יומנים > יומן - מלא 28/01/1928

{P001} {0066-108} ו' שבט 28 ינואר שבת בעשר יצאתי ברכבת לעמק. בתחנת עפולה מסרו לי החברים שיש במקום 150 פועל, מהם במאה מחוסרי עבודה. רבם מאנשי קבוץ ב' (80 חבר). בתחנת עין תרוד פגשתי את ברל והוא באר שאנשי עפולה מסרבים ללכת לכביש יבנאל וגם ליעור, ביחוד אנשי הקבוץ. לבקוביץ מרוצה ממצב העבודה בעין חרור. השנה נגמרה כמעט בלי הפסד. שקט. אנשי הקבוץ אינם מדגישים ומרביצים את {0066-109} הקבוציות, הוא יצא מהמלחמה נגד הקבוץ, חלק מהאופוזיציה התבדל ועומד לצאת להתישב במושב (ב70- איש). יש סכסוך קשה עם המחלקה להתישבות. רוצים להעמיד את המשק על 70 משפחה. ישנם במקום 250 איש. כשיצאו המושבניקים יהיה צורך להכניס מעט אנשים. דרושה עזרת המפלגה. המחלקה מתנכלת במשק. המרכז אינו עוזר. צריך להחיש ביסוס המשק. בקרתי את שתי הנקודות בקומי. גרעין של עירה חקלאית. x) בשלוש הלכתי לתל יוסף. שוחחתי עם שמוליק על מצב המשק, הסכסוכים הפנימיים, הקשרים עם הגדוד, שאלת האחוד הקבוצי והמפלגתי. שמוליק בעד שניהם. חתם על הכרוז של הבלתי מפלגתיים בעד האחוד. אחר כך היתה לי ישיבה עם ועד הסניף - לוין, זייגר וז'נייה פרליק. ליפסקי ורזניצ'נקו לא היו בתל יוסף. מדבריהם מתקבלת תמונה כזו: כמעט כל חברי השמאל עזבו את המשק. נשארו רק אחדים וגם אלה מתכוננים לעזוב. לובלינג שנסע ב"משלחת" לרוסיה לא שב - הוא נסע לפולין, ולא ידוע אם יחזור עוד. לפני כשבועים בא שוטר חרש עם רשימה של עשרים איש לחפש אותם בתל יוסף. ביניהם היו שמות לובלינג ולוקצ'ר. מאלקינד אין ידיעה. משפחתו עזבה מזמן את המשק ונמצאת כמדומה בת"א או בי רושלם. הפרקציונר שהחליטו להוציא אותו מהמשק עדיין במקום. הוא מסרב ללכת, ודורש פיצוי. נמצאים ב.שק כעשרה אחד עשר חברי פוע"צ. אין להם השפעה על החברים, אם כי ראשי מפלגתם מרבים לבקר את המקום ולהרצות פה. לדעה שמוליק רבם אינם קשורים ברעיונם לא לגדוד ולא למשק ונשארים {0066-110} רק בדרישת המפלגה. יש חברים אחדים של הפה"צ אך אינם מורגשים. אה"ע מונה 30-25 חברים במקום. אילו היתה המפלגה מטפלת במקום - היתה השפעתה מכרעת אולם דוקא מצד א"ה המקום מוזנח. הקשר עם הגרוד אינו מורגש כלל. לדעת חברינו יש בין הנשארים רבים המתנגדים לקבוץ ארצי, ואינם מכירים עצמם לחברי הגדוד. שלשה חברי הוה"פ של המשק - איסרזון, חיטרוק, פופקוב - אינם חברי הגדוד. לרוב החברים במקום אין בכלל מטרה ברורה. יש יאוש. קיימים מתוך אינרציה. אין חיים קבוציים. זרות שולטת בקרב החברים. עשרים וששה איש הרוצים במושב עומדים לעזוב את המשק, מחכים רק לסידורם באיזה מקום י"ח המרכז