יומנים > יומן - מלא 17/01/1939

{P001} {0187-08} [17.1.1939] נ.י., 17 ינואר שיחה עם נשיאת הדסה הצעירה, נלי זיף, בחורה צעירה העובדת המשרדו של וויסגל, מארגן הביתן האר"י בתערוכת נ.י. שאלתי לערכה, פרצופה הפוליטי והסוציאלי, ענפי פעולתה של הדסה הצעירה. היא מונה 13 אלף חברות, מגיל 17 עד 27-25. בעיקר מהשכבה של המעמד הבינוני: גומרות אוניוורסיטה, פקידות, בנות סוחרים, מעט מאד פועלות. עמדתן ניקבעת בועידות הדסה הצעירה, אך לא שונות בעיק מעמדת הדסה. גם זו התנגדה לחלוקה, אך על-פי החלטת עצמה. בשאלות סוציאליות - עמדה ליברלית. פעול עיקרית - החזקת מוסד הילדים בשפיה עבודה למען קה"ק. בשעורים תרבותיים לומדות דת, היסטוריה לשון וספרות עברית. אין עברית נפוצה. חלוציות מעטה. באספות הסניפים מתחילים בשירים עבריים וארי"ים. מי שהוא מרצה על מאורעות עולמיים או ארי"ים - ומתווכחים. ההכרה הציונית קצת יותר עמוקה מזו שבהדסה הקשישה. הבוגרות עוברות לרוב להדסה. יש רצון להכיר יותר את המתהווה בארץ. יחס חיובי ל"הסתדרות". התשובה לשאלותי ניתנו בגלוי-לב, בתבונה, ומבלי רצון של התפארות והתפרכסות. אמרתי לה שתאורה מעורר בי דאגה. הציונות האמריקנית - קלושה, אינה מושכת, אינה אגרסיבית ומסתפקת במגבית. בלי נוער יותר חלוצי ואגרסיבי אין תיקון. ויש לדרוש מהדסה הצעירה: {P002} {0187-09} א) יותר לימוד עברית, ב) התקרבות לארץ ע"י ארגון שנה שנה של מספר מנהיגות, ג) הכשרת חברות לחלוץ ד) פעולה למען הביטחון בארץ. היא התנצלה שעד היום לא דרשו מהן כאלה. ציוני אמריקא הניחו אותן לנפשן, הדסה הקשישה מרוצה מהמצב, ושליתי א"י ומנהיגי הציונים שבאים לאמריקא לא טיפלו בהן. היא מאמינה שיש ואפשר למלא את דרישותי. הצעתי לה להזמין לפני צאתי את מנהיגי כל ארגוני הנוער הציוני בניו-יורק לשם שיחה על תפקידי הנוער הציוני בשעה זו (יהודה הצעירה, אבוקה, מסדה, השה"צ, פוע"צ, הנוער המזרחי). ---------- ביקרתי לפנות ערב את מק בביתו. הוא גר בהוטל, אך דירתו קבועה והוא שינה את מבנה. דומה למנזר או בית כנסת נוצרי. אמר לי שזה היה טעם אשתו, אך הוא ובתו, המטפלת בו לאחר מות אשתו, החליטו לשנות את צורת הדירה, כי גם הוא אינו מרוצה הימנה. פניו טובים, מוחו עובד באופן נורמלי, אך אינו מוכשר עוד לעבודה, ולא ישוב עוד לבית המשפט. מתהלך בקושי, ואסור לו להתרגש ולהתרגז. מתוך כך הורחק מעניננו כי הוא נפגש רק עם ווייז, ואסור לו להרבות בשיחה. אינו משוחח יותר מרבע שעה - אך החזיקני הפעם שעה וחצי. סיפרתי לו על המצב בארץ, {P003} {0187-10} בלונדון ועל שליחותי באמריקא. הוא מתנגד בכל תוקף למינוי שטרוס להשתתף במו"מ. אין