יומנים > יומן - מלא 21/09/1928

{P001} {0096-61} ז' תשרי 21 ספטמבר יום ו' מסרתי הבוקר לסדר את הויזות וביום השלישי הבא אני נוסע מפה לוינה. אמש נפגשתי במקרה עם חייקין. הוא רוצה לשוב לארץ בעוד כשנה ושואל אם המפלגה תמסור לו עבודה. מה שהיה היה. הוא חיל וישמע למפלגה. מתאונן על דב שנלחם נגדו בלונדון מפני עסקו כאילו באסוף כסף. הוא רק עוסק באסוף חומר בתולדות הלגיון. רייס התיעץ אתי מה לעשות לכסף הנותר. 250 דולר נתקבלו מהארץ לפי הטלגרמה, אך אין הקומץ משביע, ומצב המפלגה פה דחוק כשהיה. מאידך גיסא הוא חושש למסור להם הכסף, שמא לא יוכל עוד בגלל זה ניישטט לבוא, ואז גם עבודתו תכבד. יעצתיו לחכות עד שובי לארץ, ואברר זאת יחד עם ניישטט אם יש בטחון שיבוא בשם הקפאי. אם זה יתברר נשלח את מותר הכסף בשביל המפלגה. מחמש עד שמונה היתה לי שיחה עם ויקטור אלתר. הוא שאלני למצב העבודה, ההתישבות, הקבוצות, העליה. העמדתי לו את השאלה עד פעולה מאוחדת של מעמד הפועלים היהודי בפולין. אמרתי לו שאנו בארץ לא מרוצים ממצב הדברים בתנועת הפועלים היהודית פה. בשבילנו מובנת העובדה שעוד יש המוני פועלים יהודים שאינם מאמינים בציונות. ההמון בכללו כרוך אחרי המציאות ואחרי צרכיו המוחשיים, ואינו מסוגל להעריך מגמות היסטוריות מרכבות וסמויות {0096-62} מן העין הבלתי מזוינת. והוכוח שלנו את ההמונים האלה המרוכזים בבונד יצליח רק על שדה ההגשמה שלנו בארץ. כשמפעלנו יצליח - ינהו ההמונים אחרי רעיוננו. לע"ע אנו משלימים עם היות חנועת פועלים גדולה שאינה ציונית. אולם אין אנו מבינים ואין אנו יכלים להשלים את השנאה של ההמונים האלה אלינו, זו לא מוצדקת משום בחינה. מדוע ישמח הבונדיסט לחוסר העבודה אצלנו, לחוסר גשמים, לפרעות? האין בזה סימן של ירידה ודימורליזציה סוציאליסטית, פרוליטרית, יהודית? מדוע אין אלינו יחס לכל הפחות כלכל תנועת פועלים אחרת? מאידך גיסא אין לדעתי יסוד והצדקה לפירוד המקצועי והפוליטי של תנועת הפועלים בשדה הפוליטיקה המקומית בפולין. שמעתי כיצד בא כוח מפלגה שהמלה פרוליטריט ועניני הפועלים אינה זזה מפיו אמר לי בשקט קהה ומטומטם שיפלגו את האגודות המקצועיות וייסדו צנטרלה מקצועית חדשה בגלל סכסוכים מפלגתיים (לא קראתי לאלטר בשם - כוונתי היתה לשיחה של זרבבל), בלי כל סימן של מוסר כליות וחרדה פנימית. בין הקומוניסטים והסוציאליסטים יש מחלוקת עיקרית, ואין עצה נגד הפילוג שבא ממוסקבה. אבל מה טעם הדבר שהמפלגות שאין ביניהן חלוקי דעות בשאלות הסיים, העיריה והקהלה הולכות לבחירות בשלוש רשימות ומחלישות את כוחו הפוליטי של הפועל היהודי? אחד מהם מאמין בא"י והשני אינו מאמין. אבל מה מפריע