יומנים > יומן - מלא 25/12/1948

25.12.48. שבת. כג כסלו תש"ט.

בבוקר ירדנו לטבריא. כאן הודיעו לנו שקנדה הכירה בנו - די פקטו או די יורה? דורנו זכה לגדולות - אבל אינו צריך לשיר שירי תהלה לעצמו. כי טרם ביצע מפעלו - למעשה עומד רק בהתחלה. גם ראוי שינהג בצניעות - יאה עניוות לישראל, כי הוא עומד על שכמי הדורות שקדמוהו, ורק מפני זה התקרב לשיא. הדברים שנעשו השנה מופלאים, אבל מי שיתבונן היטב להיסטוריה היהודית יראה שבעצם קיומו ומאבקו של העם העברי הם הדבר המופלא ביותר. עמידתנו בפני העולם ההלניסטי - מבלי להזכיר הלחץ של האימפריות המזרחיות שבימי בית ראשון (ולפני כך) ובתחילת הבית השני - בפני הנצרות המנצחת, בפני האיסלם, בפני רדיפות ממושכות, בפני האטומוזציה של פיזור בין עמים, האדיקות העקשנית ביחוד הלאומי הדתי והתרבותי ועל הכל - נס שיבת-ציון. מה נשאר מכל השבטים העברים? ממואב - כתובת מישע, מהצידונים - עלילות חניבעל וכתבות בודדות, מהאחרים - גם זה לא. חבל שעד היום לא הקימונו מצבה ספרותית לבן גזענו הגדול - המצביא והמדינאי שלא היה אולי כמותו, ובכל אופן הוא יכל לעמוד בשורה אחת עם אלכסנדר, קיסר, צנגיס-חאן ונפוליון - חניבעל העברי שתארו היה שופט, שהיה מכניע את רומא אלמלא בגדה בו האוליגרכיה המסחרית ששלטה בכרת-חרשת ופחדה מהמצביא הגדול שלה. העם היהודי הרגיש בגדולתו המוסרית וביחודו האנושי ומשום כך שמר על עצמאותו - הוא לא נכנע בלבו גם כשהכניעו אותו בגופו, ומשום כך הגיע עד הלום. והדבר שעלינו לקיים - זוהי העצמאות העברית, שאינה פוליטית בלבד, אלא קודם כל מוסרית ומחשבתית, לא להכנע לברך החמרי, האידיאולוגי של גדולי עולם, ולהוסיף ללכת במסלולינו המיוחד - לא מתוך התנכרות וזרות והתרחקות מהעולם - אבל גם לא מתוך חיקוי והשתעבדות. לראות את המתוקנים בהם וללמוד מהם - ולשמור

על עצמאותנו. יש בני חורין כלפי חוץ שהם משועבדים כלפי פנים, ויש משועבדים מבחוץ שהם בני חורין בפנים. החירות והעבדות מתחילות בלב. מי שאינו מקבל על עצמו הדין גם אם הכריעו אותו בכוח - הוא בן חורין וסופו להשתחרר. הדבר הגדול בהיסטוריה היהודית - וזהו שהביא אותנו עד הלום - שהוא מעולם לא קיבל על עצמו הדין - בכפיה מהחוץ. שמירת חירותנו המוסרית והמחשבתית היא תנאי קודם לכל תיקון לעצמאותנו. בלי חירות זו לא תועיל מדינה וכל אשר בה. כי ישנם כוחות יותר גדולם בעולם, ויש נסיבות במקום ובזמן שאין לנו שליטה עליהן ועלולות להפוך הקערה על פיה. והשאלה הנשאלת מה הם התנאים לשמירת עצמאותנו, מתוך הנחיה מוקדמת שנצליח לשמור על חרותנו שבלב? בטחון צבאי, (חיסול גליות), אכלוס מהיר של חלקי הארץ, מתוך פיתוח אינטנסיבי, משטר של חירות ושוויון, היגמוניה חלוצית (חינוך לחלוציות), שלטון המדע, מדיניות של שלום, יציבות ממשלתית. גמר המלחמה - אם גם יבוא מהר - אינו מבטיח השלום. בטחוננו להבא יהיה תלוי בשני דברים (מחוץ למצב הבינלאומי): כוחנו הצבאי - יחסינו עם עמי המזרח הקרוב. כוח צבאי פירוש חינוך צבאי כללי, גרעינים מעולים ביבשה באויר ובים, תוצרת עצמאית תעשיה חימית, פלדה). יחסים - ברית יהודית ערבית ברית עם תרכיה ועם כל עמי הים התיכון - יוגוסלויה, יוון, איטליה, צרפת. כיבושינו בנגב ובגליל לא יתקיימו אם לא נאכלס במהירות את חלקי הארץ האלה - קודם כל כל הכפרים הריקים והקמת שלשלח ארוכה של ישובי ספר ועל שפת הים. במרחק עשרה קילומטר מהספר - רק ישובי חיילים. מדיניות מכוונת המונעת ריכוזים גדולים בנקודות מעטות (כגון ת"א) - חלוקת האוכלוסין במידה שוה על פני כל הארץ. חגורת כפרים לירושלם וישוב מהיר של המסדרון. העברת חלק גדול מהתעשיה הקלה -