לו כל ידיעה מעניני א"י. הוא אוייב האדמיניסטרציה האמריקנית, וכחבר לבנק של קון ולוב הוא משמש בעצמו גורם לאנטישמיות, כי בנק זה, כבנק של מורגן, שנוא באמריקא. כששמע על פחד אדלר מועידה יהודית אמר בחריפות: ידידי אדלר העשירים מטפחים אנטישמיות לא פחות מאיזה גורם אחר. היוותרו משום כך על עשרם? הוא מחייב את הועידה בהתלהבות ובתוקף, גם אם הבלתי ציונים לא ישתתפו בה. יתכן שאיזה אנטישמי יתקוף את היהודים - האם בגלל זה נסתלק ממלחמתנו. גם הוא בטוח בעזרת הנשיא, אם כי הוא חושב, כבן כהן של ל.ד.ב. עלול להפריז במידת התמיכה. תומך מאוד בשיתוף בן כהן בשיחות בלונדון. מצטער צער רב - ובכנות, בלי ספק על אי-יכלתו להיות אקטיבי ולעמוד לימין בשעה קשה זו. ציוני טוב ! ----------- טלגרפתי ללונדון: Mack strongly objects giving Straus insists conference here even without Adler. Regarding Karp my advice invite him non commitally. {P004} {0187-11} ניו-יורק 17.1.39 לחברי השה"צ - נצ"ח חברים יקרים. נתגלגלתי לזמן קצר לאמריקא ואני יושב בעיר ענקית זו כמדבר שממה, אם כי סביבי רוחשים מיליוני אנשים ומגרדי- שחקים ענקיים מספרים כבוד אדם ועוז רוחו וחוצפת מפעלו, ואני מטפל עם עסקנינו - לרוב טיפול סיזיפי - בדברים שהם לאמתו של דבר רק בחינת שצף פוליטי, - כי קשה לרוות כאן את הצמאון של אדם ארץ-ישראלי כאילו הוא נמצא בארץ ציה שממה. והנה נתגלגל לידי היום בדך נס הדן"ח של מועצתכם בכנרת מאמצע אוקטובר 1938, והפניתי לעצמי ערב זה לעיין בו ובלעתי את ההרצאות של השליחים מהארצות, והדיון על שאלות התנועה, ודברי אופיר על המצב בתנועה בארץ הניעו אותי לכתוב לכם שורות אלה. התפלאתי שקובלנותיו על המצב במפלגה ובקבוץ לא עוררו תגובה בהמשך הוויכוח וגם במסקנות של המועצה לא הועלה סעיף זה, אם כי איני מפקפק שהעמדה שהוא הביע היא עמדת רבים מכם. ומכוון שדבר זה מדריך את מנוחתי זה כמה, והימים האחדים שעשיתי בארץ לפני צאתי לאמריקא לא הקטינו את דאגתי אלא להיפך, אי פונה אליכם בדברי אלה. בישיבת מרכז המפלגה שהשתתפתי בה לפני צאתי לאמריקא ניס יתי לעורר את השאלה הפירוד המתגבר בצוך תנועתנו המאוחדת נושא בחובו סם מוות לא רק למפלגה - אלא לתנועת הפועלים כולה, גם {P005} {0187-12} בארץ וגם בגולה. גם אילו היו השנים כתיקונן והיהדות בגולה היתה עומדת על תלה ומפעלנו הארצי-ישראלי לא היה אפוף סכנות - היה המצב הקיים בתנועתנו עלול להכשיל ולהחריב את הכיבושים אשר כבשנו. לפועל ולעם, בהסתדרות ובציונות: בלי אחדות נפשית וארגונית, בלי אחריות וערבות משותפת, בלי הכרת שיתוף גורל ויעוד, בלי השלטת רצון הכלל על כל