לשניהם לפעול יחד בכל הדברים שיש להם דרך אחת? האי אפשר שכל הפועלים היהודים יהיו מאוחדים במפלגה פוליטית אחת, שאין לה כל עמדה, לא חיובית ולא שלילית לא"י ולציונות, והיא מניחה תופש גמור לכל חבריה לקבוע את עמדתם לציונות כפי רצונם, לנהל תעמולה בעד ונגד, לפעול בעד הציונות, מבלי שהמפלגה תתערב לגמרי בדבר בתור {0096-63} יחידה מעמדית ופוליטית? אנו בארץ רואים את הגשמת הציונות כתעודתנו העיקרית והמרכזית, ובשאלה זו לא נעשה שום פשרות וותורים, אבל כפועלים אנו מעונינים בכל מה שמעונין הפועל היהודי באשר הוא, ואנו מוצאים את הפילוג הקיים לבלתי מוצדק, והיינו מסייעים לאחוד הכוחות, אילו הבונד היה מסתלק בהחלט ממלחמה והתנגדות לציונות ולאידיאולוגיה ציונית בתור שכזה, בתור יחידה מפלגתית. אלתר אמר שהוא נוטה למהלך מחשבות זה וכבר לפני כמה חדשים פרסם באורגן של הבונד מאמר ברוח זה. הוא הביא לי הצעה בכתב שהוא עומד להכניס בועידה הקרובה של הבונד. הנוסח של הצעתו אינו לגמרי אידנטי עם הצעתי, אבל מתקרב אליה במדה רבה. אין הרבה חברים בבונד שמסכימים אתו, ביחוד בקרב ההמונים, ששם גדולה המרירות נגד מפלגות פוע"צ הנלחמות בבונד בבחירות. בבחירות לסיים חסרו לבונד בשביל מנדט אחד בורשו כארבעת אלפים קולות. פוע"צ שמאל קבלו כשלשת אלפים קולות (בבחירות לעיריה כ8-7- קולות). הקומוניסטים לדעת אלתר קבלו בערך כ14.000- קולות יהודים בורשו, לאו דוקא של פועלים כי אם של חנוונים וסוחרים קטנים בעלי מלאכה וכדומה, אשר מתוך שנאה לפולין ולממשלתה הצביעו בעד הקומוניסטים. את מאמרו בשאלה זו פרסם בהסכמת חבריו, והוא נכון לנהל תעמולה זו בקרב הבונד גם להבא, אם כי אין לו תקוה שבקרוב יהיה לו רוב. הוא סובר שבועידה הקרובה ימצאו אולי רק כ20%- אשר יצביעו אתו בשאלה זו. אולם תעמולתו היתה נעשית יותר קלה אילו היה מהצד השני נשמע קול כזה ואילו היו חברי הבונד רואים שהדבר הוא בגדר {0096-64} האפשרות. הוא דבר אילו פעמים פה עם פוע"צ בענין זה וראה שאין כל תקוה מהם לדבר. אולי היה כדאי, הוסיף שחברים אחדים מצד זה ומצד זה יצאו בגלוי דעת משותף על אחריותו הפרטית בענין זה. הוא היה משתתף בגלוי דעת כזה, כמובן רק בידיעת חבריו המתנגדים לו ובהסכמתם. אמרתי לו שאיני רואה אח השיחה שלנו כמו"מ בין שני צדדים אלא כבירור פרטי. אולם אני הייתי מסכים והיו נמצאים בתוכנו בארץ עוד חברים שהיו מסכימים אתי לצאת יחד עם אחדים מהבונד בגלוי דעת אשר יכריז על הצורך בפעולה פוליטית מאוחדת ומפלגת פועלים אחת בתנאי שהמפלגה תהיה בתור כזו נייטרלית בהחלט לגבי הציונות וא"י ותניח לחבריה את החופש הגמור לעשות תעמולה ולפעול בעד הציונות ובעד