שהתחבורה אינה ממלאה בה מקום - לירושלם. כל חייל - זכות להתישבות חקלאית: אדמה מספיקה ואשראי לשכון ואינוונטר. פיזור התעשיה בכפרים - צורך בטחון. ידרש תיכנון לא רק בפיתוח - אלא גם באיכלוס. עם שמירת החופש האישי (חופש התנועה) יהיה צורך בהקלות והנחות מיוחדות לישוב שטחים נטושים, שוממים ומרוחקים. במשטר החברתי והמדיני יש להשליט שני עקרונות שמנסים בימינו להפריד ביניהם: חירות ושוויון. ההפרדה היא מלאכותית. יש זיקה הדדית בין שני העקרונות: אין חירות אמתית בלי שוויון, ואין שויון בלי חירות. שויון של עבדים או של רובוטים הוא סילוף מהותו של שויון. ואין חירות ממשית מתוך שעבוד, דיכוי וניצול ואפליה. דיקדטורה וסוציאליזם הם תרתי דסתרי. דימוקרטיה וחוסר שויון כלכלי הם תרתי דסתרי. בחירות בארצות שאין בהן חופש בחירה - היא התעללות בעצם מושג הבחירות. יש סיבות היסטוריות להתפתחות תנועת הפועלים בארצות מסוימות - מדוע ניצח הבולשוויזם ברוסיה? מפני שנצחונו נעוץ בהיסטוריה של העם הרוסי, ולא בהגיונו,של הסוציאליזם או בכורח של תנועת הפועלים. אנו יכלים וחייבים ללכת בדרכנו אנו - ולא לחקות אחרים גם כשאצלנו אין הסיבות המיוחדות שהולידו הופעה מסוימת אצל אחרים. הפועל כנושא הסוציאליזם - ולא כנשואו. לא למען הפועל על ידו, לא למען העם אלא ע"י העם - זוהי דימוקרטיה. על חלוציות ומדע עמדתי בכינוס חברינו בקבוץ המאוחד בחיפה. גם מושגי החלוציות מסתלפים. רק ההכרה ביקר האדם ובחירות האדם מובילה לחלוציות. אדם שפועל לפי פקודה אינו יכל להיות חלוץ. חרות היחיד שמכיר זיקתו לכלל ופועל בצוותא מתוך משמעת-הכרתו החפשית - הוא תנאי לחלוציות, אנו עומדים בפני המהפכה הגדולה ביותר בחיי אדם - גילוי האנרגיה האטומית וניצולה במשק העולמי. השתתפותנו בהכנת המהפכה הזאת והשתמשות בפריה - זהו התפקיד המדעי של דורנו. אימוץ המדע להגברת הבטחון והייצור, טכנולוגיה משוכללת

בחקלאות ותעשיה, בבנין ובכל ענפי העבודה שיטות משוכללות וכלי עבודה משוכללים, פועל שליט במקצועו, עבודת רמת הפריון, תוצרת משופרת ומעולה. - אלה הם תנאים לקיומנו המשקי. רמת-החיים תתאים לרמת-התוצרת והארגון. ועל הכול מדיניות של שלום - עם השכנים ועם העולם. מתוך יעוד מוסרי היסטורי, מתוך מעמדו של העם בעולם, מתוך מצבה של מדינתנו בארצות ובגויים - נצטווינו על שלום. השפעתנו בעולם לא תלויה בכמות - זו תהיה קטנה. יש כוח רב לרוח - לארך ימים כוח מכריע - וברוח כוחנו לא מעט - אם לא נהיה משועבדים לכוח חיצוני, אלא מתוך חירות נשא יעוד השלום בעולם ונרכז כל העמים הקטנים סביב דגל השלום - שבו תלוי קיומנו וקיומם, אולי קיום האנושיות. ועוד תנאי - יציבות ממשלתית בתקופת ההכרעה והיסוד. הממשלה הזמנית, היא במידה ידועה פדרציה של משרדים - דרושה אחריות קולקטיבית, הדרכת רעיון מרכזי, שלטון מבוסס על רצון רוב יציב.