חלקיו, בלי מרות עליונה של המעמד, לא מרות פורמלית שהכול מודים בה להלכה, אלא מרות שבלב, אחדות מתוך אהבה ואמון הדדי, על אף חלוקי דעות וניגודים מדומים ואפילו אמתיים - בלי חרדה מתמדת ורצון לוהט לקיים לחזק ולהגביר את אחדות התנועה בכל גילוייה ואפשרויותיה - בלי אלה לא תכון תנועתנו, לא יכון מפעלנו, לא תעמוד השפעתנו בישוב ובציונות, לא יעמוד וכחה הפנימי, כוחה היוצר והכובש, לא תשמר דמותה המוסרית, והגורל האכזרי אשר התעלל בתנועת פועלים כבירות בכמה ארצות אחרות לא יפסח גם עליה. וזה שנים אחדות אני רואה בחרדה עמוקה את יצר[?] ההתבדלות ואחדות מחלקת בחלקים הטובים ביותר שבתנועתנו,- גם באלב שהיו שנים רבות נושאים באמונה את רעיון האיחוד ורצון האיחוד, רעיון כלל העבדים ומרות המעמד, בחרדה רב אני רואה כיצד לאט לאט נוצר ריוח בין ההלכה לבין המעשה, והפרץ הולך וגדל. ומפלגת המעמד נעשתה כמעט פיקציה, והסתדרות המעמד נהפכה למסגרת שבתוכה מתגוששים ומתחרים גושים שונים, וסיעות נוצרות שעושות למעשה את מלאכת המפלגה וההסתדרות, ומלחמת הסיעות {P006} {0187-13} מחללות שם המפלגה ומסלפת את דמותה, והמחיצות שבין הסיעות גדלות ומתחזקות, והחלטות המפלגה על אחדות נוער ואחדות התנועה הקבוצית נעשות פלסתר, ובעקבות הסיעות של הגושים מתפלגים הסניפים בערים ובמושבות, וועידת המפלגה נהפכת לכינוס פדרטיבי, ובמוסדות המפלגה מורכבים על-ידי קנוניות של סיעות, ובמקום בירור חברי בשאלות שנויות במחלוקת יש התנגשות של מסגרות מתחרות ובמקום כלל מאורגן ושליט על על עצמו יש אידיאולוגיות של "כלליות" שנתקונו מתוכנן, באשר כל חטיבה וסיעה הדוגלת בכלליות כביכול אינה זקוקה לרצון הכלל ולמרות הכלל, אלא פועלת על דעת עצמה, ובמקום מפלגה מכוונת ומדרכת את חבריה וגושיה בעיר ובכפר - יש לנו למעשה מסגרת פדרטיבית מוסרת-אונים ללא מרות, ללא אחריות וללא תוכן. כלפי חוץ עדיין תנועתנו כאילו חזקה. עוד אנו ניהנים מהרכוש אשר עשינו במשך עשרות שנים, אבל הקרן השמורה לא תעמוד לנו זמן רב. תנועה שאינה מתחדשת יום יום ואינה עושה פירות חדשים לבקרים, תנועה שאינה כובשת בתנופה מתגברת ואינה יודעת להסתער בלי ליאות על עמדות חדשות, פניות וחיצוניות, אלא מבזבזת את ירושתה ואוכלת את קרנה - מוכרחה לפשוט הרגל ולרדת מעל הפרק. חלקתי כל ימי על טענת הירידה בתנועתנו. אף פעם לא האמנתי שצבורנו מתנוון או יוצא לתרבות רעה. אני חולק גם עכשיו. איני תולה את הקולר בצבור. כשהצבור שלנו נתבע עכשיו - הוא נענה. עמידת צבורנו בשנות-פורענויות אלה, עמידתנו בהגנה, {P007} {0187-14} בעזרה עצמית, במלחמה נגד חוסר עבודה. במלחמה על עליה - כל אלה מוכיחים