א"י. הוא העיר שלדעתו אנחנו בא"י מעונינים בפוליטיקא כזו, כי הדבר הזה יבטיח אותנו פעולה אר"ית יותר טובה מצד פוע"צ שיהיה להם בתור מפלגה רק ענין א"י. הוא היה מנסח את ההודעה אולי קצת אחרת, אולם אפשר היה למצוא פורמולה משותפת, ושאלני כמה זמן אני נשאר עוד בפולין. כשאמרתי לו שביום השלישי אני נוסע, העיר שבמשך זמן קצר כזה לא יתכן הדבר. ספרתי לו שאנו מתכוננים לפעולה יותר גדולה, בפולין ונשלח הנה ודאי אנשים אשר ישבו פה זמן יותר רב, ואחם יעשה הדבר. ספרתי לו גם על הקונגרס שאנו מתכוננים לכנס. הוא הציג שאלה בדבר פוע"צ שמאל, שלנו אין השפעה עליהם ושהם ביחוד מציקים לבונד, אם כי לדעתו אין כוחם גדול ביותר, ואילו היתה המפלגה הקומוניסטית בפולין ליגלית היו הרבה אנשים הולכים מהם. {0096-65} אמרתי לו שהלחץ שלנו היה משפיע באופן בלתי ישר גם על פוע"צ שמאל, כי אילו היה הבונד ופוע"צ שלנו מסכימים לפעולה משותפת, והיתה מתבטלת המלחמה של הבונד בא"י בשעת הבחירות וההופעות הפוליטיות - היה נשמט לגמרי הקרקע מתחת פוע"צ שמאל בפעולתם הפוליטית. כי מפלגה זו היא בכלל פרזיטית. זו היא מפלגה המתקיימת רק לשם קיום המפלגה. היא יונקת מהשטימונגים הקומוניסטים ברחוב היהודי - ואינה מנהלת שום פעולה קומוניסטית ריבולוציונית. היא מנצלת את הסנטימנטים הציונים ברחוב מבלי שתעשה איזו פעולה ארצישראלית. אין לה שום יחס עמוק ואורגני ואחראי לא לקומוניזם ולא לא"י, ורק בחוך הירידה ותוסר התרבות של הרחוב היהודי בפולין יכלה מפלגה כזו להתקיים. אבל גם היא היתה מכרחה לשנות את דרכו אילו היה הבונד מפסיק את התנגדותו לא"י וכל תמיכתנו המוסרית בארץ היתה ניתנת לפעולה מאוחדת של הפועלים היהודים בפולין. אלטר הבטיחני שהוא יוסיף לעמוד בבונד בעד הדעה הזאת, אם גם מהצד השני לא יעשה כלום, כי הוא חושב שהדבר נחוץ כשהוא לעצמו, ושהבונד בכל אופן צריך ללכת בדרך זו. שאלתיו עם יחסם לאינטרנציונל ועל הסכנה הקומוניסטית בפולין. הקומוניסטים נחלשו בזמן האחרון, לדעת אלטר. הקונגרס הששי של הקומינטרן גילה את פשיטת הרגל של הקומוניזם והכניס מבוכה בשורות המפלגה. המהפכה נדחתה לעתיד המעורפל. התקוה למלחמה עולמית אינה מבוססת. השפעת הקומוניסטים בין הפועלים המאורגנים - באגודות המקצועיות - החלשה. הם אולי עוד יוסיפו קולות בקרב הצבור {0096-66} הבלתי מאורגן, יש שטימונג של מרירות נגד הפוליטיקה של הממשלה ופ.פ.