החקלאי. עומדים לקבל כעשרים חברים חדשים. יקבלו לאו דוקא מתוך הגדוד. חברינו דורשים מהמפלגה לשלוח הנה קבוצה של חברים שיש בהם כוחות עבודה חשובים וכוחות חברתיים. המושבניקים היוצאים יש בהם כוחוח משק חשובים, ויציאתם תורגש במדה רבה במשק. מצב המשק לא רע, אך בכוחות עצמיים לא יוכלו לבסס אוחו ולהרימו. הוספת כוחות רצויים עלולה להכריע את גורל המשק גם במובן המשקי וגם במובן הצבורי והמפלגתי. עברו הנה חברים מתל חי, לא רעים מבחינת העבודה, אולם עיפים ורצוצים מהסכסוכים בכפר גלעדי. הם קוו למצוא בת"י סביבה מעוררת ומחזקת - ואוכזבו. ער עכשיו חששו לעורר פה שאלת האיתור הקבוצי, כי פחדו שהרוב יתנגד. לפני ימים אחדים הרצה פה רוכל על האיחוד, אך איש לא התווכח. לרוכל אין אימון במשק. דרושה עזרה מוסרית ותרבותית מהמפלגה. הרצאה מוצלחה וחשובה אחת תכניס הרבה חיים. {0066-111} החברים דורשים מהוה"פ של אה"ע לקבוע עמדה לשאלת האיחוד הקבוצי, ולשלוח מרצים. לפנות ערב נסעתי ברכבת לגשר ולתחנת הירדן. בגשר שהיתי זמן קצר. מצאתי אטמוספירה של חדות-חיים וחברות טובה. בתחנת רוטנברג היתה לי ישיבה ארוכה עם ועד הסניף של אה"ע בהשתתפות שויגר, וטלנז, סוסליק, פינשטין, הלר, בן צבי, לוס ועוד. הישיבה נמשכה עד אחת בלילה. עובדים במקום כ300- איש, מהם 150 בעבודה פשוטה, 100 בפקידות ושרות (מטבח, מכבסה ועוד), כחמשים בעבודה מקצועית. בעבודה יומית המינימום 30 גרוש ליום, אולם רוב העבודה נמסרת בקבלנות ומשתכרים 45-40 גרוש ליום. שאלה רצינית במקום היא שאלת השעות הנוספות. עובדים יותר משמונה שעות ביום. יש פועלים שבמקום 25-22 ימי עבודה בחודש יש להם 40 יום בחודש. הפועלים, לדברי החברים, הכירו שלא צריך לעבוד שעות נוספות, ואם יש עבודה צריכים להכניס פועלים נוספים. אולם רוטנברג דורש בכל שעת הצורך שעות נוספות, כי לפועלים נוספים יצטרך לעשות סידורים תרשים שיעלו בכסף. ועד הפועלים אינו יכל לעמוד בתוקף נגד שעות נוספות, כי מצב בעל המשפחה הוא קשה - אין רשות להביא למקום את המשפחה, ולבעל משפחה נשאר אחרי ניכוי הוצאותיו במקום (אוכל ומסים) מכסימום 6 לירות לחודש, מה שמספיק בצמצום למשפחה בחיפה או בת"א. לא ברורים היחסים את ההנהלה: אם מרכז העבודה גומר הכול או ועד הפועלים משתתף במו"מ. לדעת החברים יש צורך שב"כ ועד הפועלים ישתתף במו"מ של מרכז העבודה את ההנהלה, חוץ מקבלת {0066-112} פועלים חדשים שזה לגמרי בידי המרכז. לפני חדשים וחצי נבחר ועד פועלים חדש בבחירות, עד אז ועד מורכב מבאי כוח קבוצות, וכל אחד דאג רק לקבוצתו. חברי הועד: פינשטין, סוסליק, בהירי, קצמן, גיטקה, קפלן, רוטשטין