יומנים > יומן - מלא 16/11/1948

 16.11.48, יום ג' יד חשוון.

יצאתי הבוקר לבקר מחסני הנשק ואח"כ במפעלי הייצור של סלווין. זה נמשך מתשע עד ארבע אה"צ. - ב15- לח"ז יצאה אניתנו מיוגוסלוויה עם 4000 עולים. - ברגמן - לא הזמינו באמריקא כאפ [ כתב-יד ] באמריקא- אמנם אלי קירשנר הזמין, אבל בנארצי מחק זאת, כי מישהו המר לו שאין זה חשוב. אם יתנו למדע 5000 (לא"י בשביל מיתקן - יכינו במשך שבועים כל יום 100 קילוגרם כאפ. - הנסיונו עם רקיטות משביעים רצון. הזמינו עכשיו 50 רקיטות לשם הפגנה - יתכן שבעוד שבוע יהיה מוכן. - בחיפה מקימים החלק החימי של ביה"ח לבזוקות. פקריס קיבל חינם כמה מכונות, ועשיו דרושים רק 20,000 $ למען יגמור המפעל (קנית מכונות שאין לקבל במתנה). -------- [[חסוי]] בא אצלי אל שווימר. גייס כ400- טייסים לארץ, רכש בשבילנו כ40- אווירונים באמריקא הוא הודיע למגויסים - על יסוד דברי שלמה שלמה שמיר, טדי וחבריהם - שהם יקבלו בארץ רק הוצאותיהם ולא יותר. 

ביוני היתה אספת גח"ל פה. אהרון רמז ושכטמן הבטיחו להם שכר יותר הוגן - לפי המקצוע. ההבטחה לא נתקיימה. רבים נמצאו בתנאים קשים - חוסר שכון מתאים ועוד. לפני כעשרה ימים נתאספו והחליטו וחתמו בכתב על דרישה שבמשך 4 ימים תקבע משכרתם, ואם לא - יוחזרו לארצם. שווימר נדרש למסור התביעה החתומה למשה, שווימר לא מצא רמז, ומסר הנייר לחי ולהימן שכטמן. חי ענה - אין זו שאלה, דרגת המשכורת נקבעה ע"י הממשלה, שווימר ביקר דרגת המשכורת של הממשלה - וזו נמסרו לטייסים. הדרגא בכללה נראתה לאנשי גחל. לדרגת המשכורת צורפה (ע'י מי? - הממשלה) רשימת תנאי השר והיינו, כל איש חייב לחתום שהוא בצבא הגנה ויציית לכל פקודה וכו'.האנשים לא מרו משני טעמים: 1) אי-סיפוק בתנאי החיים, 2) חוסר אמון לפיקוד הגבוה והם נרגזים על "תנאי השרות" - כי הם מלאו חובתם כהוגן ועכשיו הם נדרשים להגיד שימלאו חובתם. בחרו בועדה של שלשה: ליוונגסטון (עובד רדיו), קוץ (טייס), מוניץ (טייס), חתמו על מחאה אולטימטיבית שלא יקשרו את תנאי המשכורת עם תנאי השרות - אס לא יסרבו לטוס. לא התנגדו לעצם המשכורת אלא ל"אנקטים" עם תנאי המשכורת. נפגשו עם אהרון רמז, גם שווימר נוכח. אהרון ענה שהתנאים הם של הממשלה ועליו לבצע זאת - ב שנויים. רמז רגז על האולטימטום, איים במשפט ויצווה לעזוב החדר. לא רצה יותר לקב אותם, ודרש שמבלי שכ"א יחתום הסתלקות מהאולטימום (שווימר וחבריו הבינו שעשו משגה באולטימטום, ולמעשה טסו לפריס עם יגאל - קורץ ומוניץ - לא יוכלו להשאר בשר שווימר חשב שהשפלה זו לא דרושה. מועצת האוויר דנה על הסתלקות בכתב, ברוב של 6 נגד 5 החלט לעמוד על כך. ליווינגסטון לא חתם- עודנו צעיר. באותו יום באו למלו בריסטול לקחתם להביאו לחיפה על מנת לשלחו מהארץ. שווימר חיה שם - ואמר ללוינגסט שלא ילך, כי יש זכות לחיל אוויר להוציא, אבל לא לשלחו מהארץ. הוא וקבוצם אינם רוצים להיות עוד חיילים, ילמדו בחורי א"י את המלאכה ויסתלקו. אמרתי לו שלע"ע אני מברר אתו באופן לא רשמי, כיהודי ליהודי. איני מיעץ אוחו לעז חיל האויר לפני גמר המלחמה. השחתפות בני אמריקא, קנדה, וארצות אחרות במלחמתנו אין ערכה רק בתוספת כוח אדם - אלא בגלוי הסולידריות של העם היהודי, יציאתם לפני גמר המערכה היא תבוסה מוסדית, להם, ליהדות אמריקא , לנו. אין סיבה מספקת לכך. 