ס., אך הפועל המאורגן הולך ונואש מהקומוניזם. האם אין הנוער של בתי ספר של צישיאו עוברים לקומוניזם? יש לנו נוער גדול. בורשו מאורגנים בבונד 1.400 חברי הנוער. לבונד יש 10.000 חברים מאורגנים בפולין. מלבד זה יש המון בונדיסטים בלתי מאורגנים. קולות קבל הבונד 100.000 (קולות יהודים יש כשמונה מאות אלף). הבונד חזק בעיריות. בלובלין יש להם רוב הקולות היהודים. יש להם סיעות חזקות בכל הערים הגדולות: ורשו, לודז, צנסטוחוב, וולוצלווק ועוד. המון חברי הבונד מתנגדים לקומינטרן בהחלט. בועידה הבאה תעמוד השאלה של האינטרנציונל הסוציאליסטי והיא תהיה השאלה המרכזית . יהיה וכוח גדול. אינו יודע את התוצאות, אבל זוהי עכשיו המלחמה בבונד. אולם סוף סוף בשבילם העיקר לא היחסים האינטרנציונליים בעולם - אין לבונד אינטרסי-מלוכה כמו לכל שאר המפלגות באינטרנציונל, והן סוף סוף באינטרנציונל העיקר למפלגות הגנת האינטרסים הממלכתיים שלהם. לנו יש אינטרסים ממלכתיים. כן, ואתם יודעים לנצל את האינטרנציונל בשביל האינטרסים האלה, בין שהם אמתיים או מדומים. הצלחתם בברוסל. חלק גדול של .L'absent a toujours tort .הצלחתם יש לזקוף על העדרנו באינטרנציונל אולם בשבילנו לכל הפחות אין שאלה מהצד השני, רוצים בנו. אולם בשבילנו העיקר היחסים שלנו עם פועלי פולין. אנו מפלגה פוליטית, {0096-67} והעיקר לנו הכוח הפוליטי פה. פ.פ.ס. מוכרחה להתחשב אתנו. אנו חזקים בעיריות, אנו נמצאים באגודות המק ועיות. יש לבונד 3 חברים בקרב הועדה המקצועית המרכזית המונה 18 חבר, היו לבונד רק שנים, עכשיו קבלו עוד אחד. כבשנו אגודה שלמה מידי הקומוניסטים. היחסים עם פ.פ.ס. אינם טובים, מלבד במקומות אחדים, אבל הם מוכרחים להתחשב אתנו. אמרתי לו - הן העיקר בשביל פפס השאלות הממלכתיות הגדולות של פולין כלפי חוץ וכלפי פנים, ומה כוחו של הבונד שאין לו אפילו בא כוח אחד בסיים. כמה הוא יכל להשפיע על הפוליטיקה הכללית ולהכריח את פפס להתחשב אתו. אלטר הודה שאין להם כוח כזה ולא יוכלו להכריח את פ.פ.ס., אולם הם כוח בעיריות ובאגודות המקצועיות, ובשאלת הלאומים, החשובה מאוד לפ.פ.ס. מכרחים להתחשב בבונד. האין גם שאלת הלאומים בפולין בעיקרה שאלת טריטוריה וגבולות, שהבונד עומד מחוץ להן? לא רק שאלה טריטוריאלית, ופ.פ.ס. מתחשבת עם הבונד ועם הסוציאליסטים הגרמנים. הם מעונינים להראות באינטרנציונל שהם עובדים יחד את המעוטים. זה נתבלט גם בריזולוציה בשאלת האונאבה- ענגוגע בברוסל שנתקבלה רזולוציה המזכירה את הבונד. שאלתיו מדוע לא יהיה מקום להופעה כללית עולמית של הפועלים היהודים בענינים המשותפים להם, ואם הבונד ישתתף בהופעה כזו? {0096-68} אין הבונד חסיד של פעולות לשם מניפסטציה לאומית. מה תוכן ההופעה? את הפועלים היהודים, לדעת הבונד, מאחד המומנט התרבותי, הלשון. בנידון זה אין מקום לפעולה משותפת בין הבונד ובין אה"ע. אנחנו שוללים עברית, אתם שוללים יודית. יש לכם תרבות אחרת. מה, איפוא, התוכן של הפעולה המשותפת? אמרתי לו המלחמה על זכות העבודה. לפני שנים אחדות נקרא קונגרס בפולין של פועלים יהודים להלחם בעד זכות העבודה, והשתתפו בו כל המפלגות, גם הקומוניסטים. מדוע לא תעשה פעולה במסשטב עולמי? פעולה זו מיותרת לפולין, אמר אלטר. ברומיניה למשל אין כלל, שאלה כזו. מעט הפועלים היהודים.