יומנים > יומן - מלא 07/06/1965

{0201-04} 7.6.65, יום א' ז' סיוון לתמהוני נדפסה רשימתי ב"דבר", ועוד ניתנו לה שתי תשובות - מאמר המערכת ומ"הסופר" יואלי. יצאתי בבוקר לשדה בוקר להביא חומר (פרוטוקולים משנת 1948) להמשכת רשימותי "במדינת ישראל המחודשת". לפנות ערב שבתי לת"א. מצאתי חדר עבודה ערוך לישיבה. נאמר לי שיבואו אלי חברים בשעה שבע בערב. - הגיעו הערב אנשי ת"א בלבד: רפאל בש, אהרון ורבה, מאיר זילברמן, אריה אנקוריון, שרגא נצר, יצחק פנאי, מיכה שביט, יעל אומן, גרשון קורונדה, מנחם כהן, אליהו בן יצחק (מפרס), דברו כולם פרט לשרגא, רפאל בש ומנחם כהן. קורלנדר התרעם למה איני משתתף בדיונים במוסדות. אילו הייתי בא - היו אולי ההחלטות נופלות אחרת. {0201-05} כל האחרים אמרו - נניח שאתה צודק ביחס לאשכול, כלום נצביע בעד בגין. אמרתי תחילה אתם צריכים לברר לעצמכם ולי - אם הערכתי נכונה. אני טוען שישראל זקוקה לטוהר מוסרי בהנהגתה, ביחוד בעומד בראש ההנהגה (שבשתי שנים אלה תובע לעצמו הזכות של פוסק יחיד בכל עניני המדינה והמפלגה) - הוא אינו מוכשר, משום שאינו מכבד לא אמת ולא צדק, אם כי הוא כרוך אחרי הרבה ערכים חיוביים אחרים (עבודה, התישבות ועוד). יש להביא לידי בירור סופי אם הוא מתאים או לא. יש שלוש אפשריות: או שאני אשכנע אתכם, או שאתם תשכנעו אותי, או אחרי בירור סופי - יישאר כל אחד בדעתו, ואין לנו רקע משותף. לכן לפני בירור סופי של שאלה - השאלות שלכם אינן במקומן, אנקוריון טען: אחרי רבים להטות. ורבה שאל: מה יאמר לחברים, פנאי אמר שמסכים לדעתי - אבל מה עליו לעשות מחר. מיכה שביט טען שהעם זקוק למדריך, ולא רק לרו"מ. התחבטות החברים מובנת, אבל אם כי כולם אומרים שהמדינה קודמת למפלגה - יש חרדה אמתית אך ורק למפלגה.