יומנים > יומן - מלא 07/06/1939

{P001} {0167-33} ירושלים 7.6.39 רק אתמול הגיע לידי סוף-סוף ה"האנזארד" טל הוויכוח בפרלמנט: בבית הנבחרים וגם בבית הלורדים. בקראי הבוקר את נאומו של ג'יימס רוטשילד - אגב,נאום חשוב בתכנו וצורתו הנותן כבוד לאמרו - ראיתי שוב את מצח הנחושה טל מלקולם מקדונלד, שהכחיש את דברי הנואם, שציטט את לורד האליפאכס באמרו, שעקרונים מוסריים צריכים להסתלק כאשר הם מתנגשים בצרכים אדמיניסטרטיביים. מקדונלד הודיע שדברים אלה אינם נכונים. נזכרתי בנאומו של האליפאכס ששמעתי באזני באחת הישיבות, כשקבע בסגנון קלאסי את ההנחה, שאם יש התנקשותבין הצרכים האדמיניסטראטיביים ובין ערכים מוסריים, הערכים המוסריים צריכים לפנות מקום. על אימרא זו היה לי בעצמי וויכוח ארוך עם האליפאכס בפגישה שהיתה לנו במשרד לעניני חוץ. בדקתי את הפרוטוקולים ומצאתי דברי האליפאכס בישיבה החמישית, שנתקיימה ב14- בפברואר, שבה קבע האליפאכס את ההנחה הזאת, ושם נאמרו דברים אלה: "הוא (האליפאכס) הזכיר את הפגישה שהיתה לו עם גאנדי, שבה בא לידי התנקשות הצורך האדמיניסטראטיבי והזכיות המוסריות, ואם כי הוא הודה בזכותו של גאנדי, הרי העמיד לראתו את הצורך האדמיניסטראטיבי". לאחר שביררתי עם שרתוק שבשעת הוויכוח לא העיר איש על דבר זה, טלגרפתי לרוטשילד לבית הנבחרים: "0n reading this morning your speech in hansard page 1996 on foreign secretarys statement which was contadicted by colonial secretary I feel bound to give you exact words recorded in the official minutes of our fifth meeting with a united kingdom delegation on 14th february quote he (Halifax) recalled a meeting with Gandhi in which was apparent the same clash between administrative necessity and spiritual rights he had had to admit Gandhi's claim but had succesfully pleaded administrative necessity unquote" {0167-34} ב10:00- הודיעו לי מתל-אביב, שפ.ר. הודיע מחיפה, שאינו יכול לבוא לירושלים. בשובי אתמול לירושלים באתי לידי מסקנה להזמין מיד את פ.ר., לסדר אתו את הצטרפותו להנהלת הענינים בועד הלאומי ולשיתוף פעולתו עם הנהלת הסוכנות על יסוד קו הפעולה שהסכים לו. בקשתי את ב.כ. שיזמין את פ.ר. לבוא לירושלים ושיבוא יחד אתו. הצטערתי על התשובה השלילית, אולם כעבור חצי שעה טלפנו לי שנית מתל-אביב, שפ.ר. הודיע שיבוא באוירון לירושלים ויעשה מאמצים להשיג רשיון בשביל ב.כ. לצאת מתל-אביב ולבוא לירושלים. ב4:00- הגיע הנה ב.כ. וב5:00- פ.ר. ביררתי אחר הצהרים עם נציגי הנוער תכנית הפעולה, והחלטנו לכנס ביום א' אחה'צ את מרכזי הנוער וארגוני הספורט: "המכבי" ו"הפועל" לקבוע את קוי הפעולה בשביל הנוער בכל הארץ. קבלתי מיהושע דין וחשבון מפורט על מצב הנשק הליגאלי, המעיד על מגמה חדשה שנתגלתה בממשלה, אם לא לפירוק הנשק היהודי הרי להפחתת הנשק מתוך תואנה שמצב הבטחון בארץ הוטב. רק תמים יכול להניח שזו היא הדעה טל הממשלה. אם יש שינוי במצב הבטחון הרי השינוי הוא לרעה. גם מה שנעשה בארץ בשבוע האחרון וגם הידיעות המגיעות אלינו וגם לממשלה מעידות, כי הטירור עלול להחמיר, ואת הפחתת הנשק בידי היהודים יש לזקוף לא על חשבון הטבת המצב אלא על התחלת של פעולות עונשים נגד עמדת היהודים ביחס לספר הלבן, אולי במקצת גם כעונש על מעשי הטירור האויליים של הרביזיוניסטים. וזהו הדין וחשבון של יהושע: 1. מחוץ ל4,504- הרובים המחולקים בין עשרת הגדודים של הכוח ניתנו בנובמבר עוד 40 רובה לכל גדוד (בס'ה 400 רובה). הרובים האלה ניתנו לרשות האינספקטור הבריטי בכל גדוד, כדי שיוכל להמציא תגבורת לנקודה הזקוקה לכך. במו'מ בועדת ההגנה של הישובים החלט שבמקום שהאינספקטור יחזיק את הרובים הרזרביים האלה במפקדת המשטרה הוא יכול לחלק אותם לפי ראות עיניו לנקודות. הוא יוכל גם לתת אותם לנקודות לשם אימונים. חלק גדול מהאינספקטורים חלקו באמת את הרובים בין הנקודות, בחבילות של 10 רובים פחות. {0167-35} 7.6.39 בגדודים יזרעאל, הגלבוע, הירדן והגליל העליון ניתנה פקודה לאסוף למחסנים המרכזיים (של האינספקטורים) גם את מכונות היריה ואת רובי הפצצות, מחוץ למכונת היריה של המשורינת ברמת-דוד שנשארה בידי סרג'נט פרסמן. 5. יחד עם זה קיבלתי היום הודעה בישיבת ועדת ההגנה לישובים היהודיים שועדתהבטחון המרכזית הודיעה שעל סמך החומר שקיבלה מועדות הבטחון המקומיות היא חושבת שמספר הנוטרים, מספר הרובים, המשמרות הנעות ובכלל האנשים בתשלום שהוכפלו מספיקים בהחלט כדי לשמור גם על העובדים והקמה בקומת הקציר. - ובכן לא הורשתה כל הוספה בקשר עם העונה החקלאית. -------------- אחד הקצינים של האינטליג'נץ הצבאי מסר לנו היום, שהממשלה קיבלה שוב הוראה מאת מיניסטר המושבות, שייזהרו לבלי לירות באניות של עולים בלתי ליגאליים, אם לא - תהא ביקורת חמורה בפרלמנט. א.א. חזר ממצרים, מסר לי שיש שם כ100- אנשים בשביל עליה, כ20- חברי החלוץ, 30 פליטי גרמניה ואוסטריה והשאר אלמנטים שונים. חברי החלוץ לא כדאי להעלות למען לא תשותק התנועה הצעירה בעודה באבה. האלמנטים האחרים אין להם כסף ויציאתם יכולה לעורר רעש שעלול להזיק. באלכסנדריה יש קלוב ימי הנקרא "פלוגה ימית עליה", אולם אין בו מומחים לעבודת ים. אך יש לרכוש באלכסנדריה סירות מפרש, המכילול כ80- עד 90 איש. סירה כזאת עולה עד 120 פונט. חברי הקלוב אינם מוכשרים לנהוג סירה כזאת. יהיה צורך להשתמש במומחים ערבים, ב5:30- בא פ.ר. למשרד ובמשך שעתיים חיתה לנו יחד עם ב.כ. ו-מ.ש. שיחה ארוכה על המצב בישוב ועל דרכי המדיניות שלנו כלפי הממשלה וכלפי הערבים. פ.ר. הסכים לקבל גם את הפוליטיקה כלפי האנגלים וגם את זו כלפי הערבים. הוא הבטיח ששליחיו אצל פאחרי לא יעשו שום דבר בלי פקודתו, ושהוא מסכים שאין לעבוד עם הערבים על יסוד הספר הלבן, אם כי לא התחייב לנתק את קשריו עם פאחרי. הוא עמד בעיקר על המצב הפנימי בישוב, האסון שבפניו אנו יכולים לעמוד מפני הבילבול והפירוד הפנימי. {0167-36} 7.6.39 הצעתי לו שהוא יכנס לועד הלאומי ויעמוד בראשו, יחד אתו ייכנסו עוד אנשים אחדים שאינם מיוצגים עדיין בועד הלאומי. עיקר תפקידם יהיה לחזק את המעמד הכלכלי של הישוב ולאחד את המחנה. תהיה קואופרציה בין ההנהלה ובין הועד הלאומי גם בענינים פוליטיים, ולשם כך יווסד מעין קבינט מלחמה מצומצם של שלושה: יו'ר הועה'פ הציוני, יו'ר הנהלת הסוכנות ויו'ר הועד הלאומי. פ.ר. קיבל תכנית זו בפרינציפ, אולם הוא התאונן למה לא נעשה הדבר לפני חודש, כי עכשיו עליו לנסוע ללונדון ולאמריקה והמצב הכלכלי בארץ הולך ורע. גם משק הפרדסנות וגם התעשיה מתערערים ויש סכנה של חוסר עבודה. יש להשיג אמצעים, לא בתרומות אלא הון עסקי, למען העסיק אלפי אנשים בעבודה. לא יתכן שהוא יכנס עכשיו לועד הלאומי ומיד יעזוב את הארץ. דעת ב.כ. ועמדתי הוא שהוא ידחה במקצת את נסיעתו, יסדר מקודם את הענינים פה, ילכד את הישוב, נעבד תכנית פעולה ואח'כ יוכל לנסוע לזמן מה להשיג כספים. פ.ר. ענה שהוא רוצה במשך הלילה לחשוב בדבר וקבענו פגישה למחרת ב8:00- בבוקר. -------------- נמסר לי ממקור בטוח, שבחוגי הממשלה הגבוהים מעריכים את עמדת היהודים באופן דלקמן: כל היהודים מאוחדים בדחית הספר הלבן, אולם הם חלוקים בדבר שיטות ההתנגדות. רבים מתנגדים למעשי אלמות, או באופן פרינציפיוני או מפקפקים בתועלתם, ואלה הם כל החונים ההגונים בישוב, וביחוד בעלי ההון, בעלי הפרדסים ורבים מבין המשקים. לא כן היא עמדת הציונים הנלהבים ודעת האלמנטים הקיצוניים. הנטיה לשיטת אלמות מתגברת ביחוד בקרב הנוער ויש איפוא צורך לדכאותם בחוזק למען לא יתרבו מעשי האלמות מצד היהודים.