שישנם במרכזים אחדים הולכים ונבלעים בקליין בירגרטוב וחדלים להיות פועלים. בא"י אין מלחמה זו, ויש שאלה של התישבות. גם באמריקא אין מלחמה זו. ושאלת המיגרציה? אמרתי. בשאלת הנדידה יש לשנינו נקודות מבט שונות. א"י בשבילנו היא רק אחת ארצות הקליטה, אצלכם היא הארץ. בגלל זה יצא סכסוך ביני ובין לוקר בקונגרס בלונדון, אם כי הוא, אלטר, לא רצה בסכסוך הזה בפני הגויים. אבל כשאמר שם שרוב הפועלים היהודים בפולין אינם בעד העליה לא"י, ואם כי ברזולוציה שהכניס הזכיר גם את א"י בין ארצות הקליטה יצא נגדו לוקר. אמרתי לו שאת הוכוח הפרינציפיוני הזה נעשה באמצעים אחרים - בהגשמת מפעלנו בארץ, והבוגד ממילא ישנה את דעתו. מתי יהיה הדבר - מה הוא הסכוי שלנו? שאל. {0096-69} אמרתי לו שאיני יכל לענות בכמה שנים יעשה הדבר, אבל אני יודע בכמה שנים יכול הדבר ליעשות. למשל במשך עשר השנים הבאות אנחנו יכלים להיות לכוח כזה בארץ - שכל היחס למפעלנו ולשאלת א"י ישתנה מאליו. מלפני תשע שנים נהפכנו מצבור של אלפים לצבור של יותר משלשים אלף. אין זה קשה כלל שבעוד עשר שנים יהיו לנו בארץ מאה אלף פועלים. ואז ישתנה כל היחס. כן, אם תהיו מאה אלף בארץ ישראל ישתנה כל היחס של הבונד, ענני, ובזאת נפרדנו. באמצע השיחה נכנס החדרה ילדו (בן שלש) של אלתר - ודבר פולנית. בערב, מתשע עד שתים בלילה ישיבה עם השה"צ. מבני הארץ השתתפו רק עמי ובן טוב ששב מפריס. היה גם גוטהלף, אורנשטיין ועוד. אני פתחתי בתשובה מפורטת של שתי שעות על טענות פורמנסקי, אורנשטיין ובן עמי בישיבה הקודמת, לטענות פורמנסקי: האחוד אינו פרי המצב הקשה שבשעה זו , ואין כוונתו לפתור את חוסר העבודה - אלא פרי התעודה הקשה והגדולה, המעיקה באופן פרמננטי, ומחייבת מאמץ גדול ולכוד הכוחות. זוהי אי הבנה שלאחוד אין מעוף - דוקא מתוך המעוף הגדול של פעולה רחבה בארץ ובגולה יונק האחוד. מתוך מעוף גדול שנתגבר מיד לאחר המלחמה נולדה אה"ע, ומתוך רצון למפעלים גדולים חדשים נתחדשה תנועת האחוד. אין הכרח במפלגות הקיימות כמו שסובר פורמנסקי. היה אולי הכרח בצמיחתו, אולם בחיינו פועלים כוחות דינמיים המשנים בלי הרף את הויתנו. אם המוצא הנפרד בגולה {0096-70} והחנוך השונה גרם למפלגות שונות - הרי חיי העבודה והמלחמה והיצירה המשותפת מלכדים אותנו