יומנים > יומן - מלא 29/03/1915

{P001} {0174-92} [29.3.1915] בדרך מאלכסנדריה לקהירו, ערב פסח תרע"ה, שעה 8 בבוקר. ההנו נוסעים לספר יציאת מצרים ולערוך הסדר על יד קברות פרעה. אך יציאת מצרים לאו דוקא, יותר נכון, יציאת ירושלים. זה חמשה ימים שאנו באלכסנדריה. יצאנו מיפוהאניה אטלקית ביום ז' ניסן לפנות ערב ולמחרתו הגענו לאלכסנדריה של מצרים. מלבד ארבעת המגורשים נסעו רק יהודים אחדים, בעיקר ספרדים. כשרק נכנסנו לתוך תחום שלטונה ל מצרים נאסרנו. מא"י גורשנו בתור מתנגדי האינטרסים העותמניים וכאן נאסרנו על עותמניותנו. הועמדו שוטרים מיוחדים ושמרנו. נאסר עלינו לבוא בדברים עם מי שהוא. ע"ד בואנו נודע תיכף בעיר והעסקנים השתדלו אצל הרשות לחלצנו מהמאסר. בסיוע הקונסול האמריקני, שהבאנו לו מכתב מהקונסול האפריקני שבירושלים - עלה סוף סוף הדבר ובט' ניסן בשעה 4 התירו לנו לעלות על החוף. אחרי בדיקה מעולה בבית- המכס הפרישו בתוך בפרי את התרכים והניחו אותם לביקורת. בבית המכס פגשונו אלכסנדר וחמדה. אחרי גמר כל הפורמליות ונטילת הערבות מאת יוד. בשבילנו שלא נתערב בפוליטיקה וכדומה - הוצאנו סוף סוף לחופש גמור - אחרי שני חדשים של מאסר והשגחת המשטרה. נכנסו להוטל של הנילוס - הוטל רגיל של כרך. מחירים הגונים - 5 פר' ליום רק בעד החדר. פה מתאכסנים הרבה משלנו. כאן גם המשרד של הועד הזמני. למטה "תל-אביב" - בית- אכל. בדרך. משני עברי הרכבת מישור. פתאום, מצד ימין רצועת מים - הראש הנילוס זה? לא רחבה ביותר. עוד מעט וגם מצד השמאלי משתרעת רצועה מימית - הדומה יותר לשפך בצה. הרצועה מימין הולכת פתאום ומתרחבת ומרחוק מנצנצת סירת מפרשים. רוח קרירה מנשבת והאפק ומכוסה עבים רק אילנות הדקלים מזכירים שבארץ טרופית אנו עוברים. כפר ערבי מבתי חמר ומטמורות - הכל כמו אצלנו. רצועת המים נעלמת ומשני העברים מישור שטוח. תחנת אזבת-תורשיד. השדות חרושים יפה יפה, ערוגות ערוגות ותעלות מים עוברות ומשקות האדמה. שוב מופיעים המים ומים כעין החול: שוב בציות, בצות שנתיבשו ושוב מישור, דומה כאילו נלחמת האדמה במים, פעם מנצחת זו ופעם כובשים אלה. הנה משחירה משמאל חורשה ומוריקים שדות. עמק, ראמים רועים באחו. וכפרי בית חמר צהובים מזכירים מולדת.... הגענו לתחנת . בתים גדולים בסיגנון חצי כפרי וחצי עירוני. בשעה תשע לדמנהור, עירה הגונה, בנויה משני עברי הרכבת. נגש אלי ערבי, מוכר עיתונים ומפציר בי לקנות העתון, עתון טוב, הוא אומר. יש בו ידיעות מתורכיה. הוא מכיר על פי הפס שלי שבאתי מתורכיה. תחנת ספת אל מלוך, נחל צר אך שוטף ומשמאל לפסי הברזל. המים עזים ומפכים מימהם בשיא גלים. התעלות חוצות את השדות. הפלחים עובדים בשדה. {P002} {0174-93} חורשים בראמים ובשורים. סוסים לא נראים כלל. תחנת טוח, שעה 1 אחה"צ יצאנו מאלכסנדריה בשעה 1/2 7 וכבר השעה אחת וקהירו עדיין לא נראית. הגידו לנו בשלש שעות נבוא למחוז חפצנו. כשבאנו לרכבת לא מצאנו את אלכסנדר שהתעתד לנסוע יחד אתנו, היינו בטוחים שאיחר את הרכבת. פתאוםנודע לנו בחצי הדרך, שהגיעה שעת עשר ואנו סברנו שכבר הגענו לקהירו, שאנו בעצמנו איחרנו את הרכבת הרצויה ברבע שעה. אותה הרכבת המגיעה באמת במשך שלש שעות לקהירו, וכנראה שאלכסנדר נסע ברכבת זו. והנה עוברות השעות וכאילו אין קץ לנסיעתנו. רכבתנו משתרכת לאט לאט את דרכה, עומדת וממתינה הרבה זמן בכל תחנה, והנוף חד-הגון - מתחיל כבר להלאות ולשעמם את הראיה. תחנת קליוב שעה 1/2 1. מרחוק נראים כבר החולות, הים הצהוב של מדבר אפריקה. מרחוק מאפילים צללי הגבעות - האין זה צל הרים כהרים ? אדי-חול מתמרים בקצה האפק והדקלים מזדקפים וארבות העשן של הפבריקות הבנויות פה ושם מוזרות כל כך בתןך ציור נוף זה. והנה נראית העיר המעטירה - קהירו. עוד רגעים אחדים ואנחנו בלב מצרים. שעה 2. אנחנו בעיר.