יומנים > יומן - מלא 27/11/1948

 27.11.48, שבת, כה' חשוון תש"ט.

בבוקר פגישת המטה עם מפקדי חזיתות וחטיבות. פונדק דורש תקן אחד - בגודל ובנשק - לכל חטיבה, אחרת אין היא מוכשרה לתפקידה. סבור שהגדוד המסייע עם נשק כבד לא הוכ יעילותו. השריון מועיל - אבל הוא מעט. מציע 3 גדודים חיל רגלי בחטיבה. 2 יכנסו אחד רזרבי. יחידת מרגמות לא מתאימה. גם נחום שפיגל דורש 3 גדודים רגליים לחטיב דרושה גם יחידה ממונעת של גיפים ומשוריינים, ביחוד אם צריך להחזיק בשטח כבוש. ה עם מ"כ - צריכה להיות בגדוד, למעלה מזה לא בחטיבה ולא בחזית - אלא לאהד ארצי. י המהנדסים קטנה מדי, דרושה לכל הפחות פלוגה. דרושה ע"י המטה יחידת תובלה. דרושים תותחים אנטי טנקיים לגדודים. - 4 לכל גדוד. מכסי כהן - נשק מסייע צריך להיות מינימום 120 מ"מ (מרגמה). בחי"מ וחי"ש אין הבד אצלו בכל אופן. תקן מטה החטיבה והגדוד טוב. לכמה עבודות אפשר להשתמש בשבויים - חיילים. יש להגדיל מחלקת הסיירים. אינו סבור שהגדוד יכל לאמן מ"כ. כל בתי הספר צריכים להיות ארציים - אז יהיה צביון כללי לצבא. השרותים לא מבינים שהם צריכים חיל הרגלים, חיל הרגלים הוא החשוב ביותר, וטיבו האנשים צריכים ללכת אליו. בני דונקלמן - גדוד רגלי אנשיו צריכים להיות בריאים ובמספר מספיק שיוכלו להלחם. יש בזבוז רב אצלנו בכוח אדם. הדבר החשוב שנוצר זהו החזית. בלי כיוון של כל החטיבות

קשה לנצח. גדוד מסייע אינו אלא בזבוז, מפקד הפלוגה הוא המפתח בקרב - אין לנו מ" מאומנים דיים. הנשק המסייע לחטיבה צריך להיות נשק כבד, לכל הפחות 120 מ"מ. חוסר מספיק מפריע לנצל הנצחון שיש לנו -קשה להניע במהירות את חיל הרגלים לפי הצורך. בחטיבה כמו שבע שיש לה שריון - אין הרגלים יכלים להדביק השריון מחוסר רכב. אין מודיעין. מערבבים אצלנו סיור ומודיעין. לכל מפקד פלוגה דרוש קורפורל של מודיעין צבי גרמן - אין לו מה להגיד. בנץ ברנשטיין - העיר הערות לא חשובות. יחזקאל פנל - יש להפוך חי"מ לחי"ש. התקן של חי"מ לא הצדיק עצמו. המחוז צריך לעס בשרותים, צריכה להיות פלוגה מסייעת בתוך הגדוד, ולא גדוד מסייע בתוך חטיבה. עקביא (חיפה) המחוז צריך להתעסק בשטח ולא בקו החזית. שמירה אפשר להטיל על עמ"ל. דרוש מטה עמ"ל מצורף למטה מחוז. יש מגמה בשרותים להתפצל ולהסתייג. יש שרות מודי וש.מ. בטחון, ואין האחד רוצה לעשות עבודת השני כולם צריכים לעמוד לפקודת המחוז. אורי שי אין לו מה להוסיף. גם לזאב גל אין מה להוסיף. בן זיוו (אלכסנדרוני) - יש לו לצערו תקן מלא. התקן מספק. יש להוריד עול ההדר מהחטיבה. אימון זה דבר סטטי, החטיבה צריכה להיות ניידת, דרוש מכון סטטי ארצי. נ מסייע הוא בזבוז. יש לתת נשק זה לגדודים - לא דרוש גדוד מסייע נפרד, אלא אם יהי כבד - בשביל יחידה יותר גדולה (דיוויזיה). יש לקוי במודיעין. כל אחד עוסק במודי כי הקצין לא מספיק. בנימין גולדשטיין (תיכון) המחוז צריך ליהפך לחטיבה. אמנם הגיל יותר גבוה, אבל א יאומנו - ילחמו, כי יש להם הפיקוד. לא דרוש גדוד מסייע, אלא נוסף לגדוד. המחוז ליהפך עורף. ולעורף דרושות יחידות עמ"ל. אלי פריץ - אין להוסיף. 