לאט לאט. טעות היא שלמפלגה גדולה לא תהא השפעה על הגולה - לכוח גדול, גם באיכות וגם בכמות, תהיה ההשפעה הנדרשת. משונה טענתו של בנעמי על הבדל בפרוגנוז. בנעמי מודה לכל העבודה שאנו עושים עכשיו ומשתתף, אולם הוא טועןשבתקופה אחרת ישתנו התנאים וינקוט בטקטיקה יותר מהפכנית. ממה נפשך: אם הפרוגנוז שלו יתאמת והתנאים ישתנו הוא צריך להניח שתנועת הפועלים בכללה חשנה את דרכה. אם התנאים לא ישתנו - לא ישנה גם הוא את דרכו. עכשיו, בתקופה זו, דרכנו משותפת לכל הדעות, משום מה, איפוא, נפרד על חשבון העתיד המפוקפק, השנויים המפוקפקים העתידים וחלוקי הדעות שאולי יתהוו אז בתוכנו? הנוער קשור לשאלות עולמיות - ואנו קשורים לשאלות עולמיות לא באידיאולוגיה בלבד אלא קשר מעשי, רעיוני ופוליטי. אנו חלק של תנועת הפועלים העולמית. אין אנו חוששים להתרוצצות רעיונית בתוך מפלגה מאוחדת. מפלגה פוליטית גדולה אינה קסרקטין. לא כולם צריכים להיות מלובשים יוניפורם רעיוני אחד - אולם בשאלות המרכזיות של פעולתנו ההיסטורית נהיה מאוחדים - אחרת לא נתאחד. ואשר לגונים ומגנונים שונים - אין אנו חוששים. הטענה שיש הבדל בחנוך, השה"צ מחנך להגשמה, והמפלגה לדעה - היא מגוחכת, כשמציגים טענה זו לפועלי א"י. תנועת הפועלים בארץ היא כולה תנועת-הגשמה, ואם השה"צ מדבר על הגשמה - הרי זה מתוך היותו מושפע מתנועה זו. {0096-71} שתי הטענות העיקריות נגד האחוד הן אלו שניסח אורנשטיין: קבוץ הוא גם גוף פוליטי, יש לו אידיאולוגיה משלו בכל הענינים. להשה"צ יש תוכן פוליטי שונה משיש לאה"ע. הקבוץ ודאי טוב לו כשכל חבריו מאוחדים גם באידיאולוגיה, אבל אין הדבר צריך להיות לחובה לקבוץ, והעיקר שהאידיאולוגיה המשותפת תשמש כוח נוסף מלכד ומגבש לחברי הקבוץ בתנאי שהיא לא תשמש מחיצה בין חברי הקבוץ ושאר הפועלים. הרעיון שהקבוץ, מתוך היותו קבוץ יש לו עמדה אחרת מפועלים שלא בקבוץ בשאלת הערבים, הארגון המקצועי, האינטרנציונל, הקונגרס, אסה"נ וכו' - אין לו שחר. האידיאולוגיה המשותפת של חברי הקבוץ אינה יכלה ואינה צריכה להבדיל אותו מכל שאר הפועלים המשותפים באידיאולוגיה הפוליטית. בשעה שהשתוף האידיאולוגי, כשהוא מקשר את צבורי פועלים גדולים הוא כוח וחזק ומלכד בקבוץ, הרי נהפך השתוף האידיאולוגי, שהוא מפריד ומבדיל משאר פועלים - כוח מכשיל ומפרד בקבוץ. קבוץ - מפלגה לא יהא לו קיום. אם אורנשטיין יהיה נאמן לעצמו - יהרוס את הקבוץ בארץ. הטענה היחידה שאין תשובה עליה - היא תוכן פוליטי אחר, שדבר עליה אורנשטין, ברור שהתוכן הזה אינו הבדל בציונות. אורנשטין עודנו מחזיק בציונות, אלא הבדל בשאלה הסוציאלית. אורנשטין הוא בעד קומוניזם. הדבור על "סוציאל-דימוקרטיה" בנוסח הקומוניסטי הוא דימגוגיה לא הגונה. בעתונות ובתעמולה של השה"צ מציגים מקודם את הס.