יש אי הבנות שהן כמעט מוכרחות בפגישת שני עולמות שונים - נוער יהודי אמריקני ונוער יהודי אר"י,אבל אין להפריד בחומרתן. בצבא מוכרחה להיות משמעת, בעיני חייל זה או אחר המפקד לא מוצא חן, אבל עליו להשמע. אחרת אין צבא. בלי דעת כל הפרטים נראה שנעשו שגיאות. אסור להגיש אולטימטום בצבא. יתכן שלא טפלנו דיינו בגחל - ויש לתקן המעוות במידת האפשרות. אנשינו פה מעריכים פעולת הבחורים מאמריק והצעתי שכל "הניירות" שנטפלו ליחסים: האולטימטום, הודעות ההסתלקות מהאולטימטום ההתפטורת של שווימר יחשבו כלא היו (ילקחו חזרה) ונדון על הענינים לגופם, בתנאי שאל. שווימר וחבריו יכירו בשני יסודות: 1) אין עוזבים חיל האוויר לפני גמר המלח 2) בצבא הכרחית משמעת, אני מוכן אז לברר הטענות השונות ולחפש דרך לסיפוק עד כמה שאפשר. אל שווימר הסכים לכך. - בררתי עם יעקב, משה כרמל המצב בגליל. משה אמר שהיה מוכרח מטעמים צבאיים לקבוע עוצר על קו הגבול ולגרש הכפריים היושבים על הספר דרומה, כפר ברעם, נבי רובין, תרביחה,עיקריט. רוצה לדרוש מהדרוזים את נשקם ולתת למספר אנשים רשיון לנשק. הוא מוכן להקפיא המצב - לא לגרש יותר ולא לתת לחזור. אמרתי לו שלא ידרוש הנשק מהדרוזים, הם לא יתנו ויהיה הכרח להשתמש בכוח, וזה לא רצוי. טובה לנו ידידות הדרוזים וכל שאר המעוטים,בעולם הערבי. יש רק להודיע להם שאסור להחזיק נשק בלי רשיון, וכל מי שיפנה לממשלה - יקבל רשיון לנשק. ואשר לנוצרים בכפר ברעם ובכפרים אחרים יודיע שנדון ברצון על החזרתם כשרק יובטח קו הגבול. ושאני מסכים בדרך להקפאה - ולא יגרש יותר שום איש ממקומו. לפי דבריו היו מקודם בגליל שכבשנו בעשרת הימים כ50,000- נפש (מהם 32 אלף בנצרת) עכשיו נוספו כעשרים אלף. 

- לפי אכא נפגעו בין 14.10.48 ובין 9.11.48: בחזית א' 39 הרוגים, 149 נפצעים, 14 נעדרים, ס"ה 202 (חטיבה 1 - 11 פצועים, חטיבה 2 - 27 הרוגים, 61 פצועים, 5 נ חט' 7 - 1 הרוג, 27 פצועים, חט' 9 - 8 הרוגים, 47 פצועים, 9 נעדרים, מחוז עמק 2 פצועים, מחוס חיפה 1 פצוע, יחידת דרוזים 3 הרוגים. בחזית ד' - 133 הרוגים, 482 פצועים, 39 נעדרים, ס"ה 654. ( במטה 1 הרוג, 2 פצועים, חטיבה 5 - 88 הרוגים, 257 פצועים, 8 נעדרים, חטיבה 11 18 הרוגים, 92 פצועים, חט' 12 - 20 הרוגים, 124 פצועים, 31 נעדרים, מחוז שפלה - 3 הרוגים, 5 פצועים, מחוז הנגב - 3 הרוגים, 2 פצועים, בחיילות 12 הרוגים, 18 פצ (תותחנים 5 הרוגים, 12 פצועים, חיל אוויר 6 הרוגים, 3 נעדרים, חיל הנדסה 1 הרוג 6 פצועים). חטיבה 8 - 8 הרוגים, 46 פצועים. בס"ה במשך הזמן הנ"ל: 192 הרוגים, 695 פצועים, 56 נעדרים,ס"ה 943.