יומנים > יומן - מלא 29/03/1915

1
מתוך
השימוש בתצלום בכפוף לחוק זכויות יוצרים, תשס"ח-2007
28.03.1915
215802
{P001} {0174-63} בדרך מאלכסנדריה לקהירו, ערב פסח תרע"ה, שעה 8 בבקר. הננו נוסעים לספר יציאת מצרים ולערוך הסדר על יד קברות פרעה. אך יציאת מצרים לוא דוקא, יותר נכון , יציאת ירושלים. זה חמשה ימים שאנו באלכסנדריה. יצאנו מיפו האניה אטלקית ביום ז' ניסן לפנות ערב ולמחרתו הגענו לאלכסנדריה של מצרים. מלבד ארבעת המגורשים נסעו רק יהודים אחדים, בעיקר ספרדים. כשרק נכנסנו לתוך תחום שלטונה של מצרים נאסרנו. מא"י גורשנו בתור מתנגדי האנטרסים העותומניים וכאן נאסרנו על עותומניותנו. הועמדו שוטרים מיוחדים ושמרנו. נאסר עלינו לבוא בדברים עם מי שהוא. ע"ד בואנו נודע תיכף בעיר והעסקנים השתדלו אצל הרשות לחלצנו מהמאסר. בסיוע הקונסול האמריקני, שהבאנו לו מכתב מהקונסול האמריקני שבירושלים - עלה סוף סוף הדבר ובט' ניסן בשעה 4 התירו לנו לעלות על החוף. אחרי בדיקה מעולה בבית- המכס הפרישו מתוך בפרי אץ התרכים והניחו אותם לבקרת. בבית המכס פגשונו אלכסנדר וחמדה. אחרי גמר כל הפורמליות ונטילת הערבות מאת יוד. בשבילנו שלא נתערב בפוליטיקה וכדומה - הוצאנו סוף סוף לחופש גמור - אחרי שני חדשים של מאסר והשגחת המשטרה. נכנסנו להוטל של הנילוס - הוטל רגיל של כרך. המחירים הגונים - 5 פר' ליום רק בעד החדר. פה מתאכסנים הרבה משלנו. כאן גם המשרד של הועד הזמני. למטה "תל אביב" - בית -אכל. בדרך. משני עברי הרכבת מישור. פתאום, מצד ימין רצועת מים - הראש הניל הזה ? לא רחבה ביותר. עוד מעט וגם מצד השמאלי משתרעת רצועה מימית- הדומה יותר לשפך בצה. הרצועה מימין הולכת פתאום ומתרחבת ומרחוק מנצנת סירת מפרשים. רוח קרירה מנשבת והאפק מכוסה עבים רק אילנות הדקלים מזכירים שבארץ טרופית אנו עוברים. כפר ערבי מבתי חמר ומטמורות - הכל כמו אצלנו. רצועת המים נעלמת ומשני העברים מישור שטוח. תחנת אזבת-תורשיד. השדות חרושים יפה יפה, ערוגות ערוגות ותעלות מים עוברות ומשקות האדמה. שוב מופיעים המים ומים כעין החול: שוב בצות שנתיבשו ושוב מישור, דומה כאילו נלחמת האדמה במים, פעם מנצחת זו ופעם כובשים אלה. הנה משחירה משמאל חורשה ומוריקה שדות. עמק. ראמים רועים באחו. וכפרי בתי חמר צהובים מזכירים מולדת .... הגענו לתחנת . בתים גדולים בסיגנון חצי כפרי וחצי-עירוני. בשעה תשע לדמנהור, עירה הגונה בנויה משני עברי הרכבת. נגש אלי ערבי, מוכר עיתונים ומפציר בי לקנות העתון, עתון טוב, הוא אומר, יש בו ידיעות מתוריכה. הוא מכיר על פי הפס שלי שבאתי מתורכיה. תחנת ספת אל מלוך, נחל צר אך שוטף משמאל לפסי הברזל . המים העזים ומפרים מימהם בשיא גלים התעלות חוצות את השדות. הפלחים עובדים בשדה {0174-64} חורשים בראמים ובשורים . סוסים לא מנראים כלל. תחנת טוח, שעה 1 אחה"צ. יצאנו מאלכסנדריה בשעה 1/4 7 ובכבר השעה אחת וקהירו עדי לא נראית. הגידו לנו בשלש שעות נבוא למחוז חפצינו. כשבאנו לרכבת ולא מצאנו את אלכסנדר שהתעתד לנסוע יחד אתנו,היינו בטוחים שאיחר את הרכבת. פתאום נודע לנו בחצי הדרך, כשהגיעה שעת עשר ואנו סברנו שכבר הגענו לקהירו, שאנו בעצמנו איחרנו את הרכבת הרצויה ברבע שעה. אותה הרכבת המגיעה באמת במשך שלש שעות לקהירוף וכנראה שאלכסנדר נסע ברכבת זו. והנה עוברות השעות כאילו אין קץ לנסיעתנו. רכבתנו משתרכת לאט לאט את דרכה ,עומדת וממתינה הרבה זמן בכל תחנה, והנוף חד-גון = מתחיל כבר להלאות ולשעמם את הראיה. תחנת קליוב שעה 1/2 1. מרחוק נראים כבר החולות, הים הצהוב של מדבר אפריקה. מרחוק מאפילים צללי גבעות- האין זה צל הרים כהרים? אדי-חול מתמרים בקצה האפק והדקלים מזדקפים וארבות העשן של הפריקות הבנויות פה ושם מוזרות כל כך בתוך ציורג נוף זה . והנה נראית העיר מעטירה - קהירו. עוד רגעים אחדים ואנחנו בלב מצרים. שעה 2 אנחנו בעיר