יומנים > יומן - מלא 17/01/1949

 17.1.49, יום ב', טז' טבת תש"ט

כוח אדם ליום 6.1.49: ס"ה כללי 107.426, מזה חללים 3256, שבויים 952, עריקים 1491, נעדרים 716, מחנה שחרורים 151, אסירים 103, חולים ופצועים 4137, בשרות פעיל 96.620 (ב30.12.48- ס"ה כללי 108.296, בשרות פעיל 97.757), מזה ר.מ. 1 - 371, חיש 25.112 (25.512), חיר 13,429 (13.663), תותחנים 3851 (3844), מרגמות 945 (953), חיל הנדסה 2712 (2731), קשר 2331 (2306), צנחנים 260 (261), מיעוטים 508 (499), שרותי אכא 15620 (15617), אגא 12.938 (12885), אגם 1.372 (1360), שונים 3441 (3309), ס"ה 82.419 (82.940), חיל אויר 6652 (5941), ים 3179 (3087), - ס"ה 92.245, ר.מ. 4א (קלטים ובסיס אמונים 2715, ר,מ, 4ב (מחנות מעבר) 1.289. החטיבות: 1 - 2.118, 2 - 1.549, 3 - 2.453, 4 - 1.938, 5 - 3.222, ,2.019 - 11 ,2.318 - 10 ,1.542 - 9 ,1.613 - 8 ,1.852 - 7 ,1.843 - 6 12 - 2.124, חי"מ: גליל 1.646, עמק 1.256, חיפה 1.291, תיכון 2.049, ת"א 1906, ירושלים 2.860, פלשת 1.134, נגב 800, גדוד 141 - 547 (?). - בישיבת המטה עם מפקדי החזיתות, המצרים נמצאים קילומטרים אחדים מההצטלבות. מגבול עזה הם נמצאים במרחק של כ20- קילומטר. הקצה הצפוני - ג'בליה, מצפון לעזה. למזרח הקו עזה רפיח - הם חונים בין 2 ובין 5 קילומטר מהקו, בצפיפות רבה. יש להם בקר עזה-רפיח 12 גדודים, לא שלמים ולא מלאים. מטוסי הקרב שלנו פעלו ביעילות רבה, וכמעט רק הם פגעו בכחות שלנו (3 פעמים!). חיל הנדסה פעל באופן מצוין. חיל התותחנים הגיעו לרמה גבוהה. הקליעה היתה מדויקת, התנועה זריזה. שרותי האספקה - המפתח לכל הפעולה "דפקו" יפה. הגיעו כמויות עצומות של אספקה. האמורטיזציה של הרכב היתה מחרידה, בתי הסדנא לא הספיקו לתיקונים הדרושים. 

יגאל סבור שאילו היו עוד 3-4 ימים היו יכולים "לסיים" הפעולה. בקרב פלוג'ה עיראק מנשיה היו שני כשלונות - כשגדוד אחד (גדוד ) כבש עיראק מנשיה לא הלך הגדוד השני לנתק עיראק מפלוגה, אם כי היה צריך לעשות זאת. במשך הלילה, ביחוד בסופו החלו כבר המצרים להתמסר כשבויים, מחלקה אחת (דתית) נתנה משום פקודה לירות השבויים, ואז העומדים להתמסר החלו לירות ולהתנגד מהבתים. באותו זמן יצא כוח משוריין עם טנקים ורגלים מפלוגה ותקף את אנשינ בעיראק, ובנסיגה (במשך היום) איבדו כשבעים איש. 5 נמצאים בשבי. צבי איילון מוסר שהערבים מפרקים המובלט בלטרון - מורידים קוי טלפון, מוציאים דברים אחרים, מתמעטת התנועה, ומתבצרים כנראה בקו בית-נובא. שלמה שמיר - האויב מחזיק 6 גדודים, מהם שנים לא סדירים. לאורך כל הקו יש צליפה. המצב רע בשל ההסתננות. תפסו שומר מחדרה. גונבים פרות לא רחוק מהמטה. הם, יעבץ, תל מונד, מענות, רמת הכובש שרויים בחוסר בטחון כלשהוא. שלמה סבור שאנשי חי"מ השומרים על הקו גרועים מציווילים, דפטיסטים, ביחוד המפקדים. שלשום ירד גדוד עיראקי (משכם) במאה שש עשרה הכוניות לכפר-קרא על כביש ודי ערא, לא רחוק מכפר ערא. משה כרמל - הצבא הלבנוני שקט, לא מתגרה, לא מופיע אפילו בשטח המוחזק שלנו בלבנון ומעבר לשטח זה בתוך גבול לבנון. יש גם יחידות המופתי (כשלוש מאות איש) וגדוד סורי. ב"כ לבנון בשיחה האחרונה הבטיח שהם אחראים על כל הכוחות ששוכנים בארצם. הסורים שוכנים מבנים עד ראש הגשר, מבוצרים טוב, ומאורגנים להגנה. מראש הגשר עד ודי חמא, מקום הפגישה עם כוחות עבר הירדן, נמצאים כוחות מעטים. 