ד. כמפלצת, אח"כ אומרים שאה"ע או סד"ית - וגזר דינה נגמר בזה. בסוציאליזם יש זרמים ודעות וכיוונים שונים, ואין אנו אחראים על כל מעשה שבכל מקום ומקום. ההבדל בין הסוציאליזם {0096-72} והקומוניזם הוא שהראשון סובל חלוקי דעות, השני לא. אנו שוללים את הדרך הקומוניסטית - דיקדטורה של מפלגה, טירור נגד כל אפיקורסות בעניני המפלגה, בנין הסוציאליזם שלא ע"י וברצון הפועלים עצמם, שלטון על תנועת הפועלים העולמים ממרכז אחד, ההסתמכות על מלחמות ומהומות, אי התחשבות עם צרכי המקום ותנאיו, עם דרגת התפתחותו של הפועל, פילוג התנועה, חוסר כל מדה אטית במלחמה את המתנגדים הרעיוניים, השתמשות באמצעים לא כשרים וכו'. אולם שמקבל את הקומוניזם, מנית אותו בתור יסוד לחנוך הנוער לא יוכל לעשות בשביל א"י יוצא מן הכלל. קומוניזם בצאתך, וסוציאליזם באהלך. קומוניום לכל העולם - סוציאליזם לי. אין אבסורד גדול מזה בחנוך. אם יחיד מוכשר לאחד בתובו סתירות אלו - לא יעלה בידו להנחילם לתנועה. הקומוניזם יש לו פתוס משלו, הציונות האקטיבית פתוס משלה; שניהם אוכלים זה את זה. ואם נניח שבתוכנו יתקבל הניגוד הפנימי הזה - מה יאמר לערבים? מדוע לא יקיימו הם את הקומוניזם מיד ולא יעשו מהפכות ומהומות ומלחמה באימפריליזם ובציונות כמצוות הקומוניזם מדוע לא יעזור להם בזה אורנשטין. היעשה כרבי ההוא שהיה בדרך והגיעה שבת ונעשה לו נס ששבת מזה ושבת מזה ובאמצע חול והוא נוסע באמצע? היהיה לו קומוניזם מזה, קומוניזם מזה, ואנטיקומוניזם באמצע והוא יהלך עם ציונותו באמצע? כל הערמומיות הזאת מגלה רק חוסר יחס רציני גם לציונות וגם לקומוניזם. בוכוח אחר כך השתתפו בן טוב, בנעמי ואורנשטיין, גוטהלף הסכים לדברי - אך שתק. בנטוב חושב שאפשר למזג את הקומוניזם עם הסוציאליזם. {0096-73} הנוער האידיאליסטי נמצא תחת היפנוזה של הקומוניסטים - ועלינו לאחוז בחנוך מהפכני. עוד פעם עמד על היחיד שבקבוץ, לבסוף שהראיתי את חוסר הכנות וחוסר היסוד האידיאולוגי שבטענותיו הציג תנאים לאחוה. שהקבוץ יהיה חטיבה שלמה וישתתף בתור קבוץ במפלגה המאוחדת, שהמפלגה לא תחליט בשורה שלמה של ענינים הנוגעים לקבוץ (כמו שאלת קבוץ ואגודה מקצועית). אורנשטיין התנגד לאידיאה שהם קומוניסטים מפני טעם תכסיסי - מפני היפנוזה של הנוער. הוא קומוניסט לשם הקומוניזם. בנעמי אף הוא נסה להגן על התבדלות הקבוץ - אך בלי כוח הוכחה פנימית. גוטהלף אמר לי בגמר השיחה שהאחוד רצוי עם שלשת הגופים. אבל אם השה"צ לא יצטרף - לא טוב לדעתו שא"ה תתאחד עם הפה"צ, כי תפסיד מהשפעתה.