהייתי פה. אף פעם לא סבל עניננו כל-כך מחוסר סידור מספיק בלונדון כמו עכשיו, אולם, לפי שעה, איני רואה שום תרופה, וגם בהיותי פה אני יכול להועיל רק במעט, ובתנאים הקיימים מוטב לי לא להיות פה כלל -מאשר להיות במצב של טנטלוס. {0149-42} מאמריקה יש בדעתי לטוס לארץ, אך על זאת אכתוב כשאהיה שם. שלום רב ונשיקות ד ו ד