פריץ עשת - בחטיבה דרושים 3 גדודים רגליים. הנשק המסייע עכשיו הוא נשק של חיל רגלים, ולא דרוש גדוד כזה. חטיבות משוריינות צריכות לעמוד לרשות פיקוד ארצי - למבצעים גדולים. המחוז יש להפוך לחיל רגלים. יש להקים כוח אחד בשביל העורף. בנגל -מתאונן על יחס לא מספיק לחיל רגלים. אין לו אפילו צבע משלו, כאשר יש לח"ן או לתותחנים. שולל הגדוד המסייע. מולה כהן - דרושים 3 גדודים רגליים, בחטיבתו יש רק 2. הגדוד השלישי צריך להיות משורין. יש להגדיל קלות התנועה, לשם כך, יש להעביר כמה תפקידים מהחטיבה לחזית. להוציא הדרכה ויחסים עם החטיבה. לחטיבה יש להשאיר רק לחימה. תרגול לחימה קורסים - לחזית או למוסד אחר. הגדודים יותר מדי עצמאיים. השלטון - לחטיבה. יש להקים יחידות יותר גדולות מחטיב דרוש תמרון למעלה מחטיבה. יצחק רבין מסכים למולה. לחטיבה דרוש נשק אנטי טנקי. לכל יחידה פיקודית דרושה רז משה דיין - אין לו מה לומר. מישאל שכטר - מצטרף לשוללי נשק מסייע, ודורש אף 3 גדודים לחטיבה. דרוש נשק אנטי טנקי ומרגמה של 120 מ"מ לחטיבה. למחוז אין לתת תפקיד של חטיבה ומשימות בעורף. א צורך בשני סוגים חיל רגלים, זוהי מורשה של הגנה. חיל רגלים יש לבנות על אנשים ב בלבד. השרותים עודפים על הלוחמים, יש להוציא "דג" מהצבא - ויהיה צבא יותר יעיל זול. מחלקת הנדסה של 60 איש לא מספיקה לחטיבה. יש להפוך חזית ליחידה אורגנית (דיוויזיה). איש המחוז צריך לטפל בחיל מילואים. לכמה שרותים יש להשתמש באזרחים חיל יותר יקר ואזרחי. שרביט גם הוא דורש הפיכת חי"מ לחי"ש, לעמ"ל יש לתת מסגרת מספיקה. יש בעיה חמורה של ת"א - במחוז זה יש 35,000 חיילים, ויש בעיה של משמעת, דרוש "מפקד שטח", מפקד המחוז אינו מספיק. 

ללוי יצחק ולדן לנר - אין מה להגיד. נחום שריג מצטרף לדברי יצחק (?) - להפוך החזית לגוף אורגני. לחטיבה דרושים 3 גד וגדוד מסייע - עם שריון, נשק אנטי טנקי. החטיבה צריכה לאמן הטוראי, סמלים - במסגרת חזית ולא במסגרת ארצית. הדרכה צריכה גמישה - מרכז ארצי יתן הדרכה דוגמטית. החטיבה - לא מספיקה ולכך החזית. שמעון אבידן - חטיבה היא יחידה לוחמת, ורק מה שנחוץ ללחימה ישאר בה. הדרכה או ל או למרכז ארצי. התקן בכללו מספיק (מלבד סיירים, טבחים) אבל השרותים אין להם עדי האמצעים הדרושים במלואם (רכב ועוד). נשק מסייע אינו תחליף לתותחים. למרגמות אין תחמושת מספקת. לשריון בלי חיל רגלים אין ערך רב, נחוץ כוח ממונע ושריון. גדוד ש מלא אינו מסוגל לפעולה. כל יחידה שאינה מלאה אינו בת-קרב. מוטב לבטל יחידות - ו שתהיינה מלאות. מ"כ אינו יכול לקבל אימונו במסגרת גדוד. את המפקדים הנמוכים יש לדרגת אימון עליונה. בעית בעלי המקצוע נעשית חריפה. לפי שעה אולי חולית אימון ב מתר - רק בחזית. עמנואל נשרי - במטה מחוז חסרה חולית-בטחון, יש לחזק גם חולית המנהלה. יש מחסור העוסקים בכספים. דרושה למחוז יחידה-ניידת - בשביל צרכי בטחון פנימיים של המחוז. לישראל לברטובסקי - אין מה להוסיף (מחוז הנגב). אברהם נגב - המחוז צריך לטפל בנקודות הישוב שיש להן תפקיד בחזית. היתה "עריקות" מהמשקים לצבא - מפני שלא הבינו תפקיד המשק. יש לברר איפה יהיו מחסני הנשק של גד עמ"ל. יש לשאוף לחיל רגלים אחיד. לבני אדלמן אין מה להגיד. אחרי הצהרים דיבר אשכול על המעמסה הכספית ודוחק כוח האדם ועל ההכרח בחסכון. לבסוף העירותי הערות לא-צבאיות: 1) בחירות לאסה"מ. זכות החייל כזכות האזרח - אבל הוא נתון למשמעת, ועל המפקדים להמנע מכל לחץ וכפיה גלויה או מסווית. בצבא לא כמו בהגנה. יש שלוש דרגות של כפיפות:

החייל למפקד, שניהם לממשלה, שלושתם לחוק. החוק דורש חרות בחירה לחייל. אם יהיה צורך אשלח קצינים למטות החזיתות והחטיבות למנוע שימוש לרע. 2) נאמר שהמלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים. זה לא תמיד נכון. מלחמתנו בראשית היתה התגוננות בפני נסיון של השמדתנו. ביסודה נשארה כזו עד היום, אולם ה מהפוגה ראשונה (11.6.48) יש בפעולתנו הצבאית מעין אקט פוליטי. זה נכון במידת מה מלחמת עשרת הימים, ועוד יותר לגבי מערכת הדרום וששים שעות הגליל. היה צריך להתק דיון בעצרת על הנגב והגליל והיה צורך לשנות העובדות,למען שגורל הנגב והגליל לא תלוי אך ורק בדיונים אלה. והפעולה בנגב חייבה הפעולה בגליל, כי אם הנגב בידינו סכנה פוליטית לגליל. יש עוד אובייקט: ירושלם פירושו המסדרון (לטרון ותחנת הרכבת ביתיר), שיך גראח וסביבות ירושלם מצפון ודרום - והעיר העתיקה. הגליל הוכרע בכוח הפעולה הצבאית, וכמעט נפתר גם מבחינה מדינית, בנגב יכריע המעמד הצבאי במידה רבה כי אולי לא שלמה, גורל ירושלם העתיקה יוכרע לא בכוח צבאי, אלא בשיקולים פוליטיי ואם ינתן לנו לפעול בשטחים אחרים תלוי בהרבה נסיבות. 3) דמות הצבא. מלחמה אינה פעולה פילנטרופית, אבל יש גם חוקי מלחמה, יש דברים אס גם בשעת מלחמה. עברו אצלנו על חוקים אלה - בשוד משתתפים גם האזרחים,חיילים אחרא על מעשי זוועה. על המפקדים מוטלת האחריות למעשים אלה, המכתימים את שמנו. 4) קץ המלחמה. היהיה "קץ" - גם אם המלחמה תיגמר עכשיו? לא תהיה הפירת "ההפוגה"? ואם יכרת שלום - האם יש מלחמה שלא היה לפניו שלום? יש לראות לא החלטות וניירות מציאות היסטורית. מהי מציאותנו: עמי ערב הוכו על ידינו. הישכחו זאת מהר? 00,000 הכו 30 מיליון. הישכחו עלבון זה? יש להניח שיש להם רגש כבוד. נעשה מאמצי שלום - אבל לשלום דרושים שני צדדים. היש בטחון שלא ירצו להתנקם בנו? נכיר האמת: ניצחנו מפני שצבאנו הוא עושה נפלאות,אלא שהצבא הערבי רקוב. המוכרח רקבון זה להתמיד? הא לא יתכן מוצטפה כמאל ערבי? המצב בעולם מגרה לנקם: יש שני גושים, יש חשש מלחמה ע וזה מגרה כל מי שיש לו תואנה. ניזקק תמיד לכוח מגן מעולה ומובחר. אנו מחזיקים- 

עכשיו הצבא הגדול ביותר בעולם - בקנה המידה שלנו זהו צבא של 30 מיליון ברוסיה: 20 מיליון באמריקא, תקציבנו הצבאי הוא הגדול בעולם. הנוכל לשאת מעמסה כזו לאורך ימים? אולם מאידך גיסא - הנוכל להתקיים בלי כוח מגן גדול כזה? דילמה זו מטילה לחשוב אם אין לטשטש הגבולים בין צבאובין אזרחים, בין מגן ובין עבודה. ויש להתאי השרותים לשני התפק'ידים גם יחד: עם עובד לוחם, ז"א צבא-סגולה, אזור גבורה ועצמה מוסרית גם יחד. ויש לחשוב עד דרך לקיים כשר הקרב - עם כושר הבנין. - בערב שיחה עם גרינבום. הוא רוצה להכשיר לחי. על עצמו - מות בנו נטל ממנו החשק למלחמה פוליטית. הוא בודד. המרכז שלו - סיקולריזציה של המדינה. אין תומכים לו.