ויתושי), אולם גם עכשיו יש עוד אי שביעת רצון בקהל: יש טינא לרגל חלוקת העבודה. יש עבודות מכניסות יותר ומכניסות פחות. שאלת קבלת פועלים מקצועיים עוד לא נפתרה בין רוטנברג וההסתדרות. לרוטנברג יש הרשות לקבל מי שהוא רוצה, ולאו דוקא דרך ההסתדרות ומחבריה. עובדי המתכת שנתקבצו כאן אין להם חינוך הסתדרותי. יש ביניהם אנשים שבאו לא מכבר לארץ. יש דוברי גרמנית. יש 50-40 מכונאים ומסגרים. כשמונים איש נכנסו לא דרך ההסתדרות. החברות בהסתדרוח אינה נחוצה - כי ההנהלה מנכה באופן אבטומטי מכל אחר מסי ההסתררות וקפ"ח. בעבודות מקצועיות המחיר המינימלי הוא 40-35 גרוש. יש אי סדר גדול בהגשמת העבודה. העבודה יוצאת לפועל בדרך ביורוקרטית, ע"י פקודות בכתב, בלי שיתוף מנהלי העבודה בבירור, ויש שעושים עבודה אחת פעמים אחדות. חופרים סותמים ושוב חופרים. התוצאה היא שהעבודה עולה ביוקר. העבירו את הנגרים ממקום למקום פעמים אחדות ללא צורך. -- היה מנהל מיוחד למחנה - יהושע גורדון. אחרי חמשה חדשים באו לידי הכרה שליפשיץ, הפקיד הראשי במקום, יוכל לעשות. בהנהלה המחנה עובדים ארבעה אנשים וזה עולה למעלה משבעים לירה. בנו 26 כתים לפועלים, 5 פועלים בחדר אחד. במרחק ממחנה הפועלים {0066-113} בנו 12 בתים לפקידים. שני המחנות מובדלים, ומדגישים ומבליטים בכול את ההבדל"המעמדי". ליפשיץ נכנע בכל לרוטנברג, אין לו רצון עצמי, ומפני זה הוא רצוי לרוטנברג. ביחס לפועלים הוא טקטי מאוד. עומדים לקבל עוד 250 פועלים. המחנה החדש יסודר בתנאים יותר גרועים. אומרים שלא יבנו להם בתים אלא ישבו באהלים. אפשר שגם מחירי העבודה יהיו יותר גרועים. הלר עמד על האטמוספרה הרעה שנוצרה לרגל סידורי המחנה והמטבח והמשמעת במקום. ההכרח לאכול דוקא במטבח מקשה את מצבו של בעל המשפחה והקבוץ, ושולל את האפשרות מאלה שרוצים לקמץ ולהתבסס - להפיק את התועלת הפרודוקטיבית משכר עבודתם. יש חלק שאינו מעונין בהתבססות ומוציאים הרבה כסף. נוסעים לחיפה ולת"א. יש גם שאוצצרים כסף בשביל נסיעה מהארץ. הקבוצות הכי גרועות הן קבוצת פועלי רוטנברג וקבוצת קוקז=קרטש (לפי הרושם שלי הערכה זו מופרזה). לא מרשים לפועלים להקים צריף משלהם, לא נותנים אדמה שבה יוכל להשקיע את חסכונו. מצב זה דוחף להרמת השכר, כי פועל בעל משפחה זקוק לרגל הסידורים להרבה כסף. עד עכשיו אמנם השתכרו הרבה מפני הבהלה להחיש את העבודה, אך כשתסתדר העבודה - יפול השכר. כ50%- של פועלי המקום הם בעלי משפחה. ההנהלה נחנה 10 לירה לחודש לפעולה תרבותית, מלבד זה הטילו מס תרבות על החברים - 3 גרוש בעל משפחה, 5 לרווק לחודש. באופן זה יש להם כ22- לירה לחודש. שויגר עולה 