יומנים > יומן - מלא 10/07/1937

{P001} {0138-09} 10.7.37 אה"צ גמרתי קריאת הספר. אם כי המסקנות נתקבלו פה אחד בועדה - פרקי הספר לא נכתב כנראה ביד אחת. החלק הראשון שונה ברוחו ובחזונו מהחלק השני. הראשון חיבר כנראה בעל שאר-רוח ומוקיר הציונות.את השני כתב לא ידיד. תמציתו של הדו"ח היא בערך: הבטיחו לעם היהודי את ארץ ישראל כולה, גם במערב וגם במזרח, על מנת שתקום בה מדינה יהודית אם רק היהודים יענו לקריאה וישובו אליה. אולם הערבים מתנגדים ומשתמשים בטירור. ועל אנגליה להכנע לאלמות זו - ולהפר את התחייבותה, שהיא כמובן יכלה להוציא לפועל אם תרצה, אבל לשם כך יש לדכא את התנגדות הערבים, ואין דבר זה כדאי לאנגליה. מפעל היהודים נהדר והביא ברכה לערבים - אבל הערבים מוחלים "טובה" זו ורוצחים את מיטיביהם. לא יתכן לירות את הרוצחים, כי מאחוריהם יש הסימפטיה של המוני הערבים. קשה לישב עם הנחות אלה את ההצעה להרשות עליה של 12.000 לשנה. ומה יהיה כשהערבים יתנגדו אף לכך? קצת יותר הגיונית - הצעת החלוקה. בהקמת "מדינה עצמאית וסוברנית" - אפילו על שטח קטן (החלק העשרים של א"י כולה, והחלק החמשי של מערב א"י) אולם כנות ההצעה מסופק במקצת. המנדט "הזמני" על ארבע הערבים, פיקוח המנדטור על שפת ים כנרת וחוף הים {0138-10} ("גבית המכס בנמלים") ויו"ר אנגלי בועד היהודי הערבי של הנמל המשותף ליפו תל-אב והטלת קצבה שנתית למדינה הערבית - מתישבים בקושי עם "סוברניות" המדינה היהודית. אין גם לקפח זכות בעלי הדו"ח, ביחוד בחלק הראשון: הפירוש ההוגן והאמתי להצהרת ב הוקרת החזון הציוני והמפעל היהודי בארץ, ההודאה - בחצי פה אמנם - בקיפוח חלקנו ובכשלון הפקידות בתפקידה הראשוני שמירת הבטחון - כל אלה משווים לדו"ח ערך מוסרי מעט. לעומת זאת - ההגזמה בתקפה ובהיקפה של התנועה הערבית, הזהוי המלא של עמדת המופתי עם עמדת כל העם הערבי, ההפלגה בכוח הפן-ערביות - אינן מעידות על חדירה ל האר"ית ועל יושר אינטלקטואלי. זכות לא קטנה יש לועדה בקביעת הגבולין. במסירת כל הגליל ליהודים - יש אומץ-לב גדול ונדיבות רבה. ויש בזכות זו כדי כפרה על כמה עוונות של הועדה. אם הצעה זו ת נצטרך להיות אסירי תודה למופתי וחבריו שגרמו למינוי הועדה הזאת. בלי מסיבות היסטוריות יוצאות מן הכלל ובלי מקרה מוצלח של הרכב זה של הועדה - קשה לראות כיצ היה חבל זה נהפך לנחלת העם היהודי. כי כל התנאים המציאותיים סותרים השתלטות היה על צפון הארץ. צפיפות הישוב הערבי, הרריות החבל, קרבתו לסוריה - שלושת גורמים א היו עומדים כקיר ברזל נגד כיבוש יהודי קולוניזציוני.בכיבוש זה אני רואה את מרכז הכובד של מסקנות הועדה למעשה . היקום הדבר הנועז? הספר בכללו מגביר את עמדתנו המוסרית כלפי דעת הקהל בעולם. בפירוש שניתן להצהרת בלפור - אף פעם לא נעשה כדבר הזה במסמך רשמי, ולא היה מסמך בעל תוקף צבורי ופול כדו"ח הועדה הזאת. הארת החזון הציוני ותאור המפעל הציוני - כל אלה מוסיפים כוח לתביעתנו למלחמתנו הפוליטית. דעת הקהל האנגלית תקבל אח הספר על קרבו ועל כרעיו - כאורים ותומים. ואין כל ספק שלגבי דעת הקהל האנגלית ספר זה הוא פוסק אחרון: גם בעמדת הועדה כלפי היהודים, ג בעמדתה כלפי הערבים וגם בעמדתה כלפי הממשלה והפקידות. אולם דעת הקהל בעולם לא מחייבת לקבל את שתי העמדות האחרונות, ביחוד את השלישית. מחוץ לאנגליה לא קשה יה {0138-11} לגלות את חוסר-האובייקטיביות וחוסר-ההגיון והמסקניות של הועדה לגבי הגורם המנדט גם דעתם על הערבים אפשר לערער. איש לא יוכל להתעלם מהכשרון, התבונה, ההיקף והמדרגה הרבה של הגינות שגילו מחברי המסמך ההיסטורי והממלכתי הזה. אולם מהניתוח היהודי לא יבצר להוקיע את הכזב הפוליטי המונח ביסודו: שהמנדט אינו בר-הגשמה. הא היא שההגשמה אינה רצויה לאנגליה - ומשום כך פקידיה מוסיפים קשהי על קשי . כי י בעצם הדבר . רק עוור לא יראת זאת! - אבל קשי זה, הטבוע במצב הדברים כשלעצמו: אינו מצדיק הנחת הועדה, ומסקנותיה, ורק הקושי הנוסף על ידי הפקידות עצמה - האובסטרוקציה של ממשלת המנדט - עושה את הדבר כמעט לנמנע. קושי שני זה לא נובע מ הדברים, אינו אובייקטיבי, ורק הממשלה האנגלית אחראית לו. אבל אם זוהי בחינת האמ המוסרית - אין האמת הפוליטית משתנה ע"י כך אין אנגליה רוצה מתוך האינטרסים שלה או מתוך האינטרסים הנראים לה כשלה, להגשים את המנדט, ואין כוח שיש בידו לכ אנגליה לעשות דבר נגד רצונה. ומשום כך המשכת המנדט גרועה מחלוקה. ומה שיש לנו עכשיו אינו אלא תיקון הצעת החלוקה - עד כמה שאפשר. א. תקופת המעבר. בה צפונות סכנות איומות. כשם שאפשר לסלף ולעכב הגשמת המנדט - כ אפשר לסלף ולעכב הגשמת החלוקה. ברור שאין להקים מחר או מחרתיים שתי מדינות. ההכנות וההכשרות תדרושנה שנים אחדות. ואם תקרה בינתיים מלחמה? משום כך קובעת הע בתקופה זו. הועדה שהציעה מקסימום פוליטי לעליה - חזרה מדעתה במקרה שהחלוקה מתקבלת, והציעה דבר הגיוני: עליה לפי יכולת הקליטה של הארץ - פחות השטח הערבי. אולם הועדה לא ה ישרה והגיונית כשלא הציעה מניעת עליה ערבית לשטח היהודי. אם כבר מעכשיו אין יוכל להתישב ב"שטח הערבי" - אם כי המנדט עומד בתקפו והחלוקה טרם בוצעה - וגם ל חשבון הקליטה של השטח הערבי, הדין נותן שכבר מעכשיו לא יוכל ערבי לעבור מהשטח ה ולהתישב בשטח היהודי. מה עשתה הממשלה? קיבלה הצעת החלוקה וגם הצעת המקסימום הש שאינו מתישב עם הצעת החלוקה. סילוף אחר גם ופושע ומעליב קשה לתאר. {0138-12} ועלינו בשורה הראשונה להרעיש"שמים וארץ" על שלושה דברים אלה: 1) מניעת עליה ערבית לשטח היהודי מיד. אחרת יש סכנה שעד שתקום החלוקה יווצר בזד רוב ערבי בשטח היהודי שעלול לעשות לאל את כל התכנית. 2) לטאטא אח המכסימום השנתי. 3) להעביר לרשותנו הגמורה או לכל הפחות לשתף אותנו בסידור העליה בתקופת המעבר ביתר סמכות מאשר במשטר המנדטורי. וכשאלת העליה כשאלת הפקידות.בלי פקידות חדשה עלולה כל התכנית להכשל. קשה להניח על הדעת שווקופ, קיטרוטש וקרוסבי יקימו מדינה יהודית. הכרחית אדמיניסטרציה חדשה בעלת סמכות מיוחדת: לבצע את החלוקה. ב. סוברניות. בארבעה דברים פוגעת הצעת הועדה בסוברניות המוצעת למדינה היהודית. 1) המנדט הזמני על ארבע הערים. אם אפילו נודה שיש הגיון - מה בהצעה זו - וקשה להודות בו, מכיוון שהועדה מציעה בין כך ובין כך ערובות להגנת המיעוטים - אין כל אפשרות לקבלה, אלא אם יקבע מועד סופי למנדטים אלה, והמועד הסופי לא יאחר לבוא מושלי הערים האלה, אם גם לא יסדרו מהומות "גזעיות" בעצמם, ישתמשו בלי ספק במהומ כאלה לשם המשכת שלטונם. והשלטון האנגלי בחיפה (ובעכו) נוח יותר מדי לאנגלים, ומ כך הוא מסוכן ביותר. בלי מועד סופי קרוב אין כל הסוברניות המוצעת אלא תרמית גלו 2) הנמל המשותף ביפו-ת"א "בנשיאות" אנגלית יש לתמוה על מחברי הדו"ח שפיקחים הם כיצד לא הרגישו שכל בר-דעת יעמוד על הסתירה המשוועת שבהצעה זו לכל הנחתם המרכזי והערבים אם המנדט בטל תקפו מפני שאין היהודים/ יכלים לחיות ולעבוד יחד - כיצד יתכן ל על מפעל משותף זה, ודווקא בין תל-אביב ויפו.... אולם הקושיא הפוליטית חמורה מההגינות: כיצד מתישבת הסוברניות של המדינה היהודי עם התערבות אנגלים? מה עסקם אס היהודים יבנו בארצם שנים או שלשה או אפילו עשרה נמלים? ובאיזו זכות יעמדו הם בראש הנמל המשותף? הצעה זו אינה אלא התעללות בתבונ שלנו, ואינה בגדר דל דיון. {0138-13} 3) גבית מכסי הנמל על ידי אנגליה אף היא לא מתישבת אלא עם רצונה של אנגליה להשא בעל בית על הים של"המדינה היהודית הסוברנית". אנו מעונינים בשותפות עם האנגלים, אבל שוחפות זו צריכה להיות מוסכמת ובין שני צדדים בעלי זכיות שוות, אם כי לא בעלי כוחות שווים, אבל לא יתכן לקרוא לשלטון אנגלי סוברניות יהודית. 4) הקצבה למדינה הערבית תתכן - בהסכמתנו אנו, ותמורת פיצוי מתאים. לא כהטלת מס עובד לערבים. מבלי שנתברר בהחלט שאין מכתוונים להחליף את המנדט על א"י כולה - במנדט על החלק החמשי של הארץ - אין אנו יכלים לדון על הצעת החלוקה. חוזה עם האנגלים דרוש לנו אולי יותר מאשר לאנגלים. בלי ערובה בריטית לשלמות הטריטוריה שלנו המדינה שלנו תלויה על בלימה. וערובה מצד אנגליה פירושה תלות. ואין להרתע מתלות זו. גם ציחוסלובקיה תלויה בהגנת צרפת. אנו כמובן נהיה תלויים במידה עוד יותר גדולה בהג בריטית. אבל מתלות כזו עד למנדט בגלוי או בסתר - כמרחק מגאולה לגלות. ולא נוכל לתת לאנגליה להשתחרר מהמנדט כל עוד נקודה מרכזית וקובעת זו לא תוברר. כי רק חמו מדינה, מדינה ממש, שבידה השלטון המלא והגמור על כל הנעשה בגבולותיה כמו לכל מדי סוברנית - אפשר לנו להסכים לחלוקה וביטול המנדט והצהרת בלפור. ג) גבולות ושטח. בהצעת השטח של הועדה יש יסוד ראשון למדינה. מבחינת השטח והגבולין אי אפשר לדחות הצעה זו. אבל יש להלחם על תיקונה, ויש סיכויים לכמה מהתיקונים הדרושים לנו: 1) הנגב. קודם כל ים המלח, הערבה ומפרץ אילת - ועד כמה שאפשר - מאדמת המשולש שב רפח - יריחו - אילת. אם כמנדט בריטי עם צרטר יהודי (שהוא האידיאלי לדעתי) אם כסיפוח למדינה היהודית. דבר זה מחייב הארכת המסדרון יפו - ירושלם עד צפון ים המ 2) ירושלם החדשה. 3) הארכת הגבול הדרומי מבאר טוביה עד מגדל. 4) הרחבת עמק הים עד ההרים במזרח, ביחוד ביהודה. {0138-14} 5) כלילת עבר הירדן "היהודי" במדינתנו - כל האדמה מצפון הירמוק ורצועה צרה לכל הפחות מדרומו על יד מפעל החשמל. קיום נקודות יהודיות בשטח הערבי הוא רצוי מתוך חשבון היסטורי, אולם לחזותנו אין נקודות יהודיות בשטח הערבי. הדו"ח הזה עם כל כזבו הפנימי בעיקר העיקרים ולקוייו הרבים בפרטים חשובים מפלס דרך למו"מ מחודש עם הערבים. בפעם הראשונה אנו בני דיון נהפכנו לצד שאי אפשר עוד להתעלם ממנו. אנו גורם ממלכתי - ולא רק פוליטי בלבד. לא מיעוט מתגבר - אלא כוח שעומד על סף השלטון הממלכתי. אמנם עדיין אין לנו מה לתת - כי לא נעשה חילופין בשטח המוצע לנו. אם כי הנגב גדול בשטחו פי כמה מהגליל - לא נמירהו. את הגליל נק עכשיו - או לא נקבלהו אולי לעולמים. והגליל אומר הרים, ודרוש לנו אווירם לנשימה והגליל אומר - שכנות ללבנון והתישבות בלבנון. הגליל אומר חיפה וים כנרת וחולה - שלא יסולאו בכל עפרות הנגב וסלעיו. אבל נוצר בסיס לדון על הסכם - שלא על יסוד החלוקה. אם כי נראה לי שהערבים מעונינים בחלוקה ולא יוותרו עליה - אם כי יעמידו פנים שכאילו אינם רוצים בה. אבל עדיין החזית המכרעת במדיניותנו - היא אנגליה ולא ערב... ובחזית זו אנו עומדים עדיין - גם לאחר הדו"ח והודעת הממשלה - לפני התאבקיות קשות - על קיום מסקנות הועדה... - והספר טעון קריאה שניה גם ראוי לה. אם מסקנתו המעשית המרכזית לא תתבדה - ישמש ספר זה מגילת-השחרור שלנו, והוא יכהה את הצהרת בלפור.