רבים עורקים אלינו - מתוך תחלואה, התיאשות ותנאים גרועים. אנו מפיצים כרוזים ביניהם - והכרוזים פועלים. עורקים בערך 1 לשני ימים. באים על נשקם. תחזית יציבה. הפטרולים שלנו חודרים לשטחם בכוון ג'נין. [חסוי] יש לשער שאח"כ תבוא התקפה עיראקית, ומהעמדות הדפנסיביות שלנו נוכל לעשות בהם שמות. יגאל ידין אינו אופטימי כל כך ביחס לזמן. הדבר אולי ידרוש - 6 ימים. משה כרמל סבור שהמשכת מצב הכן מזיקה. מתיחות לזמן רב ללא פעולה יש לה תוצאות לא רצויות. יגאל ידין - עד עכשיו הצלחנו כשהפתענו האויב וניצלנו האפתעה. בלי זאת - כשהאויב היה ערוך, או כשהפסדנו מומנט האפתעה - לא הצלחנו. בסוף הישיבה העירותי: עלי לעשות הפעם הערה אחת לא מתוך שמחה ותענוג, אלא מתוך חובה. יש עכשיו בחירות - וכל חייל ומפקד יש לו הזכות המלאה להשתתף במלחמת הבחירות בחוץ למחנה הצבאי ככל אזרח אחר, והוא רשאי לבקר הכל וכל אחד, ובמידה שזה מותר לציווילי (ואם מותר) מותר גם לו להשמיץ כל מי שהוא רוצה. אבל אין מפקד צבא רשאי לדון באספות פומביות ולא פומביות על פקודות צבאיות שניתנו לו - גם כשהוא מופיע באספה במדים ציוויליים. במעשה זה אני רואה פגיעה חמורה בשלמות הצבא והפרה קשה של פקודת משטר ונוהג של המטה כללי. הצבא שלנו הוא צעיר - והמשמעת בתוכו לקויה, והמפקדים ביחוד הגבוהים צריכים לשמש דוגמא למשמעת וכבוש היצר. אבקש הרמטכ"ל להעיבר הודעה זו למפקדי החזיתות והחטיבות. 

- באחת הגיע מברק מרודוס שבונץ מקווה לגמור כל הדיון ביום ד', ושמטרופוליס שנשלח לבירות שאר ארצות ערב חזר ומודיע שאם הדיון עם המצרים יגמר בהצלחה - עיראק, סוריה ועבה"י מוכנות להתחיל מו"מ על שביתת נשק. - באו משה דיין וששון. נסעו בדרך הרגילה לשוני. שער שכם בלכתם ובשובם היה ריק מאדם. סידורי שמירה בעיר מעולים. ע"י גשר אלנבי יש מכס ושמירה מעולה. רק 3 פעמים בעמידו אותם בעיר, בגשר אלנבי ובשוני. עוד בדרך דיבר משה עם טל על חופש תנועה למפרץ ועל זה ידבר עם המלך, טל התנגד לכך, אמר שיש להם תכנית ביחס למפרץ - שכולו יהיה בידיהם, ויתנו לנו גישה, כמו בחיפה - לנו וגישה להם. הם לא מתכוונים להתקדם, ומוכנים לחתום על הסכם של אי-התקפה ואי התקדמות. השיחה עם המלך היתה קשה. היו אצלו - באופן בלתי צפוי - אורחים אחדים, הקונסול האמריקני ועוד. המלך בא באמצע האוכל. בשיחה היתה מתוחה, ששון והמלך דיברו ערבית. השיחה 3/4 שעה; המלך פתח אומרים שאנו אויבים - חי ה' שאין אנו אויבים. שאל על משה מי הוא ושאל לשלום שרתוק, ויצמן וגולדה. כעס על גולדה שיכלה למנוע המלחמה ולא מנעה, וטוב שנשלחה למוסקבה. ששון הסביר שיש לא רושם מוטעה מגולדה, אולי מפני שלא יכלה לדבר ערבית. שפך לבו על מדינות ערב, אינו מכיר בזכות שום מדינ ערבית להמצא בארץ, מלבד שנים - ישראל ועבה"י. השתמש גם במונח ממשלת ישראל. הוא חושש רק מדבר אחד - מקומוניזם וקשרים עם רוסיה, ששון ענה בפחד מאנגליה - בעוד אנו משוחחים לשלום עם טל - באו הבריטים על פי הזמנתו. המלך ענה שהעמד בפני עובדה, הכוח בא מבלי שידע, לא ביקש ולא הזמין, והיה מוכרח להסכים להגדתם שהוזמנו על ידו. הכוח שבא לעקבה הוא קטן, אין הכוונה לישראל ולא לו - יש לאנגלים איזה דבר מרחיק לכת שאין הוא יודע אותו. כשהתרגש אמר שהוא חושש מהאנגלים יותר מהרוסים, אבל אין לו ברירה. טוב להוציא כל הזרים, ואם מדינות ערב יעזבו הארץ - נשב שנינו יחד. משה עורר שאלת הליכתנו למפרץ. לא הגין והסכים, אך ככשמע השם עקבה חזר על דברי טל

