יומנים > יומן - מלא 19/10/1935

{P001} {0126-114} לונדון, 19.10.35 לופבן היקר ענית לי שלא ממין הטענה. אני לא קבלתי על דעותיך - ולא על סגנונך הפולמוסי, ואני שמח לראות שאתה מודה במקצת. אולם לתמהוני אני רואה בדבריך קובלנא לא מסותרת כלל, שכאילו אני קבעתי הרכב ההנהלה על דעת עצמי, או על דעת 3-2 חברים. אין דבר זה נכון. כשהגעתי לידי הכרה שיש הכרח להמנע מהאסון - בעיני היה זה אסון וחרפה -של הנהלה בת 20-15 איש הצעתי את דברי למוסד המוסמך, להנהלת הסיעה. על שיחתי עם אוסישקין בענין זה - מסרתי מיד להנהלת הסיעה, וכל זמן שלא היתה החלטה רשמית של הועדה המיוחדת - איני זוכר אם בת 9 או יותר - שלנו לעניני מינויים וקביעת ההנהלה, לא עשיתי בענין זה כל צעד רשמי. אוסישקין גם הגיד לי שאין הוא יכל לפנות למזרחי כל זמן שהצעתי אינה הצעה רשמית של סיעתינו, ואני הצגתי שאלה זו באופן הכי פורמלי לפני המוסד המוסמך של הסיעה. ולאחר דיון וויכוח נתקבלה החלטה ברוב כולם נגד 3 להעמיד הצעת השבעה. אני מצטער כמוך על יציאתו של רופין. בהצעתי אני על השבעה היה רופין, והנהלת הסיעה שלנו, לתמהוני הרב, החליטה שגרינבום יהיה ולא רופין. כך החליטה גם סיעת א' . אני לא הסכמתי לכך בלבי - גם אמרתי זאת לגרינבום - אבל כמובן שהייתי חייב לקבל דעת הסיעת שלנו וסיעת א'. בנוגע ליציאת לוקר איני מסכים לדעתך. אם ההנהלה מוקטנת ברור שגם מספרנו צריך להיות יותר קטן. אמנם לי היה {0125-115} רעיון אחר על החבר שלנו שצריך לצאת - אבל גם בענין זה הייתי מוכרח להכנע - במקרה זה היתה זו באמת הכנעתי במלוא משמעתה של מילה זו, - אבל אין אני מסכים לדעתך שפירוש הדבר הקטנה כוחנו בהנהלה, במחינה אריטמטית - אולי כן. מבחינה פוליטית - לא! בהנהלה של שבעה יש לנו 3 חברים - שבידם סוף סוף כל תיקי המפתח - ואליהם נוסף גרינבום, הנאמן עלינו לתמוך בנו בכל שאלה חשובה, ברודצקי, שפחות או יותר הוא קרוב לנו בכמה ענינים, ולעומתם יש רק שנים; ומלבד כל זאת ויצמן הוא הנשיא - אין אני יכל במקרה זה לאשר את הדיאגנוזה שלך. ידעתי - לצערי נודע לי הדבר רק לאחר הקונגרס - שהרבה חברים רוגזים על הרכב ההנהלה, ולא דווקא על יציאת לוקר ורופין, כי אם על מניעת כניסת חברים אחרים. בימי הקונגרס לא היה לי כל מושג שמלבד חברי ההנהלה שלנו יש עוד מועמדים מתוכנו להנהלה. איש לא מצא לנחוץ להגיד לי זאת. איני יודע מה היתה דעתי - אבל לכל הפחות הייתי צריך לדעת זאת בעוד זמן. אני שותף להרגשת "דכאון ומפח נפש". ש"הרכב ההנהלה עומד בסתירה לכל אשר אמרנו והכרזנו" וכו' - אני רואה כגוזמה מופלגת שאין לה שחר. מהו ההרכב האיום והנורא הזה? ויצמן? חברינו? גרינבום? אלא מאי - רוטנטריך הגבור והגדול יאכל את חמשתנו - האמנם כל כך נאיבי אתה? ודאי אתה מתכוון לפישמן. נניח שבפישמן יש כל הרע - לי זה לא ברור! - שאתה מיחס לו. מה יכל סוף סוף לעשות פישמן אחד נגד 6 אנשים בטוחים? הוא לא נתן לנו לנהל פעולה פוליטית לפי דעתנו אנו? הוא יכבוש את ידיו של קפלן? מהו יעשה לנו סוף כל סוף? האמנם כולנו אנו {0126-116} הננו קטלא קניא באניא? מנין אצלנו חוסר-מידה כזה? אני כלל לא מסתלק מסיסמתי: תכנית מוסכמת ואישים מוסכמים. אבל לא ראיתי כל יסוד להתנגד לפישמן. אין לי כל יסוד ,להניח שברלין טוב מפישמן. ראיתי את ברלין בשעת הבחירות לעירית ירושלים; ראיתי אותו בימי משפט הרצח. אתה מביא לי את הדוגמא של פרבשטיין. אין דוגמא זו מטילה עלי שום פחד. לאחר מה שעשה בענין עבר הירדן היינו צריכים לתת לו לקח - ונתנו לו. אבל אני אומר לך שאילו הייתי אני צריך לבחור בא כוח המזרחי עכשיו - הייתי בוחר לא ברב ברלין, ולא בפישמן, אלא בפרבשטיין. אני מניח שבענין זה יתכנו חילוקי דעות בתוכנו, ואין דעתי מחייבת אחרים, אבל אין דעת אחרים מחייבת דעתי. אם הרוב מחליט אחרת - אני מקבל דעת הרוב, אבל דעתי אינה משתנה. ואין דעתי כדעת כמה מהחברים ביחס לפרבשטיין. לדעתי הוא פחות מסוכן בשבילנו בהנהלה מהרב ברלין. גם איני מפחד כל כך מהרב פישמן. איני יודע איך יתנהג בהנהלה. אבל: ראשית כל - יש לנו רוב. ואל תזלזל ברוב. שנית - אני נוטה ליחס גם לשני כוונות טובות ורצונות טובים. כשהוא נכנס לעבודה בהנהלה זו (וגם הוא מבין שיש בה רוב, ויש בה אנשים כגרינבום, כמוני ועוד) סימן שיש לו רצון טוב. וכל זמן שלא אראה בפועל רצון רע והפרעה - אני מתיחס אליו בטוב. מה שאמר ועשה מקודם לא מכריע. יחסי אליו יקבע רק על ידי מה שהוא יעשה כחבר בהנהלה. בכל אופן אין לי כל פחד מפניו, ואיני מבין מנין פחד זה אצלך או אצל חברים אחרים. {0126-117} איני יודע על יסוד מה אתה קובע שאין "פתוס קונסטרוקטיבי בהנהלה זו" - מדוע נתנדף כל הפתוס הקונסטרוקטיבי של ויצמן, גרינבום, ברודצקי, קפלן, משה ואני - משום שפישמן ולא הרב ברלין יושב בהנהלה? גם הגזרה שלך שהנהלה זו תהיה מוקפת (או כבר מוקפת) אדישות - איני מקבל. הכל יהיה תלוי ממעשיה. וחבל, חבל מאוד, שמפריזים כל כך אצלנו, וכל כך מעט יש שיקול דעת פוליטי. אם תסתייע מילתא - אכתוב ואשלח לך מאמר מפורט בכל הענין הזה. נסיתי כבר להסביר הענין לילדי - אם יהיה פנאי אנסה להסביר גם לחברים. שלום לך, שלך, ד. בן-גוריון.