יומנים > יומן - מלא 18/01/1949

 18.1.49, יום ג', יז' טבת.

מאיתן נתקבל מברק (יצא 172015) האומר לאחר משא ומתן ממושך הוסכם היום בין שני הצדדים: א) לפי החלטת 4 לנובמבר ובמגמה לבצע החלטה של 16 לנובמבר יפנו כוחות המצרים מפלוגה. ב) הפנוי יתחיל ב24- לחודש אל מעבר לגבול א"י מצרים. ג) הפנוי יבוצע תחת פיקוח או"מ לפי התכנית דלקמן: I הפנוי יתחיל ב0500- שעון גריניץ ב24- ליאנואר. II לשם מניעת אינצידנטים והבטחת פיקוח יעיל של האו"מ יבוצע הפנוי בחמשה ימים. III דרך הפנוי תהיה פלוג'ה -עיראק-סווידן- בורייר, עזה, רפיח. ד) המצרים יגישו לאישור ראש המטה 48 שעות לפני הפנוי תכנית מפורטת של שלבי הפנוי. ה) הפנוי יתחיל בחיל הרגלים עם ציודם ונשקם האישי. הציוד הכבד כתותחים, משורינים, טנקים ונושאי ברנים, יפונה בשלבים האחרונים. לשם מניעת סיבוכים יוצא הציוד הכבד רק לאחר פנוי הרגלים ויועבר למקום של אדמת מצרים שיקבע ע"י ראש המטה, וישאר שם כרכוש מצרי חתום ושמור ע"י האו"מ. הציוד ימסר למצרים רק לאחר שראש המטה יחליט כי שביתת נשק בוצעה. ו) צבא ישראל באזור פלוגה-עזה ישתף פעולה עם האו"מ בביצוע הנסיגה ויבטיח שבשעת הפנוי חיילים ישראליים יורחקו מהכביש. משקיפי או"מ יצורפו לכוחות המצריים והישראלים באיזור להבטיח בצוע התכנית. כל בדיקה ובקורת תבוצע ע"י מפקחי או"מ בלבד. כתוספת הוסכם בעל פה: 1) אם עד 23 לח"ז יתברר (למי?) כי אין בכוונת המצרים להסכים ולבצע שביתת נשק, נראה עצמנו פטורים מקיום הסכם זה. 2) גם מרגמות מכונות ומקלעים יחשבו כציוד כבד. 3) השבויים הישראליים בפלוגה הפצועים - ימסרו לנו עם פנוי המצרים הפצועים. הבריאים - עם פנוי הכללי. - הסכם זה מדהים. א) הוא מתנגד להוראות ברורות שנשלחו על ידינו למשלחת, ב) מדוע לא הודיעו לנו כלום על הצעת ההסכם ולא ביקשו הסכמתנו? מי תנן להם 

סמכות לחתום על דעת עצמם? ביקשתי משה לטלגרף לאיתן שישוב מיד למתן ברורים על התנהגות תמוהה זו. - שרף: אתמול עלה מספר הקבלות לפנקסים ל995000- (במקום 69000 שלשום). בקי מכחיש הידיעה בעתוני הבורק על שליש פנקסים. בצהרים נקבל ידיעות מדויקות. - יעקב: יש הכרח לדחות השחרורים ביחידות לוחמות - לא בשרותים. מת"א צריכים להשתחרר 500 מחי"מ, בירושלים 350 מחי"מ, דורי ישב אמש עם צדוק, יגאל, גרין לבדוק הדבר. הסכמתי לדחות לפי שעה רק השחרורים בחזית ג'. למפקדי חטיבות יעקב מציע: 1 - נחום שפיגל, 2 - צבי גרין, 3 - בנצ זיוו (פרידן), 4 מ. בנגל, 5 יעקב פרולוב, 6 משה דיין (עם מרט), 7 בן דונקלמן (עם צביקא הורוויץ), 8 עמנואל נשרי, 9 יצחק פונדק, 10 (הראל) יוסף טבנקין, 11 (יפתח) אסף שמחוני, 12) נחום שריג, 13 מישאל שכטר. יצאו: יצחק שדה (מפקד על טנקים), מולה כהן, שמעון אבידר (למבצעים). בחיל הים - הכוח הדרוש לאניות החדשות יש לתת, אבל בנחיתה לא לטפל עכשיו. גם הצנחנים יש לצמצם לגרעין פיקודי ומאמן. - קוים בהקמת הצבא, בהנהלת המלחמה, במדיניות ערבים וכללית. א. צבא: ניצול כל כיבושי הגנה ופלמח מתוך ידיעה שאמנם מספיקים. גיוס כוח האדם והנסיון הצבאי במלחמת עולם שניה. גיוס כוחות מומחים במחוץ. המנעות מכל חשבון פנימי - מפלגתי, מעמדי - בארגון הצבא. אחידות הצבא וכפיפותו המלאה לממשלה. דאגה ליעילות קרבות ואדמינסטרטיבית, ציוד ואימון - ביבשה, אוויר וים. 

ב. מלחמה. היינו מוכנים לקבל החלטת או"מ ב29- לנובמבר - אך ידענו שאין לאו"מ כוח ביצוע, ושהערבים ינסו להכריע בכוח (בעזרת אנגליה). המלחמה היתה הכרח צפוי מראש. המנעות מסכסוך צבאי עם אנגליה וגיוס כוחות מדיניים נגד העזרה הבריטית לערבים. המערכה היתה משולבת - צבאית ומדינית, והיה ברור שלא בכוח צבאי בלבד או בכוח מדיני בלבד נבצע ונבטיח המינימום הדרוש. עד הפוגה שניה - מלחמתנו התגוננות טהורה, אם כי בשיטה אופנסיבית, מאז - כל מערכה צבאית - פעולה, "פוליטית באמצעים אחרים". לא מלחמה - בכל מחיר. ב. שלום. שלום חיוני - אבל לא בכל מחיר. שלום עם הערבים הקיימים - ולא דמיוניים, לא מלחמה על מדינה ערבית. לא מלחמה לשם השלטת קבוצה ערבית מסוימת. אם לכך דרושה מלחמה מוטב שזר תהיה מלחמה בין ערבים וערבים, ולא אתנו. לא מלחמה למען גרש מצריים ועבר ירדנים משטח ערבי. מטרת המלחמה: מדינה עצמאית ובת קימה וברית יהודית ערבית. ד. מדיניות חוץ - לקיים ידידות ארצות הברית וברית המועצות. רכישת הידידות של כל אומה. עזרה לחיזוק או"מ.כל עזרה לחיזוק שלום בעולם. הימנעות מהגבלת הנגודים בעולם. -בערב פגישה עם מפקדים בבית החלוצות. מפקדים התאוננו שבכמה יחידות חברי המפלגה מדוכאים ע"י הפיקוד ורבים נמצאים במצב של אנוסים.