מילה במילה, מבלי שטל והוא נדברו באותו רגע. הוא הוסיף שאנגליה לא כמו שאנו חושבים אינה מעונינת בשלום, אלא להיפך. לא נתנו לערבים נשק, אלא בשלושת השבועות שעד ההפוגה הראשונה. ולחצו על הפוגה ועל שלום. הם רוצים בשלום. למלך יש בקשה לב.ג. - לא להביא לידי סכסוך עם האנגלים במשך שבועיים, עד שנגמור השיחות ברודוס, אז הכוח הבריטי לא ישאר בעקבה. והוא מבקש מב.ג. לא להתגרות בשבועים אלה. אין הוא רוצה בשיחות משותפות עם מדינות ערב, עליהן לעזוב. הקבינט שלו והיועצים הבריטים מחייבים שיחות שלו ברודוס על שביתת נשק. הוא מהסס. לא יחד עם אחרים, ואל ברודוס. מדוע לא אצלו? הזמין את ששון ומשה לבוא אצלו עוד פעם בעוד שבועיים. הוא מעיין עכשיו בתכנית, וכעבור שבועיים יאמר לנו. ואשר לרודוס יש לו אזהרה ובקשה - להוציא המצרים מגבולות הארץ. ששון ענה שהיה בעצמו ברודוס, השיחות הן רק צבאיות, ויתכן שיוסכם שהמצרים ישארו. אמר אל תעשו זאת - תישאר שם ממשלת ישראל, השטן ומי שהוא, רק לא מצרים. הוא מקווה שהעירקים ילכו יחד אתו - נורי סעיד יבוא אליו בימים הקרובים. משה שאל אם אפשר לדון על ירושלים לחוד - או זה תלוטי בהסדר כללי. ענה בשלילה, יש לו תכנית כללית, אבל אשפר לגמור ענין ירושלים, ואו לטרון, ואין קשר מוכרח. משה שאל על שבויים - מחלך הסכים שניתן המצרים למצרים, ונתן סמכות מלאה לטל להחליט בדבר. בזאת נפרדו. בנסיעה חזרה הדגיש עבדאלה שהמלך היה גלוי לב ביותר. רופא המלך בשיחה קצרה לחוד עם ששון אמר לו תקנה את טל והכל יסתדר. משה דיין קבע פגישה עם טל למחר - לגמור דבר השנויים. יעצנו למשה שינסה בשיחה הקרובה עם טל להשיג מעבר טריטוריאלי לאוניוורסיטה ברשותנו ולסדר פינוי לטרון. 

התיעצנו על הלבנון - יגאל הציע לשחרר עוד חמשה כפרים ושהם ישחררו ראש הנקרה. ואשר למצרים - פינוי חלקי של פלוגה לפני הרכב, מלא רק בתנאי של הסכם. הנשק - להכרעת אנשי המקום. יגאל יוצא מחר לרודוס. - באו בהיר, נצר וקוסוי. רוויז. כלליים הציעו לדחות הבחירות לשבוע או שבועיים, הרוב התנגד (גם מפ"מ והמזרחי). ביטלו זכות הצבעה לאורחים, דרוש מפני זה להכריז יום שבתון. מציעים שחלוקת הפנקסים תימשך עד השבת, ולאסור רמקולים ביום הבחירות ובתעמולת בחירות. דורשים ממנו אספה ביפו, ברמת-גן, במקום בגליל ומכתב לעדות מזרח. - בארבע טלפן לי טדי מניו-יורק. יש להחיש בוא חברי הנהלת הסוכנות - לגמר הסכסוך בדבר המגבית. במברק שלו מלפני יומים הוא מבקש לראות מברקם של גולדמן, גרינברג, הלפרין, לוריה וצוקרמן להנהלה בירושלים (עד עכשיו לא ראיתי!) המציעים ישיבת הנהלה בנ.י. לקבל החלטה סופית: או להכריח UPA לקבל הכרעת ההנהלה או - להוציא UPA מהחשבון ע"י הסכם ישר בין הסוכנות DC. עמדה תקיפה של ההנהלה בירושלם עלולה לשנות על המצב הפננסי ותעשה לבלתי אפשרי שמיעוט ב-ZOA תעשה לאל החלטות רוב ההנהלה, והממשלה ולהיפך כניעה למיעוט זה תשליט אותם ותביא לכשלון המגבית. תדי דורש שאשכול יצרף למשלחת לנ.ע. אפילו רק לזמן קצר. גם אפשטיין הבריק באותו יום שמרגנטוו יקבל הראשות אם הענינים הפנימיים יסתדרו - כפי שהחליט רוב ההנהלה בנ.י. עד אחד בפברואר. אם הדבר ידחה יותר המגבית לשנה זו תסוכן, והוא לא יוכל להיות אחראי לתוצאות. טלפנתי לקפלן. ענה לי שהיום צריכה להתקיים ישיבת ההנהלה בירושלים בענין זה. 

