יומנים > יומן - מלא 26/09/1936

{P001} {0133-39} 26.9.36 אל.פ. בהשומר הצעיר 18 (15.9.36) מנאץ כדרכו את מ.פ.א.י. באמצעים מנוסים ובדוקים: שם בפי שליחיה את ההפך ממה שהם אומרים, מסלף את עמדתה הפוליטית - ונלחם בגבורה נגד האבסורדים שבדה. לאחר ישיבת הוה"פ שבה העמדתי במרכז הבירור הפוליטי את השאלה הערבית והסברתי את רעיון הפריטט הפוליטי - כותב אל.פ.. 1) "בכינוס הראשון של באי כוח הישוב שנתקיים בהתחלת הפורענויות יכל היה ציבור הפועלים לשמוע מפי שליחו בתנועה הציונית דברי ביטול כלפי כל אפשרות של איזה שהוא הסכם יהודי ערבי במשך עשרות השנים הקרובות, וקביעת הברית היהודית- הבריטית כאוריינטצית ציונית יחידה". - - 2) "במקום לראות את חומת הזרות החוצצת בינינו לבין היישוב הערבי כרקע הנוח ביותר לגבי הריאקציה הערבית והגורם האימפריאליסטי ללבות את אש המאורעות כפעם בפעם, היתה התשובה הגברת הסיסמאות של התבדלות כלכלית ופוליטית של הישוב היהודי. את התורה הזאת של אכסקלוזיביות לאומית השמיעו לנו דווקא על קברם הרענן של חללינו הראשונים". {0133-40} 3) "המדינאים "הריאליים" שלנו ידעו להחשיב במדיניות הציונית רק את הכוחות השולטים היום. משום כך הם זלזלו בגורם הערבי, משום כך הם הזניחו בשנים האחרונות את המערכה הסוציאליסטית הבין-לאומית"... הקטע הראשון (1) הוא סילוף וסרוס זדוני של דברי בכינוס הוה"ל מיום 5.5.36. אמרתי: עלינו להיות מוכנים בכל רגע לעשות שלום פוליטי עם הערבים אבל תנאי לשלום זה: הכרה מלאה מצד הערבים בשאיפה ובזכות של העם היהודי במולדתו, ומצדנו - עזרה מלאה לשאיפות הלאומיות של העם הערבי, מבחינה היסטורית אין סתירה בין שתי שאיפות אלה, אולם בתקופה זו לא הגיעו עדיין הערבים להכרה זו, ואין הם מוכנים עדיין לוותר על תביעת שלטונם המלא והיחיד על הארץ הזאת, ומשום כך אי אפשר עכשיו עדיין הסכם פוליטי ערבי יהודי. ומה שנחוץ לנו עכשיו זהו הסכם יהודי אנגלי. - - בהיסטוריה יש תחנות, נגיע לתחנה שבה נוכל להקים הסכם יהודי ערבי. בתחנה הנוכחית חשוב וקובע הסכם יהודי אנגלי. - - איני יודע מה יהיה בעוד דור אחד - אני דואג עכשיו לעשר השנים הבאות ובתקופה זו של עשר השנים הקרובות הגורם הפוליטי המכריע הוא אנגליה. קטע (2) מתייחס לדברי ההספד שלי בעשרים לאפריל בת"א. נגעתי בשאלה זו גם בכינוס הנ"ל: "אני חסיד של קואופרציה יהודית-ערבית, גם בשטח הכלכלי וגם בשטח הפוליטי, אבל תלות אינה קואופרציה. שיתוף פעולה פורה מחייב עצמאות ואי-תלות, - ועלינו להיות חפשים מכל תלות כלכלית", והזכרתי נמל, עבודה עברית, חצץ יהודי וכדומה. לאל. פ. ברור כנראה {0133-41} שדווקא תלותנו בנמל יפו תחיש את הגאולה הדו-לאומית... בקטע (3) אל.פ. מטיף לנו חשיבות הקשרים עם התנועה הסוציאליסטית הבינלאומית. מלבד רגש יושר חסר הוא גם רגש של הומור... הזמנו לאחר הצהרים את אגרונסקי וסידרנו שפ.פ. יפרסם מחר את המשחק של המופתי (והנציב) מאחורי הקלעים: שמה שהקבינט גרש דרך הדלת מנסים להכניס דרך החלון. והמופתי שמפחד מהמתנגדים לשביתה ומהכנופיות גם יחד רוצה ל"הציל פניו" ע"י הזמנת "המלכים" לדרוש הפסקת המהומות. הצעתי גם לג. ללכת לאמריקא למען פרסם ב"טיימס" מזימת משרד המושבות בדבר ההגירה. ק. הודיע לזקן שתופיק אבול הודה נשלח ע"י האמיר לבדר היחסים בועד העליון, וביום 13 לח"ז הודיע שבתוך הועד יש סיעות אלו: 1) חג' אמין, גמאל, חלדי ופואר סבא, 2) רגיב, אלפרד רוק, 3) חלמי, עוני, גוציין, 4) עבד אל לטיף צלאח. 1) רוצה להפסיק המומות אם המלכים יפנו אליהם ויבטיחו עזרתם לערבים. אם יקבלו פניה כזו יפסיקו המהומות בתנאי שהועדים המקומיים יסכימו. {0133-42} 3) מסכימה ל1-), אך אינה עומדת על התנאי של הסכמת הועדים המקומיים. 2) נכונה לפעולרק על פי דרישת האמיר, אבל בתנאי ששאר חברי הועד יסכימו. הרוב היה נגד 2) ואלה הסכימו לעשות נסיון להשיג עזרת המלכים וגוציין נשלח למטרה זו לקהירו.