יומנים > יומן - מלא 22/11/1963

{P001} {0198-215} ,22.11.63 יום ו' במפתיע באו אלינו כשבעה או שמונה אנשי "ליבר." היתה שעת הצעדה והזמנתי אותם ללוות אותי מה שכולם עשו, בתוכם גם בחורה עיראקית לאה (לואיז היא אומרת, נשואה כבר לאשכנזי). עובדים בליבר 350 פועלים רובם - פועלות. רק בסיום הצעדה נודעה לי מטרת בואם: באו להזמין אותי לעצרת פועלי ליבר באחד מימי החנוכה.היה קשה לי לסרב, כי אינם תופסים בנקל שהזמנות כאלו באות אלי לעשרות והודעתי בצער שאיני מתחייב לבוא. - בבוקר ביקר אצלי מי שהיה נשיא מכסיקה - מיגל אלמן, איש נעים הליכות, שעזר לנו במלחמת הקוממיות ובהצבעת או"ם בסוף נובמבר .1947 הסביר לי סיבת אי-יציבות ברוב ארצות אמריקה הלטינית. ליווה אותו ד"ר וויז, נשיאה האוניברסיטה בת"א. שאלני על אפשרות השלום. הסברתי עמדתי בשאלה העולמית - פיתוח וחינוך ועזרה לכך מעמים עשירים - לכל העמים וקודם כל לסין. הבטיח לבוא הנה בעוד שלושה חדשים. ביקר אצלי הבוקר גם פ. ספיר בלוית תדי. הבטיח 4 מיליונים לי בשביל פיתוח המדרשה. סיפרתי לו על חוויתי אמש. הם ביקרו במדרשה. אתם היה גם יוסף יעקבסון שהזמין אותי לכנס המגשימים של בני רחובות בכל הארץ ביום 27.12.63 . אמרתי עוד מועד לחזון. - בתשע בערב אחרתי לפתוח קול ישראל ומחצי הפסוק האחרון הבינותי שהתנקשו בחייו של קנדי בהיותו בדלס (טכסס) וקראו אליו שני כמרים קטוליים. היכן היו כוחות הבטחון שלו? {0198-216} - באחת עשרה הודיע קול ישראל על מותו של קנדי. גם הפעם פתחתי קול ישראל לא לפני התחלת החדשות, אבל ממה ששמעתי לא היה כל ספק במותו. זהו מאורע מזעזע. איני יודע אם הודיעו על הרוצח ומניעיו. האם בגלל יחסו של קנדי לכושים? היה איש אמיץ, נבון וצעיר כל כך, היכן היתה השמירה?!