לא מובן לי למה משלחת: מדוע אי אפשר להחליט פה להטיל על חברי ההנהלה בנ.י. שיסדרו המגבית עם הקורנט בלי UPA? קפלן סבור שבלי שליחים ישרים שיבואו מהארץ לא יעיזו לעשות זאת. - שרף מבטיחני שהוברר לו הבוקר בת"א חולקו כבר 105.000 פנקסים. נפקדו בת"א 132.000. מניחים שעד יום ד' יחלקו הכל. הקושי הוא בעולים. מחצית העולים ביפו תעודותיהם נמצאות במחנות ובמקומות אחרים. יש גם קשיים למצוא המענים ביפו, כי המספרים הם מספרים של טבו ולא רחובות. ביפו יושבים 24000 יהודים - החצי מהם קשה לברר התעודות איפה הן. מהצבא קיבלו עד היום 78.000 מ94.000- שנפקדו. אומרים ש8000- תמונות נמצאות במעבדות הצבא, ועדיין לא פותחו, 8000 חסרי צילומים, וחוששים שלא יספיקו להכין (אכא עוסקת בזה). יהיו גם הרבה עולים שיהיו להם פנקסים - אבל הם שנו מקומם, ואם לא יוכלו להצביע לא במקומם הראשון אלא במקום שיושבים בו עכשיו - יפסידו זכות ההצבעה. בירושלים נשארו לחלוקה 6660 פנקסים (מתוך 39000) יש בעיה של 3000 אזרחים שעזבו מקומם (כהרב פישמן) ויש להעביר אחת משתי - או רשימת הבוחר, או זכות להצביע בכל מקום במעטפה כפולה. שוחחתי (או הזיתי) עם שרף על הרכב ממשלה חדשה. בממשלה ימיו: המפלגה, 2 מפ"מ, 2 דתיים, ספרדי אחד, פרוגרסיבי אחד. ומפלגה ימיו או 5 או 7. התיקים: ראש ממשלה, בטחון, אוצר, חוץ, פנים (משטרה, מיעוטים, דת), פיתוח (עם שכון או שיכון תיק מיוחד), משפטים, מסחר ותעשיה, חינוך ותרבות, תחבורה, שרותים 

סוציאליים, עב"צ יכלל בפיתוח, עבודה במשרד פנים. מפ"מ יקבלו משפטים, תחבורה; דתיים: פנים, מסחר ותעשיה. ספרדי - שרותים סוציאליים. פרוגרסיבים - חינוך ותרבות. למפלגה: בטחון, אוצר, חוץ, פיתוח, ראש ממשלה, שכון, בלי תיק. מצדנו יש להכניס לממשלה את גולדה, אשכול ואולי גם זיאמה - נוסף על אלה שישנם עכשיו. - בא אצלי לנדוי, היה מיור בצבא אמריקני, אפסנאי. התבונן ולמד הסידורים שלנו. יש ליקויים לא מעטים, לדעתו לא מחוסר נסיון, אלא אין איש יודע בדיוק מה תפקידו. במטות יש יותר מדי אנשים, לא כולם יעילים. יותר מדי מחקים השיטה הבריטית. גם השיטה האמריקנית לא תצלח פה. נחוצה שיטה מותאמת לתנאי הארץ. החומר האנושי לדעתו עולה על החומר האנושי באמריקא. לאחר הכרה די-יורה אפשר יהיה לשלוח קצינים צעירים ללמוד באמריקא. הוא נוסע לעזור באיסוף בגדים ועוד לצבא. אשתו היתה בשנת 1942 נשיאת הדסה הצעירה (אז - בשם ברודי). - אלינור לוינסון מאמריקא באה להתפרד. היא הסתכלה לנועשה פה במשך חדשים - בשם הוועד הארצי של מוסד החסד של הקהילות באמריקא - לשם שורה של הרצאות במרכז היהדות באמריקא עם שובה, ובאה לשאול על עמדתי בשאלות מרכזיות - מדיניות חוץ, משטר, ישוב הנגב ועוד.