שלא נס כוחנו. אם יקרה אסון, אם תנועתנו תכשל - לא הצבור יגרום לכך. אני רואה את מקור האסון הצפוי לנו - במכשירי התנועה, בכלים הצבורייםשלנו, בגושים ההתישבותיים --------------------- ובמוסדות המפלגה - ביצר ההתבדלות שהתבגר במחננו. איני מאשים באופן מיוחד גוף זה או אחד. ואיני רוצה ואיני רשאי להוציא עצמי מכלל האחריות. כל אחד מאתנו שותף להרס המאיים עלינו. ויודע אני את הכוונות הטובות והנאמנות המצדיקות בעיני החברים את התבדלותם והתחרותם. אבל ידענו להתגבר על כוונות טובות אלה - ולחשל את אחדות תנועתנו - למרות חילוקי הדעות הטהורים והנאמנים שהונחו ביסוד פירודה. ידענו להתגבר על מחיצות ולהרוס אותן למרות היות המחיצות האלה נעוצות במסורת ברובה. כלופ לא היו לפועלי-ציון, להפועל הצעיר, לאחדות העבודה, לצעירי ציון, לצ.ס., להתאחדות, לבלתי-מפלגתיים, לשומר הצעיר ולאחרים - נכסי-רוח יקרים ןמיוחדים להם ? וכששמעתי בישיבה האחרונה של המרכז הסברה לפירוד שבין הקבוץ וחבר הקבוצות - לא היו הדברים חדשים. זכרתי הדברים האלה מימי פולמוס האיחוד לפני עשרים שנה, בשעה יסוד אחדות עבודה, לפני שמונה עשרה שנה, בשעת יסוד ההסתדרות, ולפני שנים לא כל כך רבות בשעת התמזגות עם צ.ס., עם ההתאחדות. איש לא התכחש לעצמו, איש לא וויתר על נכסיו הרוחניים, הרעיוניים והנפשיים, אבל נמצא בנו הכוח להתעלות ולגלות את המשותף, את המאחד, את העיקר הכללי. ובכוח זה יכולנו ועשינו {P008} {0187-15} והגענו עד הלום. עכשיו נתהפך הגלגל. כל אחד מגלה את המפריד, את המבדיל, את הפרט המיחד והמפלג - ואנו מתגודדים ומתפוררים. ואם לא יתגלה בתוכנו שוב היצר המאחד והמלכד, אם לא יתלקח בתוכנו שוב להט האיחוד - אנו צפויים במשך שנים לא רבות לכישלון וחורבן, ככשלון וכחורבן אשר קרה לתנועות גדולות וכבירות ועתיקות מאתנו. ואיני יכל להאמין שאפסו בתוכנו החברים שעדיין יצר האיחוד והאמונה העמוקה בכלל שלמים בלבם, ואני יודע שבקרבכם לא מעטים החברים האלה, והחוברת של מועצת העליונה בכנרת שנתגלגלה לידי היום חיזקה בלבי את האמונה הזאת. זה כמה שנים נעתקתי לאסוני מהחיים, החיים של תנועתנו, והוטל עי לנוע ולנוד בין ירושלים ולונדון ולעסוק בדברים שהם לפי הכרתי העמוקה רק שצף התנועה שקוראים לו בשם מדיניות, ומיחסים לו ערך מופרז שאינו מגיע לו. ידעתי שמוכרחים לטפל גם בענינים אלה, אבל מה בצע במלאכה זו - אם שרשי תנועתנו מתערערים ומקורותיהם נדלחים ? ---------- ---- עדיין לא מאוחר. הגזע של תנועתנו הוא איתן ובריא, ואם רק לא ניתן לחלודה להתפשט ונעקור את הנגעים שדבקו בו - מובטחני שנחלים במהרה. יודע אני חברים רבים, בכל נקודה