10 לירה, השאר רוצים להוציא על קונצרטים והרצאות. התקשרו עם ייבין. לועדת {0066-114} התרבות נבחרו החברים: שויגר, זטלנד, גוטקא, יתושי וכבירי. מסדרים שע ורים טכניים וחשמליים. יש מורים במקום מבין הפקידים. אין עוד מקום הגון לשעורי ערב ולהרצאות. החברה משלמת מס מקביל לקפ"ח, 30 ליום בעד כל פועל בבית חולים והבראה. בישיבת ועד הפועלים הוצגה הדרישה שהחברה תשלם לפועל חולה השוכב בבית החולים 18 גרוש - כי הוצאות בית החולים הם חושבים 12 גרוש (אוכל של בריא). התנגדתי לדרישה זו שאינה מוצדקת. יש לברר את קפ"ח שאלת דמי הכלכלה לפועלי רוטנברג. שאלה רצינית היא עבודת הערבים במקום. ההנהלה הודיעה שמסבות מדיניות (בשביל ממשלת עבר הירדן שעל קרקעה נעשית העבודה) צריכים להכניס פועלים ערביים. הביאו שבעים איש. חלק הלך מהם. עובדים עכשיו כחמשים ערביים. שכר עבודתם 20-15 גרוש ליום. הם עובדים בחפירת הירדן: יש חשש שכל עבודת המים תעשה בערבים. זהו ענף עבודה יסודי, ויש הפסד מוסרי ופוליטי עצום אם הפועל היהודי לא יעבוד בעבודה זו. אין להתנגד לעבודת הערביים, אולם לא יתכן שענף עבורה חשוב וקשה ימסר רק להם. יש לברר גם שאלת היחסים שבין ההסתדרות והפועלים הערבים. לדעתי צריכים ליצור קשר אתם. לא יתכן שיעבדו פועלים ערביים יחד אתנו ואנו נשאר זרים להם. יש הבדל עצום ברמת החיים ובהכרה - אולם קשר הוא הכרחי מטעם מוסרי ומדיני כאחד. יש לברר גם שאלת תנאי העבודה של הפועלים, אם כי ברור שאין לדבר על תנאים "שוים" כי התנאים "השוים" לא יהיו שוים באמת, מפני ההבדל העצום בצרכים. הלר מעיר שהניצול של הערבים גדול מאוד. תוצרתם, שהיתה קטנה בתחילה, הולכת וגדולה, {0066-115} והיא עולה בשלוש בערך על התוצרת היהודית, וכשיעשו חשבון והשוואה תתגלה סכנה לעבודה העברית. במקום יש כחמשים חברי א"ה, מלבד חברי קבוצת גשר. החברים דורשיים ביקורים והרצאות. סכסוך קשה, שסער את הרוחות במקום, עורר ענין יוצאי קבוץ השה"צ. לקבוץ ניחנו פה 26 מקומות. לפני חדשים אחדים יצא אחד מהקבוץ - ברנשטיין. פנו אליו שיעזוב את המקום, אך ההנהלה לא הסכימה. אי התנגדות ההסתדרות וההנהלה, יצרה לדברי החברים, אטמוספירה רעה במקום שהשפיעה על השאר ולפני שבוע יצאו עוד 8, 4 בחורים ו4- בחורות. מרכז העבודה דרש מהם ללכת, אך אלה מסרבים. בין הצבור יש התרגזות. רוב הצבור דורש שיעזבו את המקום, אך יש תומכים בהם. לדעתי אין להוציא אותם בכוח, ביחור את הצעירות, אם כי אין להם כל זכות לעבוד במקום, כי על פי הסטז' יש מאות פועלים שקודמים להם, והם נכנסו רק בזכות הקבוץ, אולם צריכים לדאוג לעבודתם, מכיוון שהם כבר בתוך העבודה.