יומנים > יומן - מלא 29/06/1965

{0201-35} 29.6.65, יום ה' כט' סיוון בעשר בבוקר בא אצלי אולשן לפי הזמנתי. הסברתי לו קשרי עם - ומקורות ידיעותי על הפרשה, שאינה פרשת לבון בשנת 1954, אלא פרשת השבעה בשנת 1960. כיצד ולמה הרכבתי ועדת כהן בשנת 1960 מה דרש ממנו לבון בענין זה, מדוע {0201-36} סרבתי לטהר אותו, פניתי לשרת, ו"הטהור" המדומה של שרת, חליפת המכתבים ביני ובין שרת בסוף אוקטובר בענין זה, חלקו של אשכול, בסרוב הקמת ועדת חקירה כפי שדרש גיבלי ומדוע הקים במקום זה ועדת שרים, למה סרב לשמוע עדים כפי שדרש רוזן, איך הגבתי למסקנות, מה נודע לי בשנת 1964 מחומר מפלגתי על הסכמה לועדת חקירה מצד מ. שרת עוד בשנת 1954 "ופנחס לבון לא גרם זאת" , דברי אשכול על התחלת הפרשה עם כניסת לבון למשרד הבטחון. הפחד של אשכול ושרת - שמקורו ומהותו לא ידועים לי, דברי אשכול ושרת במרכז המפלגה לפני הועידה על תיבת פנדורה ועל סכנת התגלות דברים נוראים שנעשו בממשלה עד 1960, כששרת לא היה בשלטון ואני הייתי ואיני יודע כלום על כך, ומסקנתי על הידרדרותה המוסרית של המפלגה והשפעת הדבר על טוהרה המוסרי של המדינה. כמה דברים היו ידועים כבר לאולשן, רוב הדברים - לא. הוא שבעוד שנתיים היה מצטרף לרשימה נפרדת, עכשיו, מיד לאחר צאתו מבית המשפט העליון - לא (אם כי אני כלל לא הצעתי לו הצטרפות). על חוות דעת זמיר אמר: אילו אמר שוועדת השבעה לא פעלה בניגוד לחוק - היה בסדר, אבל כשאמר שהוועדה פעלה בהתאם לחוק אינו בסדר. סיפרתי לו על עדותו של אשכול בועדת השבעה שדיין סיפר במסיבה גדולה שלבון לא נתן הוראה, ואמר שדיין מחא על כך כשזה הודלף לעתונים - אמר אשכול למחוק דבריו מהפרוטוקול. לדברי אולשן אין כל החלטה מחייבת לגבי לבון, והוא רואה אסון בשיטת הבחירה הקיימת, - באמצע השיחה בא אצלי ד"ר פעולן. בא ארצה בשנת 1939. היה בכנס אביחיל, הוא רופא, בלתי מפלגתי, "משוגע" לנגב. במלחמת הקוממיות היה רופא צבאי. יש ארגון אקדמאים בלתי מפלגתי, הוא מיוצג הבלתי מפלגתיים, 360.000 הקולות שקבלנו {0201-37} בבחירות לכנסת החמישית ניתנו לב.ג. ארגנו אז 60 חוגי בית, והוא יודע דעת הקהל. הצעתי לו לבוא הערב למסיבה לביתי. אולשן טלפן לי ששמע שאיש זה רצה להכנס לכנסת, ומה שדוחף אותו כנראה הוא מקום בכנסת. דרך אגב הזכיר לי אולשן איך הועבר בית המשפט העליון לירושלים. רכשו בית לבית משפט עליון בת"א. הגיע השגריר ירשוב, בא שרת ובקש לקחת בית זה בשביל ירשוב. אולשן אמר אז - מדוע לא נעביר בית המשפט לירושלים. אמרתי אני: מדוע באמת לא לירושלים. ובאמת עבר - מוסד ראשון לירושלים. - בערב נתכנסו בביתי כארבעים וחמשה אנשי "המיעוט" - ביניהם גם מתנגדי רשימה עצמאית, כאהוביה מלכין, בהיר ומשה דיין. אמרתי שהשאלה אינה פילוג או לא פילוג. אין אנו באים להקים מפלגה חדשה, נוספת. אנו רק מסרבים להיגרר אחרי ההידרדרות המוסרית של צמרת המפלגה והממשלה שנקטו באמצעי פחד, רמיה להטיל דעתם על המפלגה. הידרדרות זו בלי מלחמה נועזת של נאמני התנועה וערכיה - תביא להסתאבות גמורה ולשלטון בגין. דרוש עוז לתמורה, כפי שאמר בן-אהרון: מאבק נועז של כל הכוחות הנאמנים לטוהר המוסרי של מוסדות המדינה ונציגה ולמשמרות הדור. ניסחתי תשעה סעיפים למצע. ההבדל אינו בין הרוב והמיעוט. הליקויים שנתגלו בזמן האחרון הם מעשי הצמרת המנסים להטיל פחד על הצבור כי הברירה היחידה היא אשכול או בגין. לא אלמן ישראל, ויש לא אחד שמסוגל להיות ראש ממשלה. חוסר רשימה עצמאית תביא רבים מחבריה להימנעות גמורה, ליאוש ולדכאון. ירגישו שהם נעזבו. על ידי כך יגדל כוחו של גדחל. וויכוח חברי וחופש הדיבור והביקורת במפלגה יחוסל. המפלגה תתגלגל מדחי {0201-38} לדחי, ואין מפלגת פועלים אחרת שתירש מקומה. מפ"מ עדיין כבולה לדוגמות מיושנות שמקורן בסטליניסם, אם כי יש בקרב חבריה חלוצים נאמנים ומסירות לערכים משותפים לכולנו. אבל אין היא מסוגלת כפי שהיא לשמש אלטרנטיבה. אנשי אה"ע פשטו לגמרי את הרגל. אין להם כל זכות קיום. פרשו מהמפלגה, הקימו "תנועה לאחדות העבודה" (אם כי אין כמוהם מפלגים בתנועת הפועלים), נתאחדו עם השה"צ, ניסו להשתלט עליו, וכשלא יכלו - פלגו את מפמ ויסדו שוב כביכול אה"ע, נתחברו עם צמרת מפא"י בתקוה שישתלטו על מפלגה זו. ותקווה זו אינה בלי יסוד, כי הצמרת נטשה כמה מערכי התנועה ואינם סובלים כל התנגדות רעיונית ואינם מסוגלים לווכוח חברי. בנוגע לרשימה עצמאית יש פסימיסטים ואופטימיסטים. לא אלה ולא אלה אין ביכלתם להוכיח מה יקרה. כי תוצאות הבחירות אינן ניתנות מראש. כוחה של הצמרת לקנות בכסף, במשרות או בחנופה אנשים מוגבל למעטים. המונים אין לרכוש באמצעים אלה. יצביעו כמיליון ומאתיים אלף איש, ביניהם רבבות נוער שלא הצביעו אף פעם. הדימגוגיה של פילוג תשפיע על כמה מחברי הקבוצים, המושבים והערים - לא תשפיע על המונים מהעומדים מחוץ למפלגה. הבחירות הן חשאיות ויש כוח רב ועצום למצב יותר משסבורים כמה עתונאים, וביחוד עתוני הערב, המחניפים עכשיו לצמרת מפא"י יותר משנאת "המן" מאשר אהבת "מרדכי". נוער לא יפחידו והמונים לא ירמו. לא נקרא להכנס למפלגה חדשה אלא לאפשר לנו לתקן המעוותים הדימוקרטיים והמוסריים שהצמרת עוותו בזמן האחרון. חוסר רשימה יגדיל מיד כוחו של גחל. רבים מתומכי 40% בוועידת המפלגה יהיו מיואשים ולא ישתתפו בבחירות, כמשה דיין. רבים יצביעו בעד גחל, כי בגין אחרי הצטרפות הליברלים משנה לכאורה את עורו. גם אם הרשימה תקבל 10 צירים כדעת הפסימיסטים תמנע השתלטות בגין ולא תצביע בעד הממשלה הנוכחית, אלא תבקר כל מעשה ומחדל שאינו הולם צרכי המדינה. אם תקבל 30 כדעת האופטימיסטים {0201-39} תקרא לליכוד החברים במפלגה ולטהרתה ותקים ממשלה קואליציונית מכל סיעות הפועלים, ממפ"מ ועד הפועל הציוני ומפדל לרבות הליברלים העצמאיים, תניחה חופש הבחירה לכל סיעה בשאלת שנוי משטר הבחירות, ויתכן שתוכל לחקן משטר הבחירות בעזרת הליברלים של גחל, רוב הליברלים העצמאיים, כל נבחרי מפא"י ואולי בעזרת כמה חברים של מפדל, לא בבחירות איזוריות רוביות, אלא בבחירות אזוריות יחסיות, כמו בסקנדינביה. משה אמר שלא ישתתף ברשימה ולא ישתלב במפא"י, אלא בארבע השנים הבאות יהיה פסיבי, כי אינו מאמין בהצלחת רשימה נפרדת. בהיר סבור שבעוד שנתיים נרכוש הרוב במפלגה, ולע"ע נהיה רק אופוזיציה במפלגה. זוהי גם דעת אהוביה. רוב החברים דרשו רשימה עצמאית וכך הוחלט, ונבחרו שמעון פרס, יוסף אלמוגי, יצחק נבון, נחמן תמיר, מרדכי סורקיםס חנה למדן ואמנון גולן לארגן כנוס גדול של תברי הועידה ואחרים לארגן הפעולה. הסברתי עמדתי אישית בשאלת הפסימיסם והאופטימיסם ובמונע העיקרי אצלי בעד הופעה עצמאית. בישיבת המרכז שבה נידונה הדרישה לועדת חקירה בענין ועדת השבעה נאם דב יוסף שעשה רושם עמוק על החברים. ענה לו מיד אשכול בשורה של סילופי האמת. אחרי דברו עוד חברים הגיעה שעת חצות, ונשארו עוד כחמשה עשר נואמים. ברקת הודיע שמפני השעה המאוחרת הישיבה תימשך בירושלים, הודעתי שהערותי לאשכול אשלח בכתב לחברי המרכז, כי לא אוכל להשתתף מחר בישיבה בירושלים. באו החברים לישיבה ופתאום הודיעו שהממשלה נתפטרה - ללא כל תקלה בקואליציה או הצבעה בכנסת. היה ברור שזהו תמרון להפיל פחד על החברים. התמרון הצליח. כי נקרא המרכז אחרי ימים אחדים קראו כל חברי המרכז לאשכול להקים "מחדש" את הממשלה, לא באתי לישיבה זו, אבל שלחתי מכתב שבו הודעתי שאמשיך במלחמתי למען האמת והצדק גם כשאיה בודד ומבודד. ולכן איני מפחד מנבואת הפסימיסטים, לא אוכל להיות פחות מבוחר אחד בארץ. {0201-40} בכל שנות חיי במפלגה - ובשנה הבאה ימלאו לי ששים שנה בארץ ובמפלגה - היו לי הרבה וויכוחים עם חברים: על עבודה עברית, שמירה, ענינים מדיניים, יחס לאנגליה, עליה, הגנה, חלוקה, מדינה, העברת הממשלה והכנסת לירושלים ועוד - אבל אף פעם לא על אמת ושקר. לא עלה על לבי שבמפלגתנו ייתכן וויכוח כזה. בועדת השבעה קם וויכוח זה - והתפטרתי, והודעתי (במכתב לשרת שדרש ממנו להמשיך כראש ממשלה) שאם גם אטל עלי מחדש להקים ממשלה אמשיך במלחמתי על האמת והצדק. ידעתי מה שאומרים על כך העתונים, ואלה שהעם שבכיסם. אני מאמין בכוח האמת - אין כוח גדול ממנה, נצחונה לא תמיד בא מיד, יש מדינות שמתקיימות על שחיתות ורמיה ושקרים ישראל - לא זה גורלה.וגם כבודה, אמשיך במלחמה זו. זוהי דעתי האישית אין זה בא לגרוע מחשיבות שאר המשימות שהצעתי לחברים.