ובכל גוף שחרדים לשלום התנועה ואחדותה, אך איני יודע גוף אחר אשר בשלמותו הוא חרד לאיחוד כקיבוצכם אתם, קבוץ נצ"ח. ואני פונה אליכם: {P009} {0187-16} אל דמי! בקבוץ המאוחד כולו, בחבר הקבוצות, בארגון המושבים בת"א, בחיפה, בירושלים ובכל נקודה ונקודה ישנם חברים החרדים לשום התנועה. פעלו יחד! הרימו נס האיחוד. הכריזו מלחמה על סיעות וקיום סיעות במפלגה. דרשו ממסודות המפלגה, מהנהגת הגושים לבצע את איחוד הנוער, להקים את אחדות התנועה הקבוצתית, להרוס את הנגע הפדרטיבי במפלגה ובהסתדרות, לאסור לעקור כל ארגון סיעתי, למנוע הפיכת הגושים ההתישבותיים לארגונים רעיוניים. אל יעסוק שום גוש בתורת גוש בדבר שנמסר לסמכות ההסתדרות ולסמכות המפלגה. אל ישא שום איש שם האיחוד לשוא, שם המפלגה לשוא ושם ההסתדרות לשוא. במפעל ההתישבות יעסוק המרכז החקלאי, בחלוץ יטפלו שליחי ההסתדרות, בחינוך האידיאולוגי ופוליטי תעסוק המפלגה - יבחר לו כל חבר צורת התישבות כרצונו, כהכרתו, כנטיתו - אבל אל תיהפך צורת ההתישבות למחיצה אידיאולוגית, ארגונית בין חברי מפלגה ובין חברי ההסתדרות. כמובן שחברי כל גוש זה או אחר אלא באשר הם פועלים, באשר הם חברי ההסתדרות והמפלגה.... אל יהפכו הוויכוחים הפוליטיים והאידיאולוגיים שבתוכנו - וויכוח על חלוקה, על "הסכם", על ארגון הישוב או על איזו שאלה מפלגתית והסתדרותית וציונית שהיא - לוויכוח בין מסגרות התישבותיות. אן נרוקן מתכנה את מרות המעמד ואל נחליף אידיאולוגיה של "כלל" באידיאולוגיה של "כלליות". כל אחד מאיתנו מתכונן לטובת הכלל - אבל רק הכלל כולו, הכלל המציאותי, המעמד, ההסתדרות, המפלגה, יקבעו מהו רצון הכלל ודרך הכלל, ויחייבו בהחלטה זו את כל פרט {P00A} {0187-17} וכל קבוץ של פרטים. סכנות רבות ואיומות נשקפות לנו - מהטירור בארץ, מהמדיניות הנלוזה של ממשלת המנדט, מהתגברות האנטישמיות בעולם, מהשתלטות הנאציות - אבל איני יודע סכנה יותר מרה ואיומה לעתידנו מסכנת חורבנה של תנועתנו, כשלונו המוסרי של הפועל בארץ, הרס אחדותי ושלמותו הפנימית. אל דמי. אל תתנו מנוח לעצמכם, לחברים החושבים כמוכם בכל נקודה ונקודה, בכל גוש וגוש, למוסדות התנועה: תעירו ותעוררו את מרד האיחוד. כאשר אתם שולחים שליחים לציחיה, ליוגוסלויה, ללטביה, לאנגליה - שלחו שליחי איחוד ליגור, לדגניה, לעין חרוד, לנהלל, לתל-אביב, לחיפה - הקהילו אספות חברים בכל עיר וכפר, התקיפו והסעירו את המפלגה, שלחו משלחת לישיבת המרכז, דרשו כנוס מועצת המפלגה, תפנו למזכירות הקיבוץ המאוחד וחבר הקבוצות - אל תתנו דמי! תתחילו במלאכה - תמצאו בכל מקום חברים לדעה, העיזו ועשו! שלכם באמונה ובהוקרה ד. בן-גוריון