יומנים > יומן - מלא 22/10/1948
22.10.48, יום ו' י"ט תשרי תש"ט.
עיראק סווידן לא נכבש - אם כי אבדנו עשרות חללים. שיירה מצרית פרצה דרכה לעזה והטריז לא יכל לעכב אותה. בשלוש בלילה בא אצלי ראובן ומסר שמוהן בשם בינץ דורש להפסיק אש בשעה 3 אה"צ ביום ו'. אמרתי לו שבבוקר אתן תשובה. לא מחויבים לענות בלילה.
בעשר בבוקר בא ראובן עוד פעם. הזמנתי יגאל. ראובן מציע 3 אפשריות: להפסיק בשלוש לפי הדרישה, להפסיק רק אחרי 12 שעות, שזה יצא בערך בחצות, בלילה, לדחות בכלל עד שיודיעו לנו מה החליטו המצרים. ראובן ויגאל יועצים לקבל תשובה ב' - כלומר להפסי בחצות. הדבר לא נראה לי - איני רואה היתרון בדחיה נוספת של 9 שעות, שתתפרש כהמרית או"מ אחר 3 לא נבצע שום דבר חשוב עד החצות. מוטב להפסיק בהתאם לדרישה, בתנאי מפורש כמובן, שגם המצרים יפסיקו לרבות הבלתי סדירים. יגאל הלך לתת הוראות לפי זה. אולם אין לי בטחון שהאש תופסק - חוששני שהמצרים ימשיכו, לאחר האומץ שגילו בעירא סווידן ובפריצת הדרך. לנו רצויה עכשיו הפסקה - לא להעמיד בסכנה כיבוש באר שבע, שיתכן מאוד שהמצרים יסתערו עליה בכוחות גדולים, כי זוהי בשבילם מפלה פוליטית גדולה. יש כאילו אי-מנוחה בחזיתות אחרות - נתתי הוראה לא לירות עד שנראה גורל חזית הדר אם האש באמת תופסק היום - הענין נגמר בנצחון צבאי פוליטי ומוסרי רב-ערך בשבילנו עזה בין כך ובין כך, כפי שהסברתי אמש ליגאל אלון, לא ישאירו בשום אופן בידינו. אולם כיבוש באר שבע יש לה ערך רב - התנך נתן לה פרסום עולמי. והפסקת אש היום - המצרים לא יסרבו - מבטיחה כיבוש זה, ויהיה גורל העירה אחר כך מה שיהיה. הדיונים באו"מ לאור כיבושנו בבאר שבע מוכיח להיות אחר. אחרי דחית סעיף ע"י מועצת או"מ סבור ראובן שמשה ישוב ארצה. - סעדתי עם מורגנטוי ומקדונלד בבית קפלן. מורגנטוי מורגש מהביקור בנגבה. - לפנות ערב ישיבת המטה: נשאלו שתי שאלות: א) שתי אניות מצריות, אחת מהן קורווט באו לעזה. אניותינו מוכנות עם הסירות הקטנות. נתתי לגרשון הוראה חיובית. ב) משה דיין בא מירושלם. רוצה יחד עם הראל לתקוף הילילה הר המשלט של בית-גאלה, מצרים ואולי קצת לגיונרים, אם לא נכבוש ההר בלילה - יבואו לשם לגיונרים. אם
נכבוש יברחו תושבי שרפת ובית צפפה, ומצבנו בדרום ירושלם יוטב, גם הרכבת תהיה בידינו מצפון ומדרום. אבידר, חיים, אשכול, ברוך רבינוב, שלמה היו בעד, אהרון היסס. דוד שאלתיאל, שאול, יגאל יעקב, ראובן היו נגד. פסקתי לשלילה מטעמים אלה: 1) פעולה כזו מיד לאחר הכרזת הפוגה תעשה רושם רע בעולם, 2) אם יעלה בידנו לתפוס המקום - נצטרך תחת לחץ או"מ להחזירו - ולא כדאי לאבד חיי איש אחד על זה, 3) פגי בבית גאלה (ובית לחם) תרגיז העולם הנוצרי, 4) אין לנו ענין להתגרות בשעה זו עם הלגיון, שלא עזר למצרים, 5) התקפה זו עלולה להכניס הלגיון ועיראקים לקרב - ולהפסיד הרושם של בדידות מצרים וקרע בליגה, 6) התקפה זו תכביד על עמדתנו לא לסגת מהנקודות שתפסנו. משה דיין קיבל פסק הדין בצער מובן. ממשה כרמל באה ידיעה שקאוקצי תפס משלטים שלנ ע"י מנארא. הוא רוצה לקחת חזרה המשלטים ולהתחיל בפעולת שניר. גם אני וגם יגאל התנגדנו וניתנה לו הוראה להסתפק הפעם בלקיחת המשלטים. נחוץ רווח בין פעולה לפעו הפעולה בעיראק סווידן נכשלה הלילה. במשלטים שעל יד המקום היו לנו 28 נפגעים: 3 הרוגים, 25 פצועים, במשטרה עצמה 30 נפגעים (הרוגים ופצועים, כמה לא ידוע עוד) כל האבדות שלנו בפעולת הדרום מהתחלה ועד הלילה (ולא עד בכלל): 63 הרוגים, 29 נעדרים, 274 פצועים, מהם 100 קשה, לרבות באר שבע: בה יש 8 הרוגים, 25 פצועים - בסיכום היו כ120- הרוגים, ולמעלה משלוש מאות נפצעים. אנשינו תפסו הלילה 3 משלטים בין פלוגה וקרטיה, אבל לאחר התקפת נגד - נסוגו אנשי המצרים הצליחו להמלט ממגדל, ולחדור לעזה למרות הטריז, אבל מצאנו 20 מכוניות מצר שרופות בכביש. אנשינו לכדו בית-חנון. כוחות האויב נשארו באשדוד - הפטרולים שלנו שניסו לגשת - נתקלו באש. נמשכת תנועת מכוניות מאשדוד למגדל. אתמול קיבלו המצרים פקודה לסגת לחברון מקו מגדל- בית גוברין, בדרך יש לנו כוח, אולם לרגל ההפוגה ניתנה פקודה למצרים להשאר בעמדותיהם. יש סכנה של פריצה מצרית מעזה לבאר שבע (200 מכוניות) הם יצטרכו לעבור סעד ובארו יצחק, יכולים לשלוח שלושה גדודים. בסעד נמצאת פלוגה שלנו. כנראה שאנשינו תפסו ביר עסלוג'.
בבאר שבע יש לנו גדוד משא - נשלחו שמה עוד 100 אנשים של עוזר. אנו הורסים השוק ומתבצרים בבניני הממשלה. בקו פלוגה - עיראק מנשיה יש למצרים 3 גדודים מלאים (3000 איש), הדרך היחידה שלהם לחברון היא בין חרבת א-ראיה ותל-קונייטרה. אנו מעבירים גדוד של פונדק מקרטיה לאגף המזרחי בין אל-קונייטרה וחרבת א-ראיה לסגור הדרך (אבל מסופקני אם המצרים יעזבו עמדותיהם בפלוגה, עיראק מנשיה, עיראק סווידן.) האזנו פקודה של המצ להפסיק אש בשתים (שלוש שלנו) ולהשאר במקומם. בחזית העיראקים נתפסה טלגרמה באנגלית דווקא מהמפקד קאסם למופתי לכבוש קולי ובית נבאלה, והעיראקים ילכו אז ללוד ורמלה וראש העין... - הקרב בבאר שבע נמשך עשר שעות. השלל: 3 הוביצרים (7, 3), תותח אחד 6 ליטרא, הרבה מקלעים, רובים ומכוניות. שאול מוסר מפי אהוד שפקיסטן קנתה בציחיה 250,000 רובים, רצתה להעביר 50000 באוי אבל זה עוכב. - אבידר מוסר: אתמול הגיעו באניה מאמריקא חמשה הרוורדים (חד-מנוע) וכבר הורדו. היום הגיעה האניה דימיטריוס והביאה : 5700 חליפות קרב, 10,00 מעילי חורף, 3000 חליפות חורף לחן, 15000 שמיכות, 13 זחלים, 50 גיפים, 20 מכונות קומנד. באניה שניה, אריסטוזוס , שהולכת מקנדה, יש 75,000 שמיכות, 23,000 סווטרים, באניה אריסטוקרטיס מפנמה (כולן שמות יוונים) יש 230 מכוניות מש במקומות שונים באירופה יש לנו 75,000 מעילי גשם. לפני 3 ימים התגלה מחסן של כרמלי חבוי: 2000 בגדי קרב, כמה אלפים חגור לכדורים, ארגזי נעלים ועוד. זה שמור אצלם עוד, מתקופת האנגלים. מערבים בכך כל המפקדים: משה, מקלף ועוד... - אכלתי ארוחת ערב עם אהוד שהגיע מפרג. 50 היורקים נקנו, אבל יש קושי בהוצאתם. ביוגוסלוויה עושים קשיים, בולגריה דורשת 10000 $ בעד כל אווירון... אולי יורידו
עד 7500. 12 מוכנים לטיסה. החלטנו לשלם לבולגריה 6000 ולהטיס מיד 6. השאר יארזו וישלחו באניה בארגזים. עשית הארגזים נמשכת 5 שבועות. העברה לנמל - 10 ימים, העברה בים - 3 שבועות. יש סיכוי איפוא שיגיעו בתחילת 1949. בולגריה הסכימה להוצאת כל היהודים. ניתן רשיון לעשרת אלפים בבת אחת. יש קשיים בטרנספורט. בתנאים נורמליים יכולים שני הפנים לקחת רק 3500, אם לא תהיה ברירה - יש להעמיס כמה שרק אפשר. - אניותינו שעמדו מול עזה - נתקפו ביריות תותחים בשעה 5. בתשע וחצי הורידו לתהומות את שתי האניות המצריות - אמיר פרוק (אנית דגל) וספינה קטנה שולת מוקשים שמצרים קיבלה מאנגליה. לדעת אנשינו נשאה האניה אנשי צבא. 3 אנשינו שעשו המלאכה חזרו בשלום.