יומנים > יומן - מלא 04/07/1939

{P001} {0168-10} ירושלים 4.7.39 לפנות בוקר שמעתי התפוצצות חזקה. צצתי בעד החלון וראיתי בחור בורח באחת הסמטאות משמאל לרחוב בן-מימון. השעה היתה 5:25. כפי שנודע אחר כך השליחו שני בחורים יהודיים לא רחוק ממערב רחוב בן-מימון פצצה באוטו ערבי שעבר באותו מקום. כנראה שהיו יהודים אחדים שראו את הדבר, אבל איש לא מצא לנחוץ לרדוף אחרי בני הבליעל. גם בענין חמור זה אנו מסתפקים בהכרזות. מי יודע לאן נגיע אם הישוב לא יתגייס למלחמה אקטיבית נגד הכונפיות היהודיות האלו. כמובן הוטל מיד עוצר על ירושלים. מותר לשאול, אם הממשלה תוסיף להסתפק באמצעי עונשין קלים כאלה נגד הציבור היהודי. מן ההכרח להעמיד את האירגון לרשות הפעולה נגד הכנופיות היהודיות. לרגל העוצר נתבטלו כמה פגישות דחופות שצריכות היו להתקיים בירושלים לפני הצהרים ובתל-אביב לאחר הצהרים. ---------------- ב10:00- בבוקר בירור עם חנה צ'יז'יק על הצורך לסיים את השלום עם כימאל. הערכתי את הקושי הנפשי שיש למשפחתה לתת יד לשלום עם רוצח טרומפלדור, חבריו וחברותיו. אך הסברתי לה את הנימוקים: א. כשאנו עומדים לפני גזירות קטלניות לרכישת קרקע, כל אפשרות שיש לנו עכשיו לרכישת קרקע לא תסולא בפז והשלום בגליל עם שכנינו מסייע לרכישת הקרקע בשטח ההוא, ב. אנו מקימים עכשיו נקודות חדשות בלי רשיון הממשלה ואיננו מקבלים עבורן הגנה חוקית. דבר זה מחייב אותנו יותר להגדיל את הבטחון על ידי קביעת יחסי שלום עם שכנינו; ג. יש צורך לחזק את החזית הערבית נגד המופתי. חנה הסכימה שאין לקשר את תביעות המשפחה, הצודקות כשהן לעצמן, עם עשית השלום, אבל היא דרשה - ובצדק - תמיכה יותר אפקטיבית להוצאת האנציקלופדיה הבוטאנית של ברוך צ'יז'יק. גם בלי הזכות היחידה במינה של משפחה זו ראוי מפעל ספרותי מדעי זה לעזרת התנועה. {0168-11} ב10:20- ביררתי עם שטרן את התקציב לבית עפא. יתכן שהעליה תסודר במשך השבוע הבא. שטרן מסר לי שבגדרה יש נוער אגודתי חשוב במובן החקלאי והאישי. רובם יוצאי גרמניה. לכולם יש מינימום של וותק שנתים, לכמה מהם גם יותר. הם דורשים להכניס אותם לתור ההתישבות של הסוכנות. הבעתי דעתי בחיוב. ----------- ב10:50- טלפן סירני מתל-אביב, שהכל מוכן לסידור מחנות הנוער, אולם יש עיכוב מצד מחלקת העליה בהספקת האוהלים. הבטחתי לסדר דבר זה. ----------- ב11:00- באה אצלי משלחת נשים: ויצ'ו, אגודה לשיווי זכויות, ארגון אמהות עובדות, הדסה, מחלקת הפועלות של מועצת פועלי יר-ם, מועצת הפועלות של "הפועל המזרחי". הן מטפלות בסידור התחייבויות לשימוש בתוצרת הארץ והן דורשות פיקוח מהסוכנות. כל עובדי המוסדות האחרים: אפ'ב, האוניברסיטה, הקהק'ל, הועד הלאומי כבר התחייבו על שימוש תוצרת הארץ, מלבד פקידי הסוכנות מתוך הפרעות תכניות במשרד, לפי דבריהן. הן דורשות קביעת "שולחן ערוך" בנוגע לשימוש בתוצרת הארץ ובאיזה תנאים אפשר להשתמש בתוצרת לא יהודית. הזהרתי אותן מקנאות שאינה ממוזגת בטאקט ושכל ישר. לא יתכן לאסור קנית בננות כשאין בשוק בננה עברית. ביררתי אחרי הפגישה עם אייזנברג את סידור ההתחייבויות סל עובדי הסוכנות בענין תוצרת הארץ. ---------- אייזנברג מסר לי שחברות האניות מתחילות להתחרות בהוזלת שכר הנסיעה בקשר עם הקונגרס. "אדריאטיקה" מוכנה לתת הגחה ב40%- אם הסוכנות תתן תעודה לנוסע שהוא נוסע לקונגרס. הבעתי התנגדותי למתן תעודות אלו לנוסעים, שאין הקונגרס זקוק להם. אין אנו מעונינים בהוזלת הנסיעה מן הארץ לחו'ל. {0168-12} קבלתי מבר-כוכבא דו'ח מענין על התפתחות עבודת הים. בסוף 1938 הגיע מספר העובדים היהודים בנמלי חיפה ותל-אביב למעלה מ2,200-, שכר עבודתם השנתי הוא בערך 150,000 לא'י. בסוף 1936 היה מספר העובדים היהודים בנמלים פחות מ500- איש. מתפתח יפה הנמל בתל- אביב. מיסוד הנמל במאי 1936 עד סוף שנת 1936 עגנו בנמל 116 אניות, במשך שנת 1957 - 535, במשך שנת 1938 - 818. תנועת הסחורות בשנת 1936 עלתה עד 30,000 טון, בשנת 1937 - 125,000 טון, בשנת 1938 - 195,000 טון, במשך חמשת החדשים הראשונים של שנת 1939 עד 110,000 טון, לעומת 68,000 טון בתקופה זו בשנת 1938. מספר העובדים בנמל תל-אביב מגיע עכשיו ל1,000- איש, לעומת 640 בשנת 1937. שכר העבודה ששולם להם במשך שנת 1938 הגיע לסך 70,000 לא'י. בסוף 1938 הגיע מספר העובדים היהודים בנמל חיפה למעלה מ1000- איש לעומת 700 בסוף שנת 1937. היהודים מהווים יותר מהחצי במספר הכללי של עובדי נמל חיפה, ביניהם 250 באווירים, 50 ספנים, 150 סבלי מכס של הממשלה, 700 סבלים בעבודות פרטיות, 150 סבלים לפי חוזה בין חברת "סולל בונה" ובין הממשלה לסבלות המכס. בעונת 1939/1938 הוטענו על ידי פועלים יהודים בנמל חיפה כ8- מיליון תיבות פרי הדר, לעומת 5 מיליון בעונה החולפת. בנפל תל-אביב הוטענו בשנה זו 2,000,000 תיבות לעומת מיליון בעונה הקודמת. בשנה האחרונה הוכנסו בנמל חיפה עובדים יהודים גם לעבודת פריקת הפחם, שהיתה קודם כולה בידי פועלים מצריים. במידה שההתפתחות בנמל תל-אביב משביעה רצון, בה במידה מעורר דאגה הפיגור בנמל חיפה. הנטיה לריכוז העליה בתל-אביב, אם כי היא מובנת, יש בה סכנה פוליטית. תנועת העולים בתל-אביב החלה באפריל שנת 1938 ועד סוף השנה הגיע המספר של העולים עד ל16,570-. במחצית הראשונה של שנת 1939 הגיע המספר ל10,500-. משערים שהסכום הכללי של הנוסעים דרך נמל תל-אביב יגיע השנה ל25,000-. במחצית הראשונה של שנת 1939 עגנו בנמל תל-אביב 522 אניות. המומחה ההולנדי נ" פ. ניהוף כבר הגיש את תכניתו להרחבת נמל תל-אביב לצד צפון עד פי הירקון, כ600- מטר צפונית משובר הגלים הצפוני. ההרחבה - לפי הערכתו